סמכות הורית איך היא ניתנת להשגה? 

הצבת גבולות היא עניין מרכזי בסמכות ההורית. . הגבולות, חשובים לילדים בכל גיל, כיוון שהם מסייעים להם לארגן את עולמם הפנימי, מגנים עליהם מפני הדחפים התוקפניים, מפתחים את כושרם לדחות סיפוקים ותורמים לשכלול כישוריהם החברתיים, טיפוח עצמאותם וחיזוק תחושת השייכות שלהם. להורים חשובים הגבולות הן לצורך מילוי תפקידם והן לרווחתם האישית.

הצבת גבולות יעילה וטובה תלויה במידת הנחישות המופגנת, בעקביות, בהתמקדות, בבהירות הגבולות ובענייניות. גבולות הם מרכיב חשוב בהתפתחות, אך אין הם אינם המרכיב היחיד והעיקרי. ישנם יסודות הכרחיים נוספים כגון התייחסות בכבוד אל הילד, העשרה רגשית, שכלית ופיזית שלו ומתן אפשרות להתפתחות עצמאית.

"גבול", על פי מילון ספיר (1997), הוא "קו המבדיל בין דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ, בין תקופה לתקופה, בין תחום לתחום", וכן "סוף, קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם".

במסגרת המשפחתית הורים מציבים גבולות שונים לילדיהם כדי לתחום עבורם את המותר והאסור בחיים בכלל ובחיים הביתיים בפרט. הגבולות מציינים עבור הילדים היכן מסתיים התחום המותר והיכן מתחיל התחום האסור. הצבת הגבולות נעשית הן באופן מילולי כגון "לא", "אסור" וכיו"ב והן באמצעות מעשים שונים כגון סגירת דלת, התייצבות כמחסום וכיו"ב.

הנושאים בהם הורים מציבים גבולות לילדים רבים ומגוונים החל מגיל צעיר בהרגלי אכילה ושינה לתינוק, דרך תהליכי גמילה ממוצץ ומחיתול, נוהלי קימה בבוקר לגן ולבית הספר וכלה בנוהלי ישיבה בארוחות, צפייה בטלוויזיה וכו'. בגיל ההתבגרות משתנים הנושאים לשעות חזרה מבילויים בלילות, היעדרויות מבית ספר וכד'.

ניתן להבחין בשני סוגי גבולות עיקריים שהורים מציבים לילדיהם: גבולות שנובעים מצורכי הילד מחד וגבולות שנובעים מצורכי ההורה מאידך.

גבולות שנובעים מצורכי הילד

גבולות שנובעים מצורכי הילד הם גבולות שהורים מציבים במקומות שבהם הם חושבים שטובתו של הילד דורשת ממנו לבצע פעולות שאינן מתיישבות בהכרח עם רצונותיו. דוגמא מובהקת היא גבולות בטיחות שונים כגון "אסור לרוץ לכביש", "אל תיגע במים החמים", "אל תאכל שוקולד" שמטרתם שמירה על חיי הילד ועל בריאותו. גבולות נוספים שנובעים מצורכי הילד מיועדים לסייע לו להתאים עצמו לחברה על מנת שיוכל להסתדר בה ולהיות אהוב על סביבתו (כמו "אסור לנשוך", "לא עומדים על שולחנות"). גבולות אלה פחות חד-משמעיים ותלויים בהקשר המשפחתי או התרבותי. יש משפחות, למשל, שבהן מותר לאכול בסלון מול הטלוויזיה ובאחרות מותר לאכול רק ליד פינת האוכל.

גבולות שנובעים מצורכי ההורה

גבולות שנובעים מצורכי ההורה הם גבולות שהורים מציבים לילדיהם במקומות שבהם הצרכים של הילד מתנגשים ברצונות או בצרכים שלהם. מטרתם שמירה על בריאותו הפיזית והנפשית של ההורה וכן לחנך את הילד להדדיות .

הקושי בהצבת גבולות 

הורים מבינים את חשיבות הצבת הגבולות לילדיהם אולם הורים רבים נתקלים בקושי רב לעשות זאת. הורים מתקשים להיות ה"איש הרע" ? זה שמונע מהילד כל מה שהוא חפץ לעשות.

הספרות המקצועית מציינת מספר סיבות לכך וכן דנה בהן בהרחבה. מפאת קוצר היריעה נסקור בקצרה חלק מהן :

בדורות הקודמים, קל היה יותר להציב גבולות לילדים, התפישה החברתית הייתה סמכותית וחד-משמעית עד כדי נוקשות. כיום, בחברה המודרנית, הורים מבולבלים בין ציפיות חברתיות סותרות. מחד הם מגדלים ילדים בעולם דמוקרטי עם ציפיות הדדיות גדולות לשוויוניות ולכיבוד צורכי הילדים ומאידך, המציאות דורשת מהם לנקוט בגישה סמכותית, הירארכית.

בעבר המחיר של גבולות נוקשים לילדים היה שהם מנעו קשר וקירבה בין הורים לבין ילדים. כיום, במשפחה המודרנית, המרחק בין הורים לילדיהם הצטמצם מאוד מאחר שהורים מגדירים עצמם יותר כ"חברים" של ילדיהם ופחות כהוריהם. כתוצאה מכך הגבולות בין הורים לבין ילדים רופפים והגבולות שהורים מציבים לילדים אינם יציבים.

הורים בד"כ משקיעים זמן רב בעבודה ובפיתוח הקריירה, הורים אלו מרגישים פעמים רבות צורך לפצות את ילדיהם על היעדרותם מהבית. הם נמנעים ממחלוקות וויכוחים עם ילדיהם בזמן המועט שנותר להם יחד. בשל רגשות אשם על כך שלא התראו עם ילדיהם שעות ארוכות הם מוותרים ונמנעים מהחלק הקשה של החינוך הכרוך לעיתים בחיכוכים ואינם מוכנים להקדיש את הזמן היקר על חינוך ומשמעת.

חשיבות הצבת הגבולות לילדים  

החשיבות העצומה בהצבת גבולות ברורים לילדים כבר מחודשי חייהם הראשונים. אמנם בתחילת הדרך הגבולות הם בעיקר למען שמירתו של הילד מסכנה, אך לאט לאט הם משתכללים ונהיים מרכבים יותר.

 ילדים הגדלים ללא גבולות חדים וברורים וגדלים באווירה הורית סלחנית ורכה מפתחים בהמשך חייהם הפרעות התנהגותיות שונות. הצבת הגבולות היא צורך חיוני להתפתחות הנפשית והרגשית של הפעוט והילד, משום שהיא מקנה לו יכולת התמודדות עם מצבים שונים ומאתגרים ותחושת הישג בונה, ועל ההורים לספק צורך זה.חיוני ליצור תסכולים אצל הילד משום שתסכול הוא מהותו של החינוך. תפקיד החינוך הוא תהליך של סוציאליזציה. היכולת של הילד להתמודד עם המצבים המתסכלים הכרוכים בהכרח בהצבת הגבולות, חיונית לצמיחתו משום שהתסכול מארגן את הילד ומאתגר אותו.

כבני אנוש אנו נולדים עם דחפים ויצרים שונים. הדחף שהכי קשה לשאת הוא הדחף התוקפני. כאשר מתעורר דחף כזה בילד, שעדיין לא למד כיצד לשלוט בו, הוא מתמלא חרדה. חרדה מפני התעצמות התוקפנות עד כדי הריסת "כל חלקה טובה" הכוללת את משחקיו ואת הקשרים החברתיים שלו עם חבריו והוריו. הדרך היחידה להרגיע ולמתן את הדחפים התוקפניים היא להראות לילד שיש מי שחזק ממנו, שדואג לו ולא מאפשר לדחפיו להשתלט ולזרוע הרס בחייו.

כשהורים מציבים גבולות לילדיהם, נוצרת גם הבחנה והפרדה בינם לבין הילד. כשהילד מבין שקיים "עולם של מבוגרים" ו"עולם של ילדים", קרי שישנם דברים שמותרים רק למבוגרים ואסורים לילדים, הדבר נוסך בו ביטחון. המסר בכך הוא כי ההורים שלי גדולים יותר, חכמים ומנוסים יותר, חזקים יותר ולפיכך הם גם מסוגלים לשמור עלי. גבולות, כאשר הם ברורים, עוזרים גם לילד להבין למה עליו לצפות ומונעים מצב של הפתעות וחוסר ודאות - דבר אשר כשלעצמו מפחית מתח וחרדה.

כאשר נוצרת ההפרדה בין הילד וההורים, הילד מתחיל לפתח את עצמאותו במסגרת נוחה יותר מבחינה זו שיש לו ביטחון אישי וודאות לגבי העתיד. ילד שהוריו אינם מציבים לו גבולות למעשה מוטל עליו לשמור על עצמו, להשקיע מאמץ ניכר מחייו הרגילים כדי להבחין מה טוב ומה לא. גם כשיגדל, לא תמיד ברור שהוא יצליח להבין מה טוב ומה רע ? כיוון שהוא לא רגיל למצב שבו יש משהו שהוא מעבר לגבול, ושחציית הגבול נושאת תוצאות.

בכך שאנחנו מציבים לילד גבולות, אנחנו בעצם מעניקים לו ביטחון. הילד יודע שכל עוד הוא לא חוצה את הקווים הוא עושה מעשה נכון ומתוך כך הוא מתפתח, הוא לומד וגם מפנים מה טוב ומה לא טוב בעולם אליו הוא שייך.

חשיבות הצבת הגבולות להורים

הצבת גבולות לילדים הינה בעלת חשיבות רבה אף להורים עצמם - הן כבעלי תפקיד, לצורך מילוי תפקידם, והן כבני אדם, למען רווחתם.

חשיבות הגבולות להורים כבעלי תפקיד

כדי שהמערכת המשפחתית תוכל לתפקד בצורה יעילה חייבת להישמר העצמאות התפקודית של כל יחיד בה ושל כל תת-מערכת בה, במיוחד עצמאותה של תת-מערכת ההורים. כדי שהורים יוכלו לבצע את תפקידיהם ההוריים המסובכים הם זקוקים לגבולות ברורים שיבהירו את תחומי פעילותם ואת מרחב סמכויותיהם. כאשר הגבולות אינם ברורים, כאשר יש ויכוחים על כל דבר ועניין, הורים מבזבזים אנרגיה שממילא אינה נמצאת בשפע ופעולתם אינה יעילה. כאשר ילדים אינם מכבדים את מרחב הפעולה של ההורים, הן מבחינה פיזית (למשל, לא מאפשרים להם לנוח) והן מבחינה רגשית (תובעים מהם ללא הפסק, "מנדנדים" להם וכו'), הם מתישים אותם, הופכים אותם לפחות ממוקדים ופחות החלטיים. הצבת גבולות מתאימים (כמו "אמא עכשיו עסוקה / מדברת עם אבא / נחה" וכיוצ"ב) מבטיחה את יכולת ההורים למלא את תפקידם ההורי וכן לשמר את עצמאותה של המערכת הזוגית.

חשיבות הגבולות להורים למען רווחתם

גם הורים הם בני אדם הראויים לכיבוד צרכיהם האישיים ורווחתם. למשל, שעת שינה סבירה של הילד, חשובה לא רק לצורכי התפתחות הילד, אלא גם ליכולתו של ההורה ליהנות מיחסים זוגיים תקינים עבור עצמו. קימה ראויה של הילד בזמן וללא ויכוחים מיותרים, חיונית להמשך סדר יום תקין של הילדים, אבל גם לשלוותו הנפשית של ההורה ואף לבריאותו הפיזית. הקפדה על שעות חזרה הגיוניות של ילדים מבילויים בלילות מגינה, כמובן, על הילדים מהתפתחויות שליליות אפשריות, אך, במקביל מגינה גם על ההורים ממתח וחרדה מרוב דאגה לילדיהם.

הדרכים להצבת גבולות

הצבת גבולות יעילה תלויה במידת הנחישות המופגנת, בעקביות, בהתמקדות, בבהירות הגבולות ובענייניות, תוך הבעת אמפטיה ושיקוף הרגשות. ובמקרה של חציית הגבול - ענישה מידתית בסמוך.

התמקדות

הצבת גבולות יעילה מחייבת התמקדות בגבולות המעטים החיוניים ולא ברבים הטפלים. מובן שלא הכל חשוב באותה מידה, ולא על הכל אפשר להילחם באותה עוצמה.

נחישות

הורים רבים מרגישים רגשות אשם כאשר מדובר בהצבת גבולות מתוך צרכיהם שלהם אולם יש לזכור כי ההורים מהווים מודל לחיקוי עבור הילד. ילד לעולם לא ילמד לעמוד על שלו ולהגן על פרטיותו אם הוריו מבטלים עצמם בשבילו. ילד לא יוכל להרגיש בטוח אם הדמויות שאמורות לספק לו ביטחון והגנה נכנעים לו בקלות בעצמם.

עקביות

עלינו להאמין בגבול שאנו שמים, להאמין שהוא אכן ראוי להינתן לילד. ההבנה שלנו את הרציונאל העומד מאחוריו מסייעת לנו לשמור עליו ולהיות עקביים בו. על ההורה להיות עקבי בהצבת הגבולות, אחרת התחושה שתיווצר אצל הילד היא של חוסר יכולת לצפות את המציאות.

בהירות וענייניות

הסבר בהיר וענייני לצד הצבת הגבול נותן לילד תחושת הבנה לגבי העולם ויוצר רצף של מקרה-תגובה ביחס לאירועים. הילד מבין את המעשה שעשה ואת תגובת הוריו אל מעשה זה, הבנה זו מפחיתה חרדה, בלבול ותסכול.

אמפטיה, שיקוף רגשות והתנהגות

בבואנו להציב גבול עלינו להיות אמפטים הן לרצונו של הילד והן לרגשות שמתעוררים בעקבות האיסור. כפועל יוצא מכך, עלינו לשקף לילד את רגשותיו : "אני מבין שאתה כועס / מאוכזב ..." וכיוצ"ב, בצורה זו הילד לומד לשיים (naming) את הרגשות של עצמו. בנוסף, יש לשקף את התנהגות הילד בכדי להבהיר כי מעשה זה הוא בגדר חציית גבול המותר.

ענישה

ישנן פעמים שהגבול לבדו אינו מספיק ועל ההורה להעניש את הילד. ראשית, אין לתת עונש ללא גבול מנומק. שנית, רצוי שהענישה תתבצע עד כמה שאפשר בסמוך לאירוע. עונש המגיע ללא קשר ישיר עם הסיטואציה מאבד מערכו ונתפס בעיניי הילד כמנותק מהמעשה וכלא לגיטימי. בנוסף, חשוב שהעונש יהיה מידתי ביחס למעשה וכך ייתפס בעיני הילד וגם בעיני ההורה כמקובל יותר ובר ביצוע. בהצגת העונש חשוב להציג גם את מיקומו הפיזי של העונש וגם את אורכו, זאת, כדי שהילד יקבל תחושת זמן ומרחב.

סיכום

הצבת גבולות היא מרכיב הכרחי בהתפתחות התקינה של ילדינו. קצב החיים והעבודה אולי מציב את הקושי הרב ביותר להתמודדות עם החינוך והמשמעת של ילדינו, ואולם חשיבותו של חינוך למשמעת וגבולות לא תסולא בפז ואף יש בתוצאותיה להביא לרווחה וצמצום קשיים אלו בהדרגה. בהקשר זה יש לזכור כי המציאות מחייבת מדרג כלשהו, לא הכל חשוב באותה מידה, ולא על הכל אפשר להילחם באותה עוצמה.

בהצבת גבולות עלינו לעשות זאת בנחישות אך גם ברגישות, חשוב לזכור שאומנם גבולות הם מרכיב חשוב בהתפתחות הילד, אך הם אינם המרכיב היחיד והעיקרי. ישנם יסודות הכרחיים נוספים כגון התייחסות בכבוד אל הילד, העשרה רגשית, שכלית ופיזית שלו ומתן אפשרות להתפתחות עצמאית. הצבת הגבולות קשורה לשאר מרכיבי ההתפתחות ונמצאת איתם ביחסי גומלין. הגבולות צריכים להינתן תוך כבוד לילד, ליכולתו להרגיש, לחוש ולהבין, זאת כמובן בהתאם לגילו ולשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.