הנהייה אחר ריהוט עתיק היא לא רק געגוע לזמנים טובים יותר, כפי שנהוג לעיתים קרובות לחשוב, אלא חיפוש אחר הנשגב, האיכותי והמאד מיוחד. רהיטים עתיקים, או רהיטים בעלי אפיל עתיק, משדרים משהו מאד אירופאי, המשתנה ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה. ישנם רהיטים משנות החמישים בעלי קווים נוקשים, ישרים, כמעט סגפניים. לעומתם רהיטים משנות העשרים מצטיינים במראה עליז יותר, המשלב לעיתים עץ בוהק עם קטיפה ארגמנית, או עושר ססגוני הכולל גילופים מסולסלים בעץ, ועוד. רהיטים עתיקים משדרים אצולה, מכיוון שאנו מורגלים לכך שהיחידים שבבעלותם רהיטים עתיקים הם בני אצולה שחיים בארמון עתיק, עם הרהיטים של הסבתא של הסבא של הסבתא. זה לא בהכרח נכון, כי כיום, בשביל לרכוש פריט ריהוט אמיתי צריך בעיקר כסף, ופחות תארים מלכותיים, אך דבר אחד נותר בדיוק אותו דבר: גם היום מי שרוכש רהיטים עתיקים הם בעיקר אנשי ה-מאיון העליון. הסיבה היא כמובן מחירם של רהיטים אלה. רהיטים עתיקים, למרות גילם המתקדם, הם דווקא רהיטים חזקים בתורה יוצאת דופן, מכיוון שהם עשויים מעץ מלא ללא פשרות. גם רהיטים חדשים שנבנים כרהיטים עתיקים הם כאלה, כי מחקים את עבודת הבנייה של פעם ומשתמשים באותו עץ מלא, חזק איכותי ויפהפה. היתרון של רהיטים חדשים-עתיקים הוא, מלבד יופיים עוצר הנשימה כמובן, שהם משמרים את כל היתרונות של ריהוט עתיק עם העובדה שהם עדיין חדשים. רהיטים עתיקים כדאי להציב בבתים גדולים, כי יש להם נטייה להיות גדולים מאד ובבתים קטנים הם פשוט יתפסו את כל הסלון. רהיטים עתיקים קלאסיים כדאי להרחיק מקרני שמש ישירות בשל עדינותם, אך רהיטים חדשים בסגנון עתיק הם חסינים וחסונים יותר וניתן להציבם גם במרפסת או בגינה.
