"אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה" שני עניים שהיו רגילים להגיע ביחד לערים שונות , כשהגיעו מנהגם היה להגיע לבית הכנסת בעיר , ובסוף התפילה היו פונים לגבאי בית הכנסת, שיחלק אותם להתארח אצל בעלי בתים שהתפללו בבית הכנסת, פעם חילק אותם הגבאי בן שתי משפחות, האחד הגיע לבית ששם רק האשה היתה וילדיה, האשה פתחה לו שולחן אכל שתה , וקיבלה אותו בסבר פנים יפות , ואמרה לו : אילו היה פה בעלי אני בטוחה שהיה נותן לך גם קצת כסף , צר לי , שאכלת כל כך מעט , זה מה שהכנתי לילדי, בירכה אותו והלך,
העני השני גם הגיע לבית שרק האשה היתה שם , הגישה לפניו אוכל , ואמרה לו: אתם העניים לא מתביישים , כל הזמן להטריד אותנו כך ,לך תעבוד , תפסיק להגיע לבתים של אחרים, העני כל כך נעלב ויתר על האוכל , אמר תודה , והלך,
והנה ניפגשו שני העניים , והלכו למקום שם התאספו הרבה אנשים , היתה סעודה וכולם הוזמנו פנימה לאכול, ולסעוד, נכנסו שני העניים פגשו שם את בעלי הבתים שאליהם נשלחו לאכול, אבל כמובן לא ידעו, מיכוון שלא הכירו אותם ,
אנשים שהיו במקום , שאלו מאיין באו ואיפה התארחו בעיר, סיפר העני הראשון , כשכולם מקשיבים לו, ארחה אותי אשה צדיקה , האכילה אותי באוכל של ילדיה, ועוד אמרה: "אם בעלי היה פה היה נותן לך כסף , אני בטוחה!"
הבעל ששמע את שבח אשתו , נשם לרווחה, והתגאה באשתו,
העני השני , סיפר שהמארחת שלו פלונית , אומנם שמה לו אוכל על השולחן , אבל העליבה אותו , וקראה לו מטרידן, שמע זאת בעל האשה החוויר, והוריד ראשו מהבושה. ועל זה נאמר: אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה
נכתב על ידי דודי שהיה רבה של ת'א, יעיש סויסה, ז'צל
