חופש 

כעת, עת החופש הגדול מצאתי עצמי חושבת, ביני לבין עצמי על חג ועל חופש. אני מתכוונת למילה 'חופש' כמגדירת זמן, ולא על מהותה וערכה של המילה – על אלו בהזדמנות אחרת. הגעתי למסקנה שאין הבדל בין חופש לחג. במה נבדל חג מהחולין? במהותו, בצפייה לו, בתוכניות הנרקמות סביבו, בהתארגנות אליו, באנשים הסובבים אותנו בעתו, בשיחות סביבו, במוסיקה שלו, בקצב הזמן ואפילו בלבוש ובמזון הוא נבדל.

מה קורה בעת חופש? החופש אחר בהווייתו מיום חולין וחג, מצפים לו בכיליון עיניים, רוקמים סביבו תוכניות ונערכים אליו זמן מה מראש, בוחרים את האנשים לבלות איתם את הזמן הזה, מרשים לעצמנו להילך אחרת בלבוש ואף לאכול אחרת (כמה משטרי אוכל  נופלים בעת החופשה?), וכמילות שיר לוקחים "לאט את הזמן"*.

חלמתי על חופש שונה מיום חולין ושונה מיום חג. חופש בו לא אעשה דבר (האפשר?). לא ארוץ אחר אירועים ולא אתחייב לכבוש הר או ואדי עלומים. כנראה שחלמתי עם כוונה רצינית ועמוקה, כיוון שחופש שכזה התגלגלה עלי. נסענו האיש שאיתי ואני למטולה. בדרך, שמענו שיר בו מופיעה שורה "חופש היא רק עוד מילה לאין מה להפסיד"** (האם מקרה הוא?). אימצנו את ההיגד ונתנו לחופש להוביל אותנו.... התנהלנו כפי שהרגיש לנו באותו רגע, בלי כל תחושה של הפסד - רק של רווח. הרווחנו...ובגדול! הודינו על זמן איכות, על עת ספר ויצירה, על השקט והרוח הקרירה ועל אנשים נחמדים שפגשנו בסביבה.

בחופשה הבאה שלכם, פרגנו לכם חג - זמן ללא תחושת הפסד....

ימים טובים עד שנפגש

זירה

* "עניין של זמן" – מילים: אהוד מנור

** "קובי שלי" – תרגום: גל דה פז