לפני כמה שבועות נסענו לפאריז, שם גרנו במלון קטן וחמוד ממש על רחוב השאנז אליזה היוקרתי. מבחוץ המלון נראה כמו מלון פאריזאי רגיל, קטן, עתיק, כנראה שורד כבר כמה מאות שנים באותה מתכונת. כשנכנסים פנימה נעתקת הנשימה – רהיטי היוקרה המרהיבים, ריהוט ויקטוריאני יפהפה מהמאה הקודמת על שלל הפיתוחים המסולסלים בעץ המלא, הנברשות המפוארות.... נדמה היה כי צלילי ואלס מתנגנים באוזניים. העושר החזותי היה פשוט מעולמות אחרים, ונזכרתי בנגריית היוקרה ברשפון שמוכרת רהיטים כאלה בישראל לאלפיון עליון. והתחלתי לשאול את עצמי, למה בעצם ריהוט יוקרתי חייב להיות נדיר ויקר כל כך. למה אין אפשרות למכור אותו ברשתות רגילות, שבהן רמת המחירים היא רגילה? בשאלות שהפניתי אל מספר מומחים בתחום קיבלתי את התשובות הבאות:
סיבה ראשונה: כשאתה קונה רהיטי יוקרה אתה משלם על החומרים האיכותיים במיוחד, שמהם בונים את רהיטי היוקרה. רהיט יוקרתי אמיתי מיוצר מחומרי פרימיום מקוריים ואיכותיים ביותר, ומעוצב על ידי מעצבים מבריקים מומחים ואניני טעם. אם אתה לא מעוניין להשקיע את סכומי הכסף הללו ברהיטים, אתה יכול לרכוש רהיטים זולים יותר שמן הסתם עשויים מחומרים זולים יותר. הבעיה – כמו תמיד כשמתפשרים – שרהיטים באיכות בינונית פשוט לא מחזיקים מעמד, וצריך לרכוש חדשים. אז חיסכון זה לא ממש.
סיבה שנייה: רהיטי יוקרה מיוצרים לעיתים קרובות בהזמנה אישית, מה שמאפשר לך להזמין כל רהיט שתבחר גם בגדלים שאינם סטנדרטיים כלל. אם למשל מתחשק לך ספה אחת ארוכה וקטנה וספת שז-לונג תואמת, זה לאו דווקא סט שתוכל למצוא בבוטיק, אבל בהזמנה אישית יכינו לך צמד רהיטים כאלה שרק לך יהיה. בנוסף כל רהיט אתה יכול להזמין בצבע מיוחד, במרקם ייחודי ועוד. על כל זה – מיותר לציין – אתה משלם.
סיבה שלישית: רהיטי יוקרה מיועדים מלכתחילה לקהל מאד מצומצם של אניני טעם, שמוכנים, ורוצים, לשלם סכומי כסף לא מבוטלים עבור רהיטים מיוחדים שבזכות איכותם יוכלו ללוות אותם שנים ארוכות מאד. הם לא יכולים להימכר ברשתות המוניות מאחר ורוב האוכלוסיה שמגיעה לחנויות רשת, מה לעשות זו המציאות, לא יכולה להרשות לעצמה לקנות שולחן אוכל במאה אלף שקל – וחוץ מזה שולחן כזה יימכר רק בנגרייה שבו ישבה המעצבת ובנתה אותו ולא בשום מקום אחר.
