די בתרומה של 20 אחוז להשפעת העבודה על מחלת העובד כדי לקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה למחלתו 

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ], התשנ"ה-1995 קובע כי פגיעה בעבודה הינה תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

הזכאות להכרה במחלת מקצוע מותנית בקיומם המצטבר של מספר תנאים, ובין היתר , בכך שהמחלה לה טוען הנפגע מנויה ברשימת המחלות המצויה בפרק ב' לבתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי והנפגע חלה בה עקב עבודתו בעת שעסק בביצוע העבודות ותהליכי הייצור המנויים לצידה.

כלומר, על הנפגע מוטל הנטל להוכיח שהמחלה ממנה הוא סובל נגרמה תוך כדי העבודה ועקב העבודה.

במקרה אשר נדון לאחרונה בתיק עב"ל 146-10 בבית הדין האזורי לעבודה נשאלה השאלה מה שיעור השפעת העבודה על המחלה הנדרש על מנת לקיים קשר סיבתי רפואי בין תנאי העבודה לבין המחלה ממנה סובל הנפגע.  

באותו מקרה , נדון עניינו של עובד לייצור תבניות אלומניום, אשר לקה במחלת כבד קשה משלטענתו נגרמה בעטיה של שחיפתו לחומרים במסגרת עבודתו.  

בית הדין האזסורי לעבודה קיבל את תביעתו להכיר במחלת הכבד ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה, תוך שאימץ קביעת המומחה הרפואי, כי לחשיפתו לחומרים יש השפעה על מחלתו בשיעור של % 20 לכל היותר, זאת בהתבסס על ההלכה שנקבעה בפרשת משה קורין בעב"ל 521/06 .     

על פסק הדין הנ"ל הגיש המוסד לביטוח לאומי ערעור לבית הדין הארצי לעבודה שנדון בתיק הנ"ל , משלטענתו כוונת הפסיקה בדבר היקף התרומה של העבודה למחלה כי תהא מעל % 20 .   

בית הדין הארצי לעבודה דחה טענת המוסד לביטוח לאומי בקובעו, כי על פי ההלכה שנפסקה בפרשת קורין , די בתרומה של % 20 להשפעת העבודה על המחלה כדי לבסס קשר סיבתי רפואי שבין תנאי העבודה לבין המחלה. השפעה של % 20 הינה "השפעה משמעותית" של תנאי העבודה על החמרתה של המחלה