טיול קצר בהמבורג בא בדרך כלל לידי ביטוי בביקור באטרקציות המקובלות במרכז העיר, אגם אלסטר, הנמל, כנסיית סנקט מיכאליס ורחובות השופינג, ובערב - רובע האורות האדומים. העובדה שבהמבורג עובר נהר מרשים, האלבה, המוכר כל כך טוב למי שביקר בדרזדן, אינה מעוררת בדרך כלל לרושם מיוחד.
אבל אם החלטנו לשהות יותר מיום אחד בעיר, כדאי לשקול טיול לאורך חוף הנהר. שביל טיולים יפה הקרוי "דרך האלבה" יוצא משכונת אופלגונה, וממשיך מערבה לאורך הגדה הצפונית של הנהר, עד לקרבת הפרבר ודל שבקצה העיר. אורכו של השביל כ- 23 ק"מ, אבל לא חייבים לעצור בכל מקום כדי לראות את האתרים המעניינים שלידו.
לאופלגונה מומלץ לשוט על סיפון ספינת מעבורת. לשם כך אפשר להשתמש בכרטיס הרכבת התחתית. קו ספינות המעבורת יוצא מה"לנדונגסברוקן", הרציפים הצפים המפורסמים של שכונת סנקט פאולי, שבתחום נמל המבורג, ליד פתח מנהרת האלבה הישנה.
"חול זך אוריגינל"
המעבורת עוברת בדרכה צפונה ליד מבדוק 17 של המספנה הענקית בלום אונד ווס, שנוסדה עוד ב-1877. במספנה מייצרים מיאכטות ועד ספינות מלחמה.
עוד כברת דרך, ואנחנו חולפים גם ליד חוף הרחצה המוסדר של המבורג, הקרוי - כמובן - "חוף האלבה". הגלים המתנפצים ברכות אל החול מזכירים במשהו סרטי קולנוע על חופים אקזוטיים. על החוף הזה אפשר לבלות יפה בימי הקיץ, אם מזג האוויר מתאים.
החוף המוסדר פועל מאז 1973 בשכונת אופלגונה, שברובע אלטונה. החול הזך אינו מן הסוג המיובא, כמו בברלין למשל, אלא חול טבעי זך שנסחף ונישא על גבי מי הגאות בנהר אלבה, מהים הצפוני - לאורך כ-100 קילומטר - עד להמבורג.
בתחנה הראשונה יורדים מהמעבורת. המקום קרוב לשוק הדגים של שכונת אלטונה, ממערב לסנקט פאולי. המוני תושבים ותיירים באים בכל יום א' לראות את מכרזי הדגים המתקיימים בשוק בשעות 11-5. בימים אחרים, אין טעם ללכת לשם.
האיש במכנסיים השחורים
מהתחנה נעשה את דרכנו ברגל, על החוף. כאמור, אנחנו מתחילים בשכונת אופלגונה. בעבר גרו כאן בעיקר ימאים ודייגים. בתים אחדים מהמאה ה-18 וה-19 עדיין עומדים בה. אלה הם בתים חד-משפחתיים קטנים, עם גינות ורדים ולילך, ופה ושם עם מעגן לסירה.
בסופי שבוע מגיעים לכאן תיירים רבים. רוחבו של הנהר ליד אופלגונה הוא כחצי קילומטר. החוף החולי רחב כאן יותר מאשר קודם לכן, ורבים מתושבי המבורג מגיעים אליו בסופי שבוע בקיץ כדי לעשות פיקניק או מנגל, או סתם "לתפוס שלווה".
לא רחוק מכאן, באמצע האלבה, נראה מצוף עגול, שעליו עומד מישהו במכנסיים שחורים וחולצה לבנה וצופה בתנועת האניות. הוא עומד שם שעות בלי לזוז, וכוח ההתמדה שלו מעורר אפילו הערצה. רק לאחר זמן מתעשתים ומבינים שזהו, לאמתו של דבר, פסל. מדובר בפסל העשוי מעץ אלון, יצירתו של האמן ספאן בלקנהול. אמן זה, שעוד כמה מפסליו מקשטים את המבורג, נוהג להלביש רבים מפסלי הגברים שלו במכנסיים שחורים וחולצה לבנה.
המהגר הזקן משוודיה
מעט אחרי אופלגונה, יושב "השוודי הזקן" על גדת האלבה. זהו שמו של סלע גרניט ענקי שנסחף לפני 1.7-1.8 מיליארד שנה מדרום שוודיה להמבורג, והיה שקוע מאז בקרקעית הנהר, עד שנשלף ממנה ב-1999 במסגרת עבודות של העמקת הנהר. משקל הסלע 217 טונות וקוטרו 20 מטר. זהו הסלע הגדול ביותר בצפון גרמניה.
אם רוצים לעשות הפסקה, יכולים לעשות זאת במסעדת החוף אלבקאטה, לא הרחק מ"השוודי הזקן". שם יש שולחנות וספסלים באוויר הפתוח, ואפשר לשבת ולהשקיף אל אניות המכולות הענקיות, שחולפות לאיטן במימי האלבה.
לא מכל מקום לאורך הדרך רואים את הנהר, משום שהשיחים הגבוהים מסתירים אותו, אבל אפילו אז שומעים את פכפוך המים המכים בחוף, בעיקר כאשר אנייה עוברת שם בדרכה לנמל ועושה גלים. פני החוף משתנים באזור זה, והוא נראה פה ושם כמו חוף ים. פזורות עליו כמויות גדולות של קונכיות ואבני צפחה.
מה עושים בגשר השטן?
בחלק זה של האלבה כדאי לקפוץ לפארק יניש, הנחשב לאחד הגנים היפים של המבורג. במרכז הפארק עומד בית יאניש, מהמחצית הראשונה של המאה ה-19 (כתובת: Baron-Voght-Str. 50 ). המבנה משמש היום מוזיאון אמנות ובו תערוכות מתחלפות, בעיקר של יצירות מהמאה ה-19. הבית היפה קרוי על שם בעליו הראשון, הסוחר העשיר מרטין יניש, ונבנה על פי תכנון של האדריכל הגאוני קרל שינקל, המוכר לנו היטב מברלין.
חוזרים לשביל האלבה, ומגיעים למעגן היאכטות טויפלברוק, גשר השטן בגרמנית. בעבר עמד כאן גשר מעל לנהר. על הרציף הצף שליד המעגן משקיפים אורחי מסעדת אנגל מהקומה השנייה אל האניות החולפות בנהר. גם כאן אפשר לעשות הפסקה.
ממשיכים במורד האלבה לכיוון בלנקנזה, שכונה שהייתה בימי הביניים כפר דייגים. עד היום יש במקום בתי דייגים אחדים עם גגות סכך. אבל בינתיים הצטרפו לבתים העתיקים הללו גם בתים מודרניים, בסגנון יוגנדשטיל ואפילו פוסט-מודרני. בבלנקנזה ניתן לסעוד במסעדת זולברג, שממנה נשקף נוף יפה אל האלבה.
במרומי מבוך המדרגות
בקטע זה של שביל הטיולים, החוף מתקרב ממש בפתחי הבתים. מי שמתגורר כאן צריך לצעוד רק מטרים אחדים כדי לחוש כמו בחופשה. אבל לפעמים הנהר עולה על גדותיו, ויש הצפות. הנהר מתרחב כאן ל-2.5 ק"מ רוחב. מגדלור צבוע באדום-לבן מראה לספינות היכן לעבור.
בבלנקנזה אנחנו מסיימים את הטיול שלנו. אפשר לחזור מייד בתחבורה הציבורית למרכז העיר, או לעלות ברובע המדרגות (טרפנפירטל בגרמנית), מבוך של כ-40 גרמי מדרגות המחברים סמטאות ציוריות פתלתלות. מאחורי כל גרם מדרגות מסתתרים בתי קפה, פאבים ומסעדות, וניבט ממנו נוף יפה של הנהר, כל פעם מזווית אחרת. שכונת המדרגות סבוכה מאד, ורצוי להשתמש שם במפה. למרות התסבוכת יוצא קו אוטובוס מתוך השכונה למרכז המבורג.
עוד טיולים בהמבורג תוכלו למצוא באתר כאן.
הכותב הוא עיתונאי ותיק, מורה דרך ויועץ טיולים מוסמך. אתר אינטרנט: לטייל בברלין.
