ההתפתחות ההיסטורית של הכשל התפיסתי שנושא מדע הרפואה והשלכותיו. 

חלקי ניסוח וציטוטים נלקחו מ- "בין שמים לארץ" ספר הוליסטי אמיתי וידידותי מאוד

ללמידת הבסיס  של הרפואה הסינית,  של הרופאים הארייט ביינפילד

ואפרם  קורנגולד, הוצאת אור עם, עמ' 48 - 39 ו- 68 .

         ההתפתחות ההיסטורית של "הכשל התפיסתי הנרכש"

                     של מדע הרפואה והשלכותיו.

הניתוק של הגוף מהנפש, התנתקות האדם האירופאי מן ההרמוניה עם הטבע, ודיכוי הטבע, שזורים זה בזה באופן בלתי ניתן להפרדה.      

במשך ימי הביניים אנשי מערב אירופה תפסו את עצמם כחלק בלתי נפרד מכל מה שהיה, הנראה והבלתי נראה.

הקשר לשמים - לרוח, היה באמצעות אלוהים.

הקשר לאדמה היה באמצעות הטבע.

הרפורמציה הפרוטסטנטית שחתרה תחת השררה החודרנית והמדכאת של הכנסייה הקתולית, הצליחה.

החברה הפיאודלית התפרקה וערים החלו להתפתח.

נוצרה באנשי אירופה האמונה שהם יכולים להשיג ריבונות על העולם באמצעות מאמצים עקשניים.

אנשים אלה שוב לא היו תלויים אך ורק בחברה הרוחנית של הכנסייה. 

עידן חדש הפציע בעולם האמונה הנוצרי.

מלכות שמיים הופרדה מהטבע והועברה אל מחוץ לטבע, מעתה היא נפרדת מהטבע ובקושי ניתנת להשגה.

ארץ ושמים הופרדו לשתי ממלכות נפרדות.

הכוחות האפלים המסתורים חורשי הרעה של ארץ הושוו לכוחות הנאורים, הצודקים, העל – טבעיים, של מעלה.

במקום להיות בעל הברית שהיה הטבע עד עתה, מעכשיו הוא אויב שיש להתגבר עליו ולשלוט בו.

האדם ניצב מחוץ לו, במרחק מה ממנו – ומעליו.

האדמה ואוצרותיה שוב לא נקשרה בצורה כה הדוקה לחיי הגוף, והיא הפכה לגוף נתון לניצול.

הקיום האנושי היה שדה המערכה שעליו התגוששו אדם וטבע, טוב ורוע, נפש וגוף.

המציאות המגובשת של פעם שבה האדם ראה עצמו כחלק בלתי נפרד מכל מה שהיה, הוקרבה בעבור שליטה על הטבע, בעבור טכנולוגיה, בעבור "קדמה".

נקרע קרע בין הדתי לחילוני, בין שמים לארץ, בין חיים למוות, בין הנפש לגוף.

קודם כשהיה אלוהים המגן המדריך לא היה צורך לחקור ולהבין את הטבע, אבל ללא השגחה עליונה התוהו הבלתי צפוי של הטבע נתפס כמסוכן ולכן אסור.

מוות שנקשר עם כוחות השחור, נתפס כעניין שאי אפשר ליישבו עם החיים, ולא כשינוי מצב בלתי נמנע בתוך מחזור הקיום.  

ההגנה הטובה ביותר מפני הטבע הייתה באמצעות שליטה ופיקוח.

להשיג יתרון על הטבע פירושו לכבוש את המוות.

מערכת חדשה של ערכים ואמונות נוצרה במטרה להסביר את העולם ולארגן אותו.

"דת" חדשה נולדה.

   נולדה הדת של המדע.

כוהניה הם המתמטיקאים, הפיזיקאים, מהנדסי המכונות, רופאים כמכונאים של גוף שאין לו שום קשר לנפש.

מדע הרפואה מוצא עצמו בסביבה בה הנפש משפיעה על הגוף, אלא שהוא עושה זאת במידה רבה כאילוץ.

ה- DNA של מדע הרפואה המערבית בנוי אחרת לגמרי.

השיתוף של הנפש בעמדת הבכורה בתופעות בריאותיות שונות זו השתלה תפיסתית קשה. כדי שתיקלט מדע הרפואה זקוק להרבה רפואות מחזקות, היוצרות רקמת חיבור משוחררת מתרופות מייצבות. 

מה הסיבה שמדע הרפואה המודרני המפואר, זה שעושה השתלות, מהנדס גנים, עורך ניתוחי מוח מסובכים, ומציל חיים בדרכים מדהימות ביצירתיותן, מה הסיבה שהוא מקובע כל כך על המערכת הפיזית של הגוף כמי שבה נמצאים הגורמים לתופעות הבריאותיות השונות?

איך זה שמדע אינטליגנטי ועתיר ידע כל כך עסוק בביולוגיה מולקולארית כחזות הישועה הרפואית למחלות השונות, ומזניח באופן קיצוני כל כך את ההכרה בממלכת התודעה ומודם הנפש הבוחרת שלה, כגורם מעורב משפיע ראשוני?

שורשיה של התפיסה אשר מנתקת את הנפש מהגוף, נטועים עמוק במשנתו של אריסטו במאה הרביעית לפנה"ס, בואך אל המאה ה 17 של (הפילוסוף והמדען) המכניסט דקארט.

אריסטו קבע ("חומרנות נסיונית", כתב שלו שנחשף במהלך הרנסאנס) שהמציאות היא רק מה שניתן להוכיחו מבחינה חומרית, קיום העולם החומרי הוא הקיום הממשי היחיד. החומר נתפס כקבוע ובלתי משתנה ולכן "אמיתי", והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית.

אלפיים שנה לאחר מכן "במאה ה- 17 בישר המתמטיקאי הפילוסוף רנה דקארט את המהפכה המדעית המערבית. הנהגת החשיבה האנליטית המסודרת שלו יצרה בסיס לפילוסופיה חדשה של המדע שהפכה להיות גם הפילוסופיה של הרפואה המודרנית". 

דקארט האמין שיכולה להיות אמת אחת מסוימת, מוחלטת. "כל מדע הוא ידע מוחלט ומבואר, אנו מרחיקים את כל הידע שהוא רק סביר, ופוסקים שיש להאמין רק באותם דברים ידועים היטב שאין לגביהם שום ספקות ". "באמצעות היגיון מצמצם ומסקני זה, חש דקארט, על סף ההבנה, את המנגנונים הבסיסיים של היקום. הוא תפס את העולם ואת כל אשר בתוכו כמכונה והצהיר: אינני מזהה שום הבדל בין המכונות שנוצרו על ידי אומנים ובין גופים שונים שהטבע עצמו הרכיב". המדעים המדויקים שנוסחו כדי להשתלט ולפקח על הטבע, יושמו באותה מידה גם לבני האדם.

הוא יצר הפרדה בין "הרוח" לחומר וטען ש"במושג גוף אין ולו דבר אחד השייך להכרה; ובזה של ההכרה – אין מהשייך לגוף".

דקארט השווה את גוף האדם למכונה ואת הרופא למכונאי. על זה אמרה לו כבר אז המלכה כריסטינה משבדיה - "...ואני מעולם לא ראיתי שעון יולד שעון...".

דקארט העלה את משנת רבו אריסטו למעלת "אמת מדעית", לדרגת - דוגמה. לחשיבה שלו הייתה השפעה כה עמוקה, עד שאל העקרונות התומכים ביסודות המדע המודרני החלו להתייחס כאל עקרונות קארטיזיאניים – של דקארט.

את הנחרצות הזו צרב דקארט  ב- DNA התפיסתי של המדע המערבי המתגבש והולך.

וזה לא נשאר שם במאה ה- 17.

זה "הכשל התפיסתי הנרכש" שכל כך קשה למדע הרפואה להשתחרר ממנו.

  וניוטון?

התפיסה המכניסטית של הטבע הובילה לחוקים פיזיקאליים קבועים ומוחלטים שהוריש לנו אייזיק ניוטון.

גם ניוטון (נולד שבע שנים לפני שדקארט הלך לעולמו) טען שרק "גורם חומרי" מוחשי יכול ליצור "השפעה" על החומר. הוא התווה את השיטה של "גורם" ו"השפעה" להסברת היקום החומרי.

היגיון זה יצר את הבסיס של השיטה המדעית, אשר גם כיום כמעט שלא חל בה כל שינוי.

אולי משום שאין הם מודעים לכך שקיימות הרבה מערכות הגיוניות של ידע, רוב אנשי המנטאליות המערבית מחשיבים את השיטה המדעית הזו כדרך התקפה היחידה להבין את העולם.

בשדותיה של תפיסה שבה ל"הכרה" אין נגיעה בגוף, ולתהליכים הפיזיולוגיים של הגוף אין נגיעה ב"הכרה", שיטת ה"גורם והשפעה" פרחה.

רק חומר משפיע על חומר.

זה לא הפריע למדען הדגול הזה להאמין בכל ליבו שאת היקום החומרי הכפוף לחוקי המתמטיקה – והפיזיקה, מנהל אלוהים.   

בבית מקדש תפיסתי של אמונה ש"רק חומר יכול להשפיע על חומר" אין מה לדבר על השפעה של הנפש על הגוף.

יחסי גומלין והדדיות בין הגוף לנפש?

לא בא בחשבון.

במה היסטורית אחת.

העלילה - ההוויה האנושית החדשה ההולכת מחיל אל חיל.

השחקנים - שני ענקים המעצבים זו את זה בהדדיות; החשיבה המדעית והמהפכה התעשייתית. 

בתוך כך עוצב גם אופיו המודרני של מדע הרפואה.

האדם כמו מכונה, הרופא כמו מכונאי.

חומרים לתיקון, חלקים מיותרים, חלקים להחלפה.

והתודעה, ההכרה, הנפש, מה איתן?

הגוף - הוא הדבר האמיתי.

ובאמצע המאה התשע עשרה – בינגו.

כמעט.

לואי פסטר הביא - מה שנראה אז, הוכחה ניצחת לתפיסת "הגורם וההשפעה" של ניוטון, כשהיא מתוגברת בתשתית ההפרדה והניתוק של ההכרההנפש מהגוף, של דקארט.

לשיטתו, לואי פסטר איתר "מקור חיצוני למחלה" - חיידקים.

"מחקרו האנליטי בודד סיבה פיזית ראשונית מסוימת שהפעילה השפעה נתונה.

תיאורית החיידק כמחולל מחלות, הניחה כי חיידק אחד יכול ליצור סימפטומים מסוימים ביצור בריא.

תיאוריה זו עזרה להסביר מגפות ונגעים ולפתח תרופות יעילות נגדן.

ה- 'תורה של סיבה מוגדרת'  נתבעה להסביר את כל המחלות. מאחר ש 'רק הסיבה האחת' נחשבה, הייתה התכחשות לריבוי הגורמים התורמים שהופיעו בעת ובעונה אחת בכל חולה שהוא.

"העובדה שמצבו המקיף של האדם השפיע עמוקות על רגישותו למחלה, לא נכללה בדגם מושגי זה".

ומול "תאוריית החיידקים" של פסטר:

קלוד ברנאר, רופא צרפתי משלהי המאה התשע עשרה, אמר שה mllieu interieur  , "הקרקע", "מצבו (המכלולי) של האדם", הוא המדד הגורלי בבריאות וחולי.

"על העמדה הזו הוטל צל בדמות טענתו של פסטר בעניין 'תיאורית החיידקים' שקבעה שהתקפה של חיידקים היא יותר משמעותית מאשר 'הקרקע' או 'האקלים' שבתוכם פרחה המחלה".

"המוקד הוסט ממצבו המכלולי של היצור החי למחולל התוקף, מהאדם אל המחלה. הסטה זו באה לאפיין את הרפואה המערבית מבלי להתחשב בלחישותיו של פסטר בהיותו על ערש דווי, שהצדק הוא עם ברנאר". 

הודאתו זו של לואי פסטר הייתה כבר מאוחרת מדי. האינטרס הכלכלי התעשייתי הוביל בדהרה את רכבת המהפכה התעשייתית. 

התקופה היא של אימפריות בשיאן, ומרחבי הניצול שלהן - הקולוניות.

חומרי גלם מובאים מרחוק כדי להניע את גלגלי התעשייה המתפתחת במערב.

תרבות הצריכה יצאה לדרך במלוא עוזה.

תודעת השיפור ברמת החיים בעזרת מוצרים תעשייתיים, נצרבת במנטאליות המערבית.

   קצב החיים מוגבר.

     רוצים להשיג הרבה ומהר.

       אין זמן לריפוי שדורש זמן.

          רוצים ריפוי מהיר.

                               תרופות!

     "דוקטור תקן אותי!

                                עכשיו!!! "

כדי לספק את הדרישה, התפיסה של טיפול ממוקד בסימפטומים פיזיים חברה לאינטרס של התעשייה הדוהרת קדימה.

וכאן קרה משהו קריטי.

התנהלות יוצאת דופן בקיצוניותה שאת עוצמת השלכותיה הקשות אנחנו רואים עד היום.

לבעלי האינטרס העסקי בתעשיית התרופות, ניתוק "מדעי" מכוון

של הנפש מהגוף, היה צורך בעל תועלת ראשונה במעלה.

ואת זה הם עשו.

איך זה התבצע?

ארה"ב של תקופת המעבר מהמאה התשע עשרה למאה העשרים.

בתחילת המאה העשרים, סבסדו הקרנות של קרנגי ורוקפלר סקר על בתי ספר לרפואה. 

מדובר במהלך עסקי מכוון וממוקד מטרה.

מטרתו הייתה "לנקות את השוק ממתחרים ומפריעים למיניהם". 

כל מה ומי שיכול להפריע לרפואה בשרות התעשייה, ולאותה תעשייה שתכליתה קידומה של רפואה כזו, נדון לסילוק.

הסקר בדק איזה בתי ספר יהיו המעוניינים ביותר לעודד את "הרפואה המדעית", ולכן יעודדו את התעשיות הטכנולוגיות החדשות שמבוססות על תרופות ובתי חולים.

בעקבות הסקר, ב- 1910 הופץ על ידי האיגוד הרפואי האמריקני  דו"ח פלקסנר.

הדו"ח המליץ שהתמיכה הכספית מהקרנות של קרנגי ורוקפלר תועבר רק לאותם בתי ספר שמחויבים למחקר רפואי המבוסס על המודלים שפותחו במאה התשע עשרה.

כל סוגי הרפואה שאינם מבוססים על המודל הקארטיזיאני (של דקארט), נחשבו "לא מדעיים", ולכן הדו"ח קבע שיש לשלול מהם את זכות הבחירה.

רק חמישית מבתי הספר לרפואה שהיו אז המשיכו להתקיים. 

"הופץ  על  ידי  'האיגוד הרפואי האמריקני' ". 

ארה"ב – 1910,  ולא הרבה אחרי שכיסחו את המכונית החשמלית לטובת האינטרס של הנפט.

כל דבר שאינו מתאים לתפיסה שמשרתת את תפיסת העל החברתית כלכלית החדשה – "תעשייה" לא רלוונטי.

וכך גם לגבי בריאות.

כל דבר שאינו מתאים לתפיסת בריאות שמשרתת את תפיסת העל החברתית כלכלית החדשה – "תעשייה" לא רלוונטי.

וכאמור, מלכתחילה המטרה הייתה מוגדרת - חיסול בתי הספר שלא עומדים בקריטריונים של "רפואה מדעית" או שלא מוכנים להתאים עצמם לקריטריונים הללו.

בתי ספר אלה לא רק ש"יובשו" ממקורות המימון של קרנגי ורוקפלר, הייתה אליהם התנכלות מכוונת, עד כדי רדיפה.

אינטרס התעשייה חדר אל תפיסת הבריאות והתמזג עם  אינטרס הרפואה.

ומדע הרפואה?

זה היה בשל לגמרי. מצויד בתפיסה שמנתקת את הנפש מהגוף הוא נרתם על ידי התעשייה לשרתה - לשרתו.

תפיסת העולם העסקית עשתה את המהלך היותר מקובל שלה - סילוק המתחרים.

חיסולם של שמונים אחוז מבתי הספר לרפואה שלא הסכימו להתיישר עם "הרפואה המדעית", פנה את הדרך לשליטתו הבלעדית של סוג של מדע רפואה של הפרדה בין הנפש לגוף.                                                                                                             

אין מדובר בהתנהלות היסטורית ישנה מעלת אבק. על הרצף זו התנהלות אשר ניכרת  בבריאות הקולקטיבית  VIS A VIS  האישית שלנו.                                               

תוך כדי העריכה של החלק הזה, התפרסם כי מנכ"ל "טבע" אמר בגאווה רבה – בערך כך:

כל דקה רופאים רושמים 2500 מרשמים בעולם של תרופות של טבע.

ניפלא.

בידיו של רופא אחראי, לשימוש בתרופות כמערכת תמיכה וייצוב בשלב ההחלמה ובכלל, יש ערך רב עד קריטי, ויבורכו בעבור כך הממציאים המפתחים היצרנים המפיצים הרופאים והחולים. 

ומברוק, באמת.

אחלה הצלחה עסקית שבעולם.

אבל הבריאות אמיגו, מה עם הבריאות שלנו?

האם הבריאות שלך, שלי, שלנו, היא מה שמניע את התהליך המוצלח הזה?

סגסוגת שבה "כשל תפיסתי נרכש" הכופה הפרדה של הנפש מהגוף, מעורבב עם "אינטרס כלכלי צרוף", והמקובעת על ידי "כסף לשם עצמו", זה לכשעצמו סימפטום של מחלה קולקטיבית קשה.

ברב המכר שלו "אהבה רפואה ונסים", מכרה זהב של רפואת גופנפש, כותב הרופא המנתח המפורסם ד"ר ברני סיגל:

"אין מחלות חשוכות מרפא, אלא רק אנשים חשוכי מרפא".

ועל המשקל הזה אפשר לומר:

"אין מחלות שאי אפשר לרפא, יש תפיסות שהריפוי שלהן לוקח זמן רב".

וגם על זה איינשטיין אמר כבר שהרבה יותר קל לבקע את האטום מאשר לשנות תפיסה. 

תחת שרביטו של כשל תפיסתי המנצח על חשיבתו של מדע רפואה מבית הגידול התפיסתי המערבי, מתרבות והולכות התופעות הבריאותיות הכרוניות "כמו ווירוס".

 לשיטתו.

ללא שום ספק בלבי, בגדולתו כי רבה, יצליח יום אחד מדע הרפואה המפואר לרפוא לעצמו. יום אחד הוא יבחר להשליך מכתפיו הרחבות תפיסה כושלת אותה הוא נושא ביגיעה כה רבה במעלה גבעת הצלב שלו.

אולי חלום זה של ספר קטן, יעזור במעט לענק מדעי זה שלנו, להתגבר על פחדיו, ולחבור לתודעה כמהות עצמאית אינטליגנטית יוצרת, המשוחררת מכבלי ליליפוט שלו הקושרים אותה אל החומר כיוצר לה שאין בלתו.

ובכך יהיה המדע שלם.

                                             ***

נמצא באתר – WWW.ALAPINA.COM