אחת החוויות הכי מעניינות שאני חווה בצילום, הינה צילום פורטרט בצילום פורטרט על הצלם לנסות ולהכיר את המצולם בזמן הצילום,ולעבור איתו את חווית הצילום. הרבה מצולמים מפחדים להגיע לצלם, כי הם חושבים שאינם פוטוגנים. אני טוען שאין אדם שאינו פוטוגני. כולנו "עוברים מצלמה" בפוטנציאל. מה שאנחנו משדרים בעת הצילום, וכמה ביטחון עצמי יש לנו - על זה קמה ונופלת תמונה. ולכן, תפקידי כצלם הוא בעיקר לבנות למצולם את הביטחון שלו בעת הצילום.
לשיטתי צילום הפורטרט תמיד יכבד את המצולם, מצולמים שלי תמיד יראו במיטבם.
יש כמה אסכולות לצילומי פורטרט, אחת מהן אומרת שהמצולם שלך הוא כלי השרת שלך. בשביל להציג את האני שלך. ולבנות את האגו שלך. אסכולה אחרת שאני דוגל בה, מאמינה שאני הצלם הוא כלי השרת של המצולם שלי. ותפקידי להרים ולשרת את האינטרסים של המצולם שלי.
יש עוד אסכולה שאומרת: למצולם שלי אין זמן, אין "אני", והוא דו ממדי. לאסכולה הזאת הצלמים מכינים את הצילום מראש, כלומר, הם בונים את הסט עוד לפני שראו והכירו את המצולם. המצולם שלהם נכנס לסטודיו, ומובל מיידת לסט לצילום. ותוך כדי, הם בונים את הצילום. זאת האסכולה הנפוצה ביותר. ואני בתור צלם ואיש פרטי סולד ממנה ביותר.
יש כמה סוגים של צילומי פורטרט. לכל אחד יעוד שונה. יש צילום פורטרט המיועד עבור עיתוים ומאגזינים. וכמובן שיש לו חיזוק בכתבה. יש צילום תדמית , המזמין של צילום זה הנו חברה או לקוח פרטי. הצילום הזה משרת יעודים מסחריים של החברה או המצולם, למעשה, הצילום הזה תפקידו "למכור" אישיות מקצועית, או עסק. כמובן ישנם עוד סוגי פורטרטים. אני פרטתי את השימושים המסחריים של צילומי הפורטרט. שנוגעים לתחום המקצועי שלי. ולאהבה שלי.
צלם אופנה ופרסום מבכירי הצלמים המקצועיים בישראל מתמחה בצילום אופנה ופרסום ומוצרים, צילום ארכיטקטורה, ...
