רבים בציבור התאכזבו מכך שדוח אילנד לא כלל מסקנות אישיות לגבי אף אחד מהמעורבים בפרשת המשט לעזה, לא בדרג המדיני ולא בדרג הצבאי. בהנחה שכל מימצאי הדוח נכונים ועיקרם פורסם, נשאלת כעת השאלה מה ראוי לעשות.
לאור מימצאי הדוח אין ספק שכל אלה שהוזכרו בדוח (לפחות בחלק הגלוי שלו)
כשלו בהתנהלותם. כדי להבין את הסיטואציה כדאי להסתכל בעיקר על המסגרת ולא להתמקד בפרטים. המשט היה אירוע שבו שגו כל הגורמים שהיו מעורבים ( מדיני וצבאי ), חלקם עשו מה שעשו לא טוב וחלקם לא עשו מה שצריך היה לעשות. אף אחד לא יוצא נקי מהדוח הזה. בסיטואציה כזאת הציפיה להסקת מסקנות אישיות תועיל בעיקר לפריקת תסכול ציבורי אבל לא מעבר לכך. אי אפשר להחליף את כל צמרת הצבא והמדינה – זה ההון האנושי שיש למדינת ישראל ועם זה צריך ללמוד לחיות, ובמצב כזה לציין מישהו בודד זה רק למצוא שעיר לעזזאל. חשוב לציין שמדובר כאן בסדרה ארוכה של טעויות בשיקול.
ובכל זאת מבחינה ציבורית אסור להשאיר את המצב בחינת פטור בלא כלום.
צריך למצוא דרך איך להשתפר, ובחזית רחבה, בהנהגה המדינית והצבאית.
יש לכך מספר אפשרויות ונציג כאן אחת:
אפשר להיאבק בכל אמצעי התקשורת הציבורית למען הכרה בפומבי של הדרגים הבכירים שהוזכרו בדוח במשגים שעשו ולדרוש הצגת תכנית למניעת מצבים כאלה פעם נוספת. במאבק כזה אסור להרפות ויש להתמיד בו כל הזמן.
כמו שברומא העתיקה קאטו היה מתיחס לנושא מסוים ואחר כך מזכיר את ענין קרטגו, הציבור שאיכפת לו יכול להזכיר לכל המעורבים ובראשם ראש הממשלה בכל הזדמנות אפשרית של ראיון או מסיבת עתונאים את כשלונם בענין המשט ולדרוש התיחסות לצעדים שנעשו לתיקון המצב. טיפול כזה דורש הרבה התמדה והוא אינו מניב תוצאות מידיות, אבל אין פתרון לבעיות כאלה בשיטת זבנג וגמרנו.
המצב שהתגלה בעקבות דוח אילנד מזכיר מאוד את המבוא לדוח מבקר המדינה משנת 2002, המתאר שם משגים וכשלים לרוחב כל צמרת השירות הציבורי. מענינת התופעה שבצד המיגזר הציבורי שאינו מתנהל כראוי ( גם בצמרת וגם בדרגי הביניים ) יש מיגזר עסקי שמתנהל בצורה טובה מאוד ומצליח. גם אנשים אלה הם חלק מההון האנושי של המדינה, ולכן יש תקווה לעתיד טוב יותר.
יוסף יעלי הינו בוגר הטכניון בעל תואר Ph.d. בפיזיקה. עבד ברפאל ובאלביט בהנדסת אופטיקה כחוקר וכמנהל, כמהנדס מערכת וכמדען בכיר. לימד בבתי ספר ובמוסדות אקדמים בארץ ובחו"ל. כעת גימלאי ומתנדב בקהילה.
