רישום וציור 

רישום וציור

הרישום הראשון נוצר עוד בימי קדם, כשהאדם הקדמון שירטט קווים ודמויות על החול ועל קירות המערות. למעשה, היה לאדם הראשון שרשם את שראו עיניו.
 
במקור הרישום הינו טיוטה לציור. הוא נעשה בעיפרון בקווים כלליים ומשמש כדרך ביטוי לקליטת רשמים, לכן אנו מכנים זאת רישום. לרישום יש שימושים מעשיים ואמנותיים.
בדרך כלל אמנים מכינים רישומי הכנה לציורים בצבע או לפסלים. אדריכלים גם הם משרטטים תוכניות מדויקות על מנת שאפשר יהיה לבנות את הבניין שתכננו כראוי.
רישום יכול גם להיות ציור בפני עצמו, כאשר אנו משתמשים בסוגי עפרונות שונים להדגשת אור וצל, היוצרים תחושת נפח, תלת מימד ומאפשרים ליצור אוירה.

בכל בית ספר לאמנות ובחוגים לאמנות, מלמדים תחילה רישום.
בחוג ציור מתמקדים ברישום לפי מודל, רישום פורטרט והכנת סקיצות לציור בצבע.
גם בחוג פיסול לומדים רישום, על מנת להכין סקיצה לפסל אותו יפסלו.
אפילו בחוג ציור לילדים מלמדים תחילה רישום, על מנת להקנות את הבסיס: אור וצל, קווי מתאר וכו'. 

בעבר העיפרון הכיל עופרת ומכאן שמו, אך כיום העפרונות כלל אינם מכילים עופרת. העיפרון מורכב מתערובת מתכות, כתושות לחרסית בצורת אבקה עדינה בתוספת פחם (גרפיט).
היות והפחם רך מידי, מוסיפים לו חרסית המקשה אותו.
רכות העיפרון תלויה בכמות החרסית שמוסיפים לו.
עיפרון H בצירוף מספרים עולים, מסמן דרגת קשיות הולכת וגוברת.
עיפרון B מציין את דרגת הרכות, כאשר  6B הוא הגרפיט הרך ביותר.

רישום נעשה גם בעפרונות פחם או מקלוני פחם. היתרון שלהם ניכר ברישום על משטחים גדולים. הפחם יכול לכסות שטחים נרחבים במהירות, הוא נמחק בקלות ומאפשר רישום מהיר וספונטני יותר.
כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר, רצוי לרשום על נייר שאיכותו טובה. ישנם ניירות מחוספסים אשר מוסיפים לרישום אופי מיוחד.

כמובן שישנם חומרים נוספים לרישום כמו גירי פסטל, דיו שניתן לרשום באמצעות עט כדורי או ציפורן. אך הנוחים והזמינים ביותר הם העפרונות ומקלוני הפחם.