כיצד אתם מחנכים ליזמות, ליצירתיות ולהתמודדות עם הלא נודע? 

כיצד אתם מחנכים ליזמות, ליצירתיות ולהתמודדות עם הלא נודע?

האם אתם מספרים סיפורים לילדים, לאחים, או לנכדים שלכם?

אם כן - כיצד אתם מספרים אותם?

השבוע חשבתי על ריטואל אותו אני עורך במשך שנים ביחד עם ילדי, ופתאום ראיתי אותו באור חדש.

כבר למעלה מעשרים שנה אני מספר (לסירוגין) סיפורים לילדי.

לפני שנים, בתור אב צעיר - די מהר גיליתי כי אני נתקף לאות וחוויית ניג'וס - להקריא סיפור מהספר; אבל מאוד מהנה אותי לערוך בסיפור אימפרוביזציות ועדכונים.

בכל פעם גילתי כי הסיפור הכתוב - מהווה נקודת פתיחה.

ההמשך הותווה לפי מה שסקרן  את ילדי ועורר בהם התרגשות.

את הגישוש והניווט בסיפור - ערכנו יחדיו אל עבר המציאות הלא ידועה שהתהוותה תוך כדי סיפורה.

לימים גיליתי כי המתכונת המאתגרת יותר היא של "מוביל עיוור מתחלף" או בשמה המשפחתי "סיפור על הראש".

במתכונת זו אחד מאיתנו פותח את הסיפור ואח"כ ההובלה עוברת אל השני וכך הסיפור מתגלגל, נוצר, משתנה ומתעצב מחדש לכל אורכו.

כיום אני עורך זאת עם שיר - צעירת ילדי.

כשראשה כבר על הכרית לפני השינה -  שיר מעלה חוויה, רעיון או מילת פתיחה ומשם - לגמרי אסוציאטיבית, אנחנו זורמים, נתקעים, משלימים, צוחקים ובעיקר מאוד מפתיעים את עצמנו ממילה - למילה, ממשפט - למשפט ומחוויה - לרעותה, שמתחלפות כל הזמן.

השבוע חשבתי על כך שלמרות שאנחנו עושים זאת מתוך צחוק  - יש בסיפור ערך רב.

בעצם הוא מאפשר לנו לבחור נושא שקרוב לליבנו (לרוב משהו מאירועי היום) לעבד אותו מחדש באופן הומוריסטי, לשוות לו עלילה בדיונית (לרוב טובה יותר מזו שהיתה מנת חלקנו במהלך היום), תוך צעדי ריקוד מרתקים - של כל אחד מהמספרים בתורו.

כל אחד מאיתנו מוביל את העלילה כרצונו, אבל גם משתדל ליצור רציפות ולהתחשב במה שנאמר לפניו.

בסיפור - ניתן לשתף ולחשוף, אבל גם לעזוב ולהמריא למחוזות אחרים לגמרי.

יש פה עיבוד משותף של ההתרחשות, אבל מוקד ההתרגשות מצוי במציאות העתידית שבכל שניה מתהווה לה מחדש.

אני אדם שזקוק לוודאות ולחוויית שליטה.

אי ודאות מלחיצה אותי ופוגעת בתפקודי.

על כן, במהלך השנים פתחתי מגוון אסטרטגיות להתמודד עימה.

נדמה, כי מעל הכול האסטרטגיה המובילה אצלי - היא לעצב את מציאותי לפי מידותיי והעדפותיי.

נראה לי כי באמצעות הסיפור - כמוני ילדי זוכים לחוויה של שליטה, אבל גם של התנסות בויתור קצוב עליה.

המציאות הסיפורית מטלטלת אותנו בכל רגע מחדש, ודורשת מאיתנו להתחבר למה שהשתנה בה על ידי המספר השני.

בעיני זו דרך נפלאה להדליק את להבת היצירתיות שלנו, לחזק את הקשר עם הניצוצות שבתוכנו ובוודאי - את הדבק עם ילדינו.

יחדיו - להפוך שותפים ליצירת לונפארק מפתיע - כששנינו מצויים למעלה בגלגל הענק, או מנסים לאחוז בכדור הפורח שנמלט בממזריות מידינו.

אין לי ספק שיצירת הלונפארק הסיפורי - מסייעת מאוד להפכו למשהו אמיתי.

אני ממליץ בחום לנסות ואולי אפילו לתפור לכם יצירת "כפפה" משלכם על פי הרגליכם ומיטב העדפותיכם.

אשמח מאוד לשמוע וליהנות מחוויות היישום שלכם.

שיהיה לכולנו בכיף גדול,

בני

בני מרגליות - מאמן מומחה בפריצת דרך להצלחה !

מחבר הספר "לאמן את הפרפר". מאמן מומחה לפריצת דרך ויועץ ארגוני בכיר.

ב 1995הבאתי את גישת "האימון הניהולי" לחיל האוויר. מאז אני מתמחה בו במעגלים הולכים ומתרחבים. מאז 2005 - עוסק בהכשרת מאמנים לפריצת דרך, בסופרויז'ן למאמנים וליועצים ארגוניים, ומאמן בעלי תשוקה להצלחה בגדול.

בעיני: "החוכמה אינה למצוא נסיך, אלא לתת נשיקה לצפרדע שבתוכנו."

חבר לשכת המאמנים וחבר בכיר באיפ"א - ארגון היועצים הארגוניים בישראל; ומנהל המרכז הישראלי לאימון פורץ דרך.

התקשרו: 050-8939769

דוא"ל - info@bennymargaliot.com
אתר - www.bennymargaliot.com