משה, הרועה הנאמן 

יוכבד מכסה בידיה את פיו של הפעוט כדי שבכיו לא ישמע. עמרם עומד מולה ופניו קפואים. מרים ואהרון הקטנים התעוררו בבהלה והם נצמדים לסינורה של יוכבד אימם. פרעה מלך מצרים ציווה להטביע ביאור את כל הבנים הנולדים. שליחיו סובבים בין הבתים ומטים את אוזנם לכל רחש. מזה שלושה חודשים שמשה הקטן מוצפן מן המצרים בדרך לא דרך בבקתת הוריו, ואי אפשר להסתירו עוד. מחר תצא מרים אל היאור ותניח את משה בתיבת גומא, בסוף, על גדות הנחל. מבעד לקנים היא תצפה במתרחש בתקווה לטוב.

כך, מתוך החושך ואי הוודאות, מתגלה נקודת האור הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל. משה רבנו הוא ללא ספק המנהיג החשוב ביותר של העם היהודי בכל הזמנים: הוא הוציא את בני ישראל ממצרים והוביל אותם לפתחה של ארץ ישראל, ובזכותו קיבלנו את עשרת הדברות. גדולי המנהיגים, המצביאים והמדינאים בכל הדורות ראו בו את הגדול מכולם ופועלו וסיפור חייו רלוונטיים מאי פעם, אפילו אחרי 3,000 שנה.

על פי חכמת הקבלה לסיפור חייו של משה משמעות פנימית ומרתקת. "משה" מסמל את הכוח הרוחני שקיים בכל אחד מאיתנו, "פרעה" לעומתו מסמל את כוח האגו ששולט על האדם ומדכא את הרצון שלו לרוחניות. הקבלה מתארת את המאבק בין פרעה למשה כמאבק פנימי שמתרחש בתוך האדם. זהו מאבק איתנים בין הרצון לרוחניות שמתעורר לפתע ומתפתח לאט לאט לבין האגו האכזרי, הדורסני, שמדכא את הרצון הרוחני פעם אחר פעם.

המאבק בין שני הכוחות האלה, "משה ופרעה", הוא מאבק על האדם, על "נקודת ישראל" שנמצאת בכל אחד מאיתנו. מאבק שיכריע לשם איזו מטרה האדם יחיה. האם הוא יבחר לחיות את חייו רק כדי להשיג מטרות גשמיות וחומריות בעולם הזה או שיתפתח ויגלה את העולם הרוחני.

כל עוד ידו של פרעה על העליונה, האדם נשאר במצרים, אולם כשכוחו של משה גובר, האדם זוכה לצאת לחופשי. יציאת מצרים מסמלת את היציאה משליטת האגו אל החופש.

התחנה הראשונה בחיי משה היא ארמונו של פרעה. 40 שנה חי משה בביתו של מלך מצרים כבנה המאומץ של בתיה בת פרעה. כנסיך מצרי משה זכה לכבוד השמור לבני מלכים. המובחרים שבחכמי מצרים לימדו אותו את חכמות העולם, אוכל ושתייה לא חסרו על שולחנו והיה לו את כל מה שאדם יכול לבקש.

כך נמשכו חיי משה בארמון פרעה, עד שהתגלה בו הרצון לרוחניות. מרגע זה ואילך השתנו חייו ללא היכר. דחף בלתי מוסבר הניע אותו לצאת מהארמון ולחפש קשר עם אחיו.

הסיפור הקבלי מלמד אותנו שכאשר מתעוררת באדם הנקודה הרוחנית הוא אינו יכול להמשיך ולשהות במקום שבו מולך האגו. זו הסיבה שמשה נדחף לצאת מן הארמון.

כשמשה רואה איש מצרי מכה איש עברי הוא הורג את המצרי. הריגת האיש המצרי מסמלת שלב חדש במאבק הפנימי בין משה לפרעה. לאחר שנקודת ה"משה" מתעוררת באדם, הוא אינו מסכים להמשיך ולהיכנע לאגו שמדכא את התפתחותו הרוחנית. הריגת האיש המצרי משמעותה הכרזת מלחמה על הכוח הכללי של האגו.

השמועה על הריגת המצרי מגיעה לפרעה, ובתגובה הוא מצווה להרוג את משה. למשה לא נותרת ברירה אלא לברוח למדיין.

גם במדיין משה אינו יודע מנוח, הנטייה לרוחניות ממשיכה להתפתח בו. יתרו כוהן מדיין שומע על תכונותיו יוצאות הדופן של משה, מזמין אותו לאוהלו ונותן לו את ציפורה בתו לאישה.

במדיין מפתח משה את הרצון שלו לרוחניות ומכשיר את עצמו למאבק פנים מול פנים נגד פרעה. כשתסתיים תקופת ההכשרה, יחזור למצרים ויגאל את בני ישראל מהשעבוד לפרעה.

תהליך ההתפתחות הרוחני נע תמיד במעגלים, כל מעגל כזה מכונה בשפת הקבלה "40 שנה". למספר 40 יש משמעות מיוחדת בחכמת הקבלה. 40 בגימטריה שווה לאות מ', והאות מ' מסמלת את ספירת הבינה. אין הכוונה לשנים במובנן המוכר לנו, אלא כל "שנה" היא סימן למדרגה רוחנית שאותה רוכש האדם. לפיכך 120 שנותיו של משה מתארות את המדרגה הרוחנית השלמה שאליה הגיע בשלושה שלבים.

"40 שנה" חי משה בבית פרעה עד שהתגלה בו הרצון לרוחניות, "40 שנה" פיתח משה את הרצון שלו לרוחניות במדיין עד שהיה חזק דיו להתמודד מול פרעה - האגו, ו-"40 שנה" הוביל משה את בני ישראל במדבר לארץ ישראל. משה השלים את כל 120 המדרגות הרוחניות. זהו גם מקור הברכה המפורסמת "עד 120" שאנו מאחלים איש לרעהו, שכל אחד יזכה להגיע לדרגתו של משה.

הגעתם בדיוק בזמן, המתח בשיאו: בפינה הימנית עומד משה, גדול המנהיגים בכל הזמנים, בפינה השמאלית עומד פרעה, הר?שע האולטימטיבי. סיבוב תשיעי: חושך מצרים. משה ואהרון עומדים פעם נוספת ואחרונה מול פרעה ודורשים: "שלח את עמי!". הפעם מלך מצרים רותח מזעם: "הישמר לך!", הוא צועק על משה, "לך ואל תחזור, אם תשוב אל הארמון, מות תמות".

משה ואהרון לא ישובו עוד אל בית פרעה. למחרת היום כשהבורא לצידו, מאחד משה את העם, מצרים מוכה במכת בכורות; פרעה מובס, ובני ישראל יוצאים לחופשי.

סיפור יציאת מצרים הוא השיא במאבק הכוחות בין משה לפרעה. אחרי שהרצון לרוחניות סיים את התפתחותו במדיין, הוא בשל לא רק להתמודד פנים אל פנים עם האגו ולגבור עליו, אלא גם מנהיג את כל הרצונות האחרים שבאדם לצאת בעקבותיו. הרצון לרוחניות משחרר אותם מעבדות לאגו ומוציא אותם לחופשי.

שלא כמו "נקודת המשה" שכבר הבשילה, יתר הרצונות עדיין נשלטים על ידי האגו, לכן ברגע שהעם מוכן ללכת בעקבות משה, היציאה מהאגו מתבצעת תכף ומיד. זו הסיבה שאנו אומרים כי היציאה מעבדות לחירות נעשית בחיפזון.

משה הוא הרצון היחיד שמרגיש ויודע את הדרך. מתוך הקשר שלו לבורא, הוא מוביל אחריו את יתר הרצונות לצאת ממצרים. על אף שכל רצונות האדם "מוכנים לרגע" לברוח משליטת פרעה, האגו אינו מרפה מהם ורודף אחריהם בכל כוחו עד הרגע האחרון. כשמגיע המעמד המיוחל שבו האדם משתחרר משליטת האגו, האדם מתמלא בשמחה ואושר, סוף סוף הוא יוצא למסע אל העולם העליון.

המקובלים מספרים לנו שכרטיס הכניסה לרוחניות הוא היכולת לאהוב את הזולת. כיום אנו חיים בעולם חומרני ותחרותי, עולם שבו אדם לאדם זאב. דווקא המציאות שבה אנו חיים, מדגישה ומחדדת יותר מאי פעם את הצורך באחדות.

לרגע הזה בדיוק חיכו גדולי המקובלים במשך אלפי שנים. במשך אלפי שנים פיתחו המקובלים בסתר את חכמת הקבלה כדי להתאימה לדורנו. כיום, כשחכמת הקבלה מתגלה ברוב עם כשיטת האיחוד, כל שעלינו לעשות הוא רק לפתח את הרצון לרוחניות שקיים בכל אחד מאיתנו ולהשתמש בשיטה שהותירו לנו המקובלים לתיקון האגו. המציאות הרוחנית השלמה והנצחית קרובה מאי פעם ונמצאת בהישג יד.

אנחנו, עם ישראל, כל אחד מאיתנו וכולנו יחד. שלא כמו בפעמים הקודמות, הפעם הרצון לרוחניות ולאהבת הזולת מתעורר מתוך העם ולא במנהיג בודד.

בכל אחד מאיתנו קיים הרצון הזה שנקרא "משה". יש לנו הזדמנות להקשיב לו, להשאיר את הרצונות האחרים בצד ולאפשר לו להוביל אותנו לארץ ישראל הרוחנית.

כל שעלינו לעשות הוא רק לאפשר ל"משה" להוביל אותנו אל עבר העולם הרוחני, אל האור. ברגע שנעשה זאת, נגלה מציאות רוחנית, שלמה ונצחית, נזכה לשפע אין סופי ולאושר העולה על כל דמיון.