לפני התיאוריה, בואו נתחיל קרוב למציאות:
אם יש אצלנו אי שוויון גדול במשק, אנחנו יודעים שחלוקת ההכנסות לא שווה, בואו ננסה לדמיין איך זה נראה בעשרה עשירונים, באלפי שקלים:
הכנסה על פי עשירונים באלפי שקלים ישראל 2005
______________________________________________
38 | 22 | 17 | 14 | 12 | 10 | 8 | 6.5 | 5 | 3
השאלה החשובה ביותר בהקשר לשעור שלנו היום היא: מה מייצגים גבולות הטבלה? מה מפריע לכסף ל"זרום" מהערימה הגדולה בעשירון העליון לדוגמה, ולהתפזר אצל האחרים?
באופן מטאפורי נוכל לומר שעל גבולות הטבלה מופקדים שומרים: חיילים, שוטרים, פקידי בנק ועוד ועוד..... הקניין כשלעצמו מובטח כל העת על ידי כוח הכפייה של המדינה, ואינו "חופשי" בשום מובן. אנרגיה רבה מושקעת כל הזמן בקיום של יחס שהוא במקורו סוציולוגי או מטאפיזי בין אדם לחפצים וסמלים (כסף) והנכחתו במציאות- כלומר, כדי שתוכל לומר "שלי" יש צורך בכפייה וסדר חברתי- לא ב"שוק חופשי".
התחלתי מביקורת רדיקלית על ההסדרים והכפייה שעומדים ביסוד הקניין בכלל, וזאת כדי להצהיר מראש על עמדה לא אוביקטיבית לנושא ה"שוק החופשי". אם זאת, אני סבור שאין זאת דעה בלבד אלה תולדה של ניתוח רציונאלי- השוק יכול להיות טוב או רע, וזה נושא לדיון ערכי, אך להשגתי לא ניתן לטעון ברצינות שהוא "חופשי"
שוק חופשי משוכלל (נקרא גם תחרותי), מתקיים כשיש מספר גדול של יצרנים וצרכנים, שמאמינים שאין להם יכולת להשפיע על המחיר. בטווח הזמן הקצר, אין כניסה ויציאה של פירמות לשוק. כמה היצרנים ייצרו - עד אשר העלות השולית שווה למחיר. כלומר, עד שייצור המוצר הבא יגרום להפסד ליצרן. בטווח הזמן הארוך יש כניסה ויציאה של פירמות, והפירמות זהות (טכנולוגית). שוק חופשי משוכלל אם עלות הכניסה היא אפס, אז כל עוד יש רווחים בשוק, יכנסו אליו פירמות נוספות. כלומר, בשיווי משקל יתקיים רווח = אפס. אך בפועל יש רווחים כי עלות הכניסה אינה אפס, וכי הטכנולוגיות אינן זהות. שוק חופשי משוכלל מגיע לשיווי משקל מצוין לכולם, אז מה הבעיה?
מישהו מכיר כזה שוק במציאות?
מונופול- כשיש יצרן אחד בשוק
מונופול טבעי- קורה כשיש עלות קבועה (העלות של ההשקעה בידע, תשתית וארגון הנדרשים כדי לייצר אפילו את היחידה הראשונה של תוצר מסויים) גדולה מאוד, ועלות שולית אפסית. למשל- הולכת חשמל. רשת החשמל היא מערכת מורכבת ויקרה- כלומר העלות הקבועה היא גבוהה מאד, ומכאן מונופול "טבעי". מונופול יקבע את המחיר כך שהוא ימקסם את רווחיו.
במקרים בהם אין מונופול ממש, נראה לעיתים קרובות תחרות בין מעטים- יש מספר קטן של יצרנים, ולכ"א השפעה מסויימת על המחיר. שו"מ יהיה היכן שהוא בין שוק משוכלל לבין מונופול.
למעשה, ברוב השווקים קיימת תחרות בין מעטים ולא שוק חופשי. למעשה יצרנים ומשווקים ("מוכרים") שואפים תמיד, בכל אמצעי שברשותם, להתקרב לכיוון של מונופול- תהליך כזה מוכר בספרות הכלכלית כקונסולידציה של שווקים, בדרך למונופול הנכסף ייתכן ויסתפקו המוכרים בתיאום מחירים ועמדות רופף (השוק הסלולרי?) בקרטל- כלומר חסימת מתחרים חדשים בשוק, באוגליפול- מספר יצרנים המתואמים ומתפקדים למעשה כמונופול. אבל כמעט תמיד נראה שאיפה להתקדם לכיוון שליטה של גוף אחד בשוק.
תהליכי קונסולידציה הם דוגמה לשורה שלמה של תהליכים שהגישה של שוק חופשי משוכלל פשוט לא הצליחה לנבא או להסביר. נבוכים מעט, נתנו הכלכלנים המסורתיים שם לתופעות כאלה:
כשלי שוק
כשלי שוק הם מצבים שבהם מגיעים לשו"מ לא יעיל. למרות שכל אחד פועל למיקסום תועלתו האישית, לא מתקבל מצב יעיל (בניגוד לאינטואיציה של אדם סמית'). מתי קורה כשל שוק?
1 - מונופול/קרטל- כפי שראינו, חלק ממקבלי ההחלטות יכולים להשפיע על המחיר בכוחות עצמם או בשיתוף פעולה ביניהם. מנגנון המחירים מאבד מכוחו כאמצעי תיאום והעברת אינפורמציה. והתוצאה רחוקה משיווי המשקל המיוחל- המחירים והרווחיות עולה, היעילות יורדת-אבוי! שו"מ אינו יעיל. דוגמה ראשונה לכשלי שוק
2. השפעות חיצוניות- מעשיו של פלוני כן משפיעים על מצבו של אלמוני, אך פלוני לא לוקח זאת בחשבון. למשל זיהום סביבתי הוא השפעה חיצונית שלילית, כמו גם תרבות פופולארית אנטי חברתית ("הרואין שיק"?) כיוון שאינה נלקחת בחשבון, ולא עולה כסף לייצרן- ולכן בכלל לא מופיעה בספרים או בתחשיבים שלו, יהיה יותר מידי ממנה.
דבורים, כבישי אגרה או תחבורה ציבורית הן דוגמאות להשפעה חיצונית חיובית. כיוון שאינן נלקחות בחשבון, יש מהן פחות מידי. מה הפתרון? הפנמת העלויות- כלומר הכנסתם לתוך ספרי החשבונות, ע"י מיסים, סובסידיות או מסחר בהשפעה החיצונית (לדוגמה: מכסות זיהום אוויר סחירות- פתרון המיושם במדינות מסויימות באירופה, בו המפעל צריך לקנות את הזכות לזהם ולשלם עליה). מה הבעיה? קשה לצפות עלויות חיצוניות (זיכרו כמה הפתעות מההיסטוריה, כמו אסבסט,גזים מזיקים לאוזון, כמו CFC) קשה להעריך אותן, כמעט תמיד יש כאלו, וקשה להפנים אותן.
3. מוצרים ציבוריים- מוצר ציבורי טהור הוא כזה שכ"א יכול לצרוך ממנו, וצריכה של אחד אינה מגבילה צריכה של אחר. מוצר כזה במקרה המובהק הוא לרוב כזה שכמעט ואין לך ברירה אלא לצרוך- כמו לדוגמה חינוך בסיסי של כל האנשים שסביבך או בריאות הציבור והעובדה שאנו כמעט חופשיים ממגפות. הבעייה עם מוצרים ציבוריים היא שאף אחד לא ירצה לשלם עבורם כי בלאו הכי כולם נהנים, ולכן השוק לבדו לא ייצר אותם (כמו ביטחון, חינוך לכולם או מערכת ביוב טובה). כשלי שוק
4. אינפורמציה א-סימטרית- מצב שבו לאחד יש מידע לגבי המוצר שלשני אין: שוק מכוניות משומשות, ראיונות קבלה לעבודה, ביטוחי בריאות. במקרים קיצוניים מדובר גם על השווקים הפיננסיים מניות והכסף עצמו (וויסות מניות) מסקנה: אם היתה אינפורמציה מלאה, היה מסחר והיתה הקצאה יעילה של שני סוגי המכוניות. בגלל האינפורמציה הלא סימטרית, רק הגרוטאות ימכרו. פתרונות- צמצום פערי המידע ע"י בדיקות רכב,מכוני פילת, בדיקות בריאותיות. אבל כל אלו הם בזבוזי אנרגיה שלשוק היה עדיף בלעדיהם- ההוצאות והטעויות שעושים צרכנים בשל אי סימטריה במידע הם כשל שוק מובהק.
5. השפעה על ביקושים- פרסום, ובעיקר פרסום אגרסיווי מוכוון ילדים. מעצב את הרגלי הצריכה ויוצר את מערכת ההעדפות והטעמים של רוב הצרכנים המערביים. השפעה מסוג זה על הביקוש מגיעה עד כדי צריכה של מוצרים שהתועלת השולית ה"ממשית" (ברור שיש בעייה להגדיר ממשית) שלהם היא שלילית. דוגמה מצויינת היא סיגריות ואלכוהול, ושאר סמים חוקיים, אבל גם מזון לא בריא, מוצרים מזהמים וסתם זבל שממלא את הבתים של כולנו, בעיקר במשפחות עם ילדים.
אז איך החברה/מדינה המערבית מתמודדת עם "כשלי שוק"?
כמה דוגמאות למנגנוני הוויסות של השוק ה'חופשי':
? ממונה על ההגבלים העסקיים: הגבלת השוק כדי שהוא יוכל להיות חופשי
? מפקח על שוק ההון ועל הבנקים
? רגולציה
? מונופול על הדפסת כסף
? השוק החופשי יכול להתקיים רק בצל מנגנוני כוח ששומרים על זכויות הקניין הפרטי
הממשל יכול להתערב למניעת כשלי שוק בכמה דרכים:
1. מדיניות פיסקאלית
2. מדיניות מוניטארית
3. רגולציה- חוקים ותקנות של המדינה ובינלאומיים
יש פתרונות- שימו לב שמשמעותם ויתור על ה"חופשיות" של השוק
הממשל יכול להתערב גם ע"י יחסו לאיגודי עובדים וצרכנים. ועל ידי חינוך והסברה.
השוק ותאגידים מול הדמוקרטיה
בשוק לכל דולר יש קול שווה. בדמוקרטיה לכל אדם יש קול שווה. אם (כמו ברוב המודלים הנאו קלאסיים) ההנחה היא שהאנשים הם בעלי הכנסה שווה, אזי זה מייצר מצג שווא, שבו כלל הצרכנים קובעים מה יעשה השוק. למעשה, אם יש אי שוויון, אז העניים קובעים מעט מאוד, והעשירים הרבה יותר.
פערי הכנסה של 1: 10 לטובת העשירון העליון מעשירון העשירי. אבל העשירון התחתון בעיקר קונה מוצרי ייסוד, וכוח ההשפעה שלו על השוק היא אפסית - הרבה פחות מעשירית ביחס לכוחו של העשירון העליון.
הפרטה של הכוח השלטוני:
? שוק מול ממשלה: בעידן של פתיחות להון זר הממשלה מפחדת לעשות צעדים שיבריחו את בעלי ההון
? שוק מול דמוקרטיה: לבעלי ההון כאנשים פרטיים וכמגזר יש כוח פוליטי רב שעוקף את מנגנוני השלטון והבקרה הדמוקרטיים. הסכמי סחר נדונים בין שר המסחר לנציגי הסוחרים ללא פיקוח פרלמנטרי, חוק ההסדרים
? תאגידים: לתאגידים זכויות קניין אך אין להם חובות מוסריות. לתאגידים יש אינטרסים שונים מאשר לבני האדם (עשירים או עניים). לדוגמא תאגידים אינם נפגעים מזיהום ומתים. בני אדם כן.
ניתן להציג גם טיעון פוזיטיבי: ההיסטוריה רצופה במאמץ לדמוקרטיזציה של התחום הפוליטי, כאשר בכלכלה השארנו את חוק הג'ונגל- העיקרון אדם אחד קול אחד שנקלט בהוויה הדמוקרטית ברובד הפוליטי, מחוויר אל מול האקוויולנט הכלכלי שלנו- דולר אחד קול אחד.
שאיפה לדמוקרטיזציה של הכלכלה מחייבת גישה שונה לקבלת החלטות בכלכלה, ואולי אף הגדרה מחדש של הקניין.
למעשה, זוהי הגדרה מחדש, אולי הגדרה אותנטית יותר, של המושג סוציאל דמוקרטיה= לא רק השקפה סוציאליסטית המקבלת את חוקי המשחק הדמוקרטיים, כפי שמקובל להגדיר זאת, אלא מאמץ להמשך ההתפתחות הדמוקרטית אל תוך שדה הכלכלה
ההבנה הבסיסית של מערכות כלכליות, וגיבוש עמדות לגבי סוגיות כלכליות הוא תנאי הפתיחה לדמוקרטיה כזו של הכלכלה.
אם יש אצלנו אי שוויון גדול במשק, אנחנו יודעים שחלוקת ההכנסות לא שווה, בואו ננסה לדמיין איך זה נראה בעשרה עשירונים, באלפי שקלים:
הכנסה על פי עשירונים באלפי שקלים ישראל 2005
______________________________________________
38 | 22 | 17 | 14 | 12 | 10 | 8 | 6.5 | 5 | 3
השאלה החשובה ביותר בהקשר לשעור שלנו היום היא: מה מייצגים גבולות הטבלה? מה מפריע לכסף ל"זרום" מהערימה הגדולה בעשירון העליון לדוגמה, ולהתפזר אצל האחרים?
באופן מטאפורי נוכל לומר שעל גבולות הטבלה מופקדים שומרים: חיילים, שוטרים, פקידי בנק ועוד ועוד..... הקניין כשלעצמו מובטח כל העת על ידי כוח הכפייה של המדינה, ואינו "חופשי" בשום מובן. אנרגיה רבה מושקעת כל הזמן בקיום של יחס שהוא במקורו סוציולוגי או מטאפיזי בין אדם לחפצים וסמלים (כסף) והנכחתו במציאות- כלומר, כדי שתוכל לומר "שלי" יש צורך בכפייה וסדר חברתי- לא ב"שוק חופשי".
התחלתי מביקורת רדיקלית על ההסדרים והכפייה שעומדים ביסוד הקניין בכלל, וזאת כדי להצהיר מראש על עמדה לא אוביקטיבית לנושא ה"שוק החופשי". אם זאת, אני סבור שאין זאת דעה בלבד אלה תולדה של ניתוח רציונאלי- השוק יכול להיות טוב או רע, וזה נושא לדיון ערכי, אך להשגתי לא ניתן לטעון ברצינות שהוא "חופשי"
שוק חופשי משוכלל (נקרא גם תחרותי), מתקיים כשיש מספר גדול של יצרנים וצרכנים, שמאמינים שאין להם יכולת להשפיע על המחיר. בטווח הזמן הקצר, אין כניסה ויציאה של פירמות לשוק. כמה היצרנים ייצרו - עד אשר העלות השולית שווה למחיר. כלומר, עד שייצור המוצר הבא יגרום להפסד ליצרן. בטווח הזמן הארוך יש כניסה ויציאה של פירמות, והפירמות זהות (טכנולוגית). שוק חופשי משוכלל אם עלות הכניסה היא אפס, אז כל עוד יש רווחים בשוק, יכנסו אליו פירמות נוספות. כלומר, בשיווי משקל יתקיים רווח = אפס. אך בפועל יש רווחים כי עלות הכניסה אינה אפס, וכי הטכנולוגיות אינן זהות. שוק חופשי משוכלל מגיע לשיווי משקל מצוין לכולם, אז מה הבעיה?
מישהו מכיר כזה שוק במציאות?
מונופול- כשיש יצרן אחד בשוק
מונופול טבעי- קורה כשיש עלות קבועה (העלות של ההשקעה בידע, תשתית וארגון הנדרשים כדי לייצר אפילו את היחידה הראשונה של תוצר מסויים) גדולה מאוד, ועלות שולית אפסית. למשל- הולכת חשמל. רשת החשמל היא מערכת מורכבת ויקרה- כלומר העלות הקבועה היא גבוהה מאד, ומכאן מונופול "טבעי". מונופול יקבע את המחיר כך שהוא ימקסם את רווחיו.
במקרים בהם אין מונופול ממש, נראה לעיתים קרובות תחרות בין מעטים- יש מספר קטן של יצרנים, ולכ"א השפעה מסויימת על המחיר. שו"מ יהיה היכן שהוא בין שוק משוכלל לבין מונופול.
למעשה, ברוב השווקים קיימת תחרות בין מעטים ולא שוק חופשי. למעשה יצרנים ומשווקים ("מוכרים") שואפים תמיד, בכל אמצעי שברשותם, להתקרב לכיוון של מונופול- תהליך כזה מוכר בספרות הכלכלית כקונסולידציה של שווקים, בדרך למונופול הנכסף ייתכן ויסתפקו המוכרים בתיאום מחירים ועמדות רופף (השוק הסלולרי?) בקרטל- כלומר חסימת מתחרים חדשים בשוק, באוגליפול- מספר יצרנים המתואמים ומתפקדים למעשה כמונופול. אבל כמעט תמיד נראה שאיפה להתקדם לכיוון שליטה של גוף אחד בשוק.
תהליכי קונסולידציה הם דוגמה לשורה שלמה של תהליכים שהגישה של שוק חופשי משוכלל פשוט לא הצליחה לנבא או להסביר. נבוכים מעט, נתנו הכלכלנים המסורתיים שם לתופעות כאלה:
כשלי שוק
כשלי שוק הם מצבים שבהם מגיעים לשו"מ לא יעיל. למרות שכל אחד פועל למיקסום תועלתו האישית, לא מתקבל מצב יעיל (בניגוד לאינטואיציה של אדם סמית'). מתי קורה כשל שוק?
1 - מונופול/קרטל- כפי שראינו, חלק ממקבלי ההחלטות יכולים להשפיע על המחיר בכוחות עצמם או בשיתוף פעולה ביניהם. מנגנון המחירים מאבד מכוחו כאמצעי תיאום והעברת אינפורמציה. והתוצאה רחוקה משיווי המשקל המיוחל- המחירים והרווחיות עולה, היעילות יורדת-אבוי! שו"מ אינו יעיל. דוגמה ראשונה לכשלי שוק
2. השפעות חיצוניות- מעשיו של פלוני כן משפיעים על מצבו של אלמוני, אך פלוני לא לוקח זאת בחשבון. למשל זיהום סביבתי הוא השפעה חיצונית שלילית, כמו גם תרבות פופולארית אנטי חברתית ("הרואין שיק"?) כיוון שאינה נלקחת בחשבון, ולא עולה כסף לייצרן- ולכן בכלל לא מופיעה בספרים או בתחשיבים שלו, יהיה יותר מידי ממנה.
דבורים, כבישי אגרה או תחבורה ציבורית הן דוגמאות להשפעה חיצונית חיובית. כיוון שאינן נלקחות בחשבון, יש מהן פחות מידי. מה הפתרון? הפנמת העלויות- כלומר הכנסתם לתוך ספרי החשבונות, ע"י מיסים, סובסידיות או מסחר בהשפעה החיצונית (לדוגמה: מכסות זיהום אוויר סחירות- פתרון המיושם במדינות מסויימות באירופה, בו המפעל צריך לקנות את הזכות לזהם ולשלם עליה). מה הבעיה? קשה לצפות עלויות חיצוניות (זיכרו כמה הפתעות מההיסטוריה, כמו אסבסט,גזים מזיקים לאוזון, כמו CFC) קשה להעריך אותן, כמעט תמיד יש כאלו, וקשה להפנים אותן.
3. מוצרים ציבוריים- מוצר ציבורי טהור הוא כזה שכ"א יכול לצרוך ממנו, וצריכה של אחד אינה מגבילה צריכה של אחר. מוצר כזה במקרה המובהק הוא לרוב כזה שכמעט ואין לך ברירה אלא לצרוך- כמו לדוגמה חינוך בסיסי של כל האנשים שסביבך או בריאות הציבור והעובדה שאנו כמעט חופשיים ממגפות. הבעייה עם מוצרים ציבוריים היא שאף אחד לא ירצה לשלם עבורם כי בלאו הכי כולם נהנים, ולכן השוק לבדו לא ייצר אותם (כמו ביטחון, חינוך לכולם או מערכת ביוב טובה). כשלי שוק
4. אינפורמציה א-סימטרית- מצב שבו לאחד יש מידע לגבי המוצר שלשני אין: שוק מכוניות משומשות, ראיונות קבלה לעבודה, ביטוחי בריאות. במקרים קיצוניים מדובר גם על השווקים הפיננסיים מניות והכסף עצמו (וויסות מניות) מסקנה: אם היתה אינפורמציה מלאה, היה מסחר והיתה הקצאה יעילה של שני סוגי המכוניות. בגלל האינפורמציה הלא סימטרית, רק הגרוטאות ימכרו. פתרונות- צמצום פערי המידע ע"י בדיקות רכב,מכוני פילת, בדיקות בריאותיות. אבל כל אלו הם בזבוזי אנרגיה שלשוק היה עדיף בלעדיהם- ההוצאות והטעויות שעושים צרכנים בשל אי סימטריה במידע הם כשל שוק מובהק.
5. השפעה על ביקושים- פרסום, ובעיקר פרסום אגרסיווי מוכוון ילדים. מעצב את הרגלי הצריכה ויוצר את מערכת ההעדפות והטעמים של רוב הצרכנים המערביים. השפעה מסוג זה על הביקוש מגיעה עד כדי צריכה של מוצרים שהתועלת השולית ה"ממשית" (ברור שיש בעייה להגדיר ממשית) שלהם היא שלילית. דוגמה מצויינת היא סיגריות ואלכוהול, ושאר סמים חוקיים, אבל גם מזון לא בריא, מוצרים מזהמים וסתם זבל שממלא את הבתים של כולנו, בעיקר במשפחות עם ילדים.
אז איך החברה/מדינה המערבית מתמודדת עם "כשלי שוק"?
כמה דוגמאות למנגנוני הוויסות של השוק ה'חופשי':
? ממונה על ההגבלים העסקיים: הגבלת השוק כדי שהוא יוכל להיות חופשי
? מפקח על שוק ההון ועל הבנקים
? רגולציה
? מונופול על הדפסת כסף
? השוק החופשי יכול להתקיים רק בצל מנגנוני כוח ששומרים על זכויות הקניין הפרטי
הממשל יכול להתערב למניעת כשלי שוק בכמה דרכים:
1. מדיניות פיסקאלית
2. מדיניות מוניטארית
3. רגולציה- חוקים ותקנות של המדינה ובינלאומיים
יש פתרונות- שימו לב שמשמעותם ויתור על ה"חופשיות" של השוק
הממשל יכול להתערב גם ע"י יחסו לאיגודי עובדים וצרכנים. ועל ידי חינוך והסברה.
השוק ותאגידים מול הדמוקרטיה
בשוק לכל דולר יש קול שווה. בדמוקרטיה לכל אדם יש קול שווה. אם (כמו ברוב המודלים הנאו קלאסיים) ההנחה היא שהאנשים הם בעלי הכנסה שווה, אזי זה מייצר מצג שווא, שבו כלל הצרכנים קובעים מה יעשה השוק. למעשה, אם יש אי שוויון, אז העניים קובעים מעט מאוד, והעשירים הרבה יותר.
פערי הכנסה של 1: 10 לטובת העשירון העליון מעשירון העשירי. אבל העשירון התחתון בעיקר קונה מוצרי ייסוד, וכוח ההשפעה שלו על השוק היא אפסית - הרבה פחות מעשירית ביחס לכוחו של העשירון העליון.
הפרטה של הכוח השלטוני:
? שוק מול ממשלה: בעידן של פתיחות להון זר הממשלה מפחדת לעשות צעדים שיבריחו את בעלי ההון
? שוק מול דמוקרטיה: לבעלי ההון כאנשים פרטיים וכמגזר יש כוח פוליטי רב שעוקף את מנגנוני השלטון והבקרה הדמוקרטיים. הסכמי סחר נדונים בין שר המסחר לנציגי הסוחרים ללא פיקוח פרלמנטרי, חוק ההסדרים
? תאגידים: לתאגידים זכויות קניין אך אין להם חובות מוסריות. לתאגידים יש אינטרסים שונים מאשר לבני האדם (עשירים או עניים). לדוגמא תאגידים אינם נפגעים מזיהום ומתים. בני אדם כן.
ניתן להציג גם טיעון פוזיטיבי: ההיסטוריה רצופה במאמץ לדמוקרטיזציה של התחום הפוליטי, כאשר בכלכלה השארנו את חוק הג'ונגל- העיקרון אדם אחד קול אחד שנקלט בהוויה הדמוקרטית ברובד הפוליטי, מחוויר אל מול האקוויולנט הכלכלי שלנו- דולר אחד קול אחד.
שאיפה לדמוקרטיזציה של הכלכלה מחייבת גישה שונה לקבלת החלטות בכלכלה, ואולי אף הגדרה מחדש של הקניין.
למעשה, זוהי הגדרה מחדש, אולי הגדרה אותנטית יותר, של המושג סוציאל דמוקרטיה= לא רק השקפה סוציאליסטית המקבלת את חוקי המשחק הדמוקרטיים, כפי שמקובל להגדיר זאת, אלא מאמץ להמשך ההתפתחות הדמוקרטית אל תוך שדה הכלכלה
ההבנה הבסיסית של מערכות כלכליות, וגיבוש עמדות לגבי סוגיות כלכליות הוא תנאי הפתיחה לדמוקרטיה כזו של הכלכלה.
