הסיפורים שמאחורי השירים לקראת -ערב שירי לוחמים-מאמר חמישי 

והראשון בניהם: "אתם זוכרים את השירים".
זהו שיר, שמדבר על נוסטלגיה, שיר שמסכם את המלחמה. ובכלל את ישראל במשפט פשוט לכאורה: "הכל היה כל כך פשוט - לשיר, לחיות ולא למות". אם ב-67' נולדו המון שירים של ישראליות זקופה ("אנחנו נעבור במצרי טיראן","נאצר מחכה לרבין") שירים של אופוריה וגאווה, הרי שבשנת 1973 לא הייתה סיבה לשמוח, הייתה התפכחות מתוך שבר עמוק וכאב.
"מה אברך".
יאיר רוזנבלום נפצע בתאונת אופנוע. לאחר שהחלים, בילה את זמנו לכמה ימי מנוחה בקיבוץ שפיים. מתוך שעמום הלך לטייל בשבילי המשק ונכנס למועדון הקיבוץ שם מצא חוברת זיכרון לבן הקיבוץ אלדד קרוק שנפל ביום השני למלחמת ששת הימים. בחוברת ראה שיר יפה של בת כיתתו של אותו אלדד, רחל שפירא שמה.אלדד, יליד 1945, היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד, אהב טבע וטיולים. בשנת 1963 התגייס לצה"ל לחיל השריון והגיע לדרגת סמל. בתחילת מלחמת ששת הימים גויס במסגרת המילואים. הוא נפצע באורח קל ומכיוון שכך, ביקש שפצעי חבריו ייחבשו קודם לכן. ואז, נפצע בפעם השנייה ונהרג כשהוא בן 22 בלבד.השיר הושמע לראשונה ע"י חיילת קצוצת שיער בטקס יום הזיכרון בקיבוץ שפיים. החיילת הייתה, רבקה זהר.
ומכיוון, שהזכרנו כבר את רבקה זוהר, הנה אודות שיר נוסף שהיא היטיבה לשיר:
"על כפיו יביא"
יורם טהרלב בהיותו כתב באחד מהעיתונים, פגש בעולה מובטל ועני וכשביקש לצלמו על רקע ביתו הדל, התבייש האיש, אבל לקח אותו למחסן קטן שהיה צמוד לביתו, שם היו עבודות נגרות וכסא גדול ומפואר. האיש סיפר לטהרלב כי היה נגר בארץ הולדתו (מרוקו) והוא שוקד מזה זמן רב בבניית כסא של אליהו הנביא ליום שבו יגיע. הוא פשוט: "יושב ומחכה לו וכבר שנים חולם הוא שיזכה לו"...
עד כאן להפעם.
נתראה במאמר הבא.
תודה ולהתראות.
מוטי - "צמד הווי ובידור" http://www.havayvebidur.com