שיחה בגובה העניים ביקב טוליפ
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

שיחה בגובה העניים ביקב טוליפ 

מאת    [ 21/08/2010 ]
מילים במאמר: 777   [ נצפה 1917 פעמים ]

 
 

את יינות טוליפ אני מכיר וטועם אותם מידי פעם במסעדות שף של חבריי. יקב טוליפ הגיע לנקודה שמסעדה טובה לא יכולה להרשות לעצמה לא לכלול את יינות היקב בתפריט היין.
יין לבן שבוקבק אל מול עיני נמזג לכוס לטעימה. היין לא מספיק קר ואני שמח, פירותיות וארומטיות נפלאה ממלאים את אפי עקב כך. היין יותר עדין מאחיו שנולד בשנה שעברה והוא יהיה מתאים ביותר לימות הקיץ החמים הבאים עלינו. הבקבוק יירגע תוך כמה שבועות והמרירות הנעימה לדעתי שליוותה אותי בבליעתו תתמתן.
השיחה עם רועי קולחת לה למצב המדינה בימים האחרונים. שוב בידוד עולמי, שוב רוחות מלחמה, שוב יהודים נגד יהודים, מה יהיה אני אומר? מה כבר יכול להיות? שנינו מפנים מבט לחטיף האגוזי ומצפים ממנו כאילו לתשובה.

כוס היין נמזגת שוב, מה יהיה, אני שואל את רועי. איך יקב בוטיק שמייצר מאה אלף בקבוקים מתמודד עם השוק הקשה, עם עודף יקבי הבוטיק, עם מחירים זולים מאוד של יינות מיובאים? איך מתמודדים עם תימחורים לא שפויים של יקבים קטנים והנה אתה מוצא את עצמך על המדף או בתפריט היין במסעדה לצד יקב שמייצר 2 חביות ומתמחר בקבוק ב 150 שקל ויותר? איך מתמודדים עם מאה אלף בקבוקים כאשר הציבור הדתי, בתי המלון, המסעדות הכשרות לא רוכשות את היין. פה איכשהו נגעתי בנקודה כואבת אצל רועי. הרי יש לו את כל הרצון שבעולם לחשוף את יינותיו לציבור כולו, הרי אין סיבה בעולם שיינות טוליפ לא יוגשו במחלקת העסקים של אל על או בקומה האחת עשרה במלון קראון פלזה סיטי סנטר ועוד. אז מה בעצם הבעיה: היקב מעסיק חוסים בעלי מוגבלות והם על פי ההלכה, איך נקרא לזה בעידון מה, לא בדיוק כשרים לעבוד ביקב, רועי אשר העובדים ביקב הם קודם כל מול עיניו ורק לאחר מכן כל השאר, לא מעלה בדעתו לפטר אותם בגין טיעון הילכתי כזה או אחר, היקב מנהל בימים אלה הידברות עם רבני הכשרות ואני תקווה כי תימצא פשרה על מנת לאפשר ליקב להמשיך ולגדול ובד בבד להעסיק עובדים עם מוגבלות לשם חיזוקם בחברה.

ואפרופו חיזוק, לכוס נמזג יין סירה רזרב 2007. יין כהה, כמעט אטום, טעמי פירות פטל ודובדבן שחור ממלאים את הפה, היין מאוד חמאתי ולעיס מאוד, יין עם גוף חסון ובעל עפיצות מינורית ונעימה. מעט עץ עוטף את היין ונותן תיבול מעניין ליין. תוספת של מעט קברנה סובניון וחשיבה על עולם חדש בייצור היין הזה הפכו את הסירה למעניין ומפתיע מאוד.

יקב טוליפ מחזיק חברת שיווק האוגדת בתוכה מספר יקבי בוטיק משובחים:
יקב עגור, יקב יפו, יקב שילה. החברה דואגת להפיץ ולקדם את היקבים במסעדות, בתערוכות ובאירועים במהלך כל השנה. מצב זה שבו מתאגדים כמה יקבים חוסכת עלויות רבות ונותנת גב שיווקי חזק. לשאלתי מדוע לא להרחיב את חברת השיווק לחברה שתהיה מסוגלת גם לספק את כל צרכי היקבים הקטנים מרמת הבקבוק, פקק השעם, תוויות ועד השכרת ציוד ליקבים קטנים כגון קרשרים, מכונת ביקבוק ועוד, עונה לי רועי כי הקמת חברה שכזו לדעתו תחסוך עלויות ותוריד את מחיר יצור היין ליקבים. קניה של מיליון בקבוקים תהיה זולה משמעותית מקניה של כמה אלפי בקבוקים כנ"ל בפקקי השעם ועוד. אני מקווה שחברת אדום כהה תרחיב את פעילותה ודרך קניות משותפות ומתן שירותים נוספים ליקבים קטנים חסרי אמצעים יוכלו יחד להוזיל גם את המחיר לצרכן.

לכוס נמזג שיראז 2007 שגם הוא מצטיין בצבע כהה וכמעט אטום. השיראז קיבל עידון מענבי מרלו, צבע מפטיט וורדו ונקשר עם קברנה פרנק שהעניק גוף טוב לבלנד המצוין הזה. העץ מאוד מורגש ביין והתיבול הבוקע ממנו מאוזן עם עפיצות מעט תוקפנית בתחילה. החומציות מתאזנת אחרי כמה דקות נשימה בכוס והיין מתפתח ומשחרר טעמים של פירות בשלים, מעט נענע וריח אוכף בוקעים מהיין המאופיין כעולם ישן קלאסי.

שעות הצהריים המאוחרות כבר בפתח ולסיום לכוס נמזג הבלק טוליפ בלנד בורדו קלאסי. ענבי הקברנה, מרלו, קברנה פרנק ופטיט וורדו שהו 30 חודשים בחבית. היין ספג טעמים חזקים מאוד ועפיצות ממלאה את חלל הפה ולא מותירה כל היסוס, זה יין קשה. יין מורכב המשחרר עוד ועוד טעמים עם כל הרחה וטעימה. שלב הטבק, שלב הפירות הבשלים, שלב תבליני הפלפל השחור הגרוס עבה. היין מעביר אותך בצורה דידקטית את כל השלבים של יין בסגנון עולם ישן צרפתי משובח. לא היה לי ברור אם צריך לשתות את היין עכשיו או אולי זה יין שצריך להמתין בבקבוק לפחות עוד כמה שנים. אבל איך אומר אבי הלוי, יין צריך לשמור בבטן ולא בבקבוק. ואני מאמץ את שיטתו על מנת להמליץ על היין לשתיה עכשיו. אבל ללא ספק לשמור ממנו בקבוקים לשנים הבאות. זה יין שיפתיע לדעתי כשיתבגר לו בעוד חמש שנים.

זהו, תל אביב מחכה לי. אני נפרד מרועי יצחקי נפרד מתמיר ארצי היינן העמל על ביקבוק היין הלבן. בדרך ליציאה נפנפו לעברי כמה מתושבי הכפר, ריחות של סוף האביב ליוו אותי עד לכביש המהיר. בשלב זה הבנתי כי שארית האגוזי לא תציל אותי מבדיקת אלכוהול אם תיפול עלי וחניה בגבעת עדה לארוחת צהריים קלה אפשרה לי להמשיך הלאה.


http://www.adomolavan.co.il

שף אלון גונן מסעדת אל בריו, בית איש הענבים כתב באתר היין אדום או לבן

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב