הרזיה והשמנה נקשרות אצל רובנו לאכילה ולשרפת קלוריות. לפי תפיסה רווחת זו הרזיה היא פונקציה של דיאטה ואימוני כושר. אולם, דווקא אלו שהתנסו בתוכניות הרזיה המבוססות על דיאטה ואימוני כושר יודעים שקיים מרכיב פסיכולוגי חשוב בכל הקשור להרזיה. הם יודעים שלא תמיד הדיאטה והכושר מביאים לתוצאות הרצויות, ושלאחר שמסתימת תוכנית הרזיה, חוזרים תוך זמן קצר למשקל הקודם. להלן הגורמים הפסיכולוגיים העיקריים הקשורים בהרזיה:
1. רגשות - השמנה כרוכה בדרך כלל ברגשות של כשלון, בושה ואשמה. בחברה בה רזה = יפה כמעט בלתי אפשרי להימנע מרגשות קשים אלו. מנגד, הרזיה מעוררת רגשות של הצלחה, שחרור, סיפוק ואושר. ברובד יותר עמוק, הרגשות שנקשרים עם השמנה קשורים לדיכאון: שעמום, ריקנות, בדידות, אי התאמה לחברה, העדר סיפוק ותסכול. נוף הרגשות הכרוכים בהשמנה שונה מאדם לאדם. אצל אחדים ההשמנה מעוררת בושה ורחמים עצמיים, ואצל אחרים ההשמנה מובילה לייאוש ואף למחשבות אובדניות. הכרת הרגשות האלו, והבנת המקור העמוק שלהם עשויה לתרום להחלשת עוצמתם. כאשר הרגשות הללו מובנים ומוחלשים האכילה המופרזת עשויה להיחלש ואף להפסק.
2. דפוסי חשיבה - השמנת יתר מלווה בדרך כלל בדפוסים אופייניים של חשיבה. דפוסי החשיבה האלו קושרים באופן לא רציונלי בין אכילה לסיפוק. כך למשל רבים חושבים ש"האוכל מרגיע", ש"האכילה נותנת כוח", או ש"האכילה עושה טוב". מקור דפוסי החשיבה האלו מצוי בתרבות ובחינוך שאינם תואמים את מציאות החיים. אמנם אכילה מרגיעה תינוקות, אך אין זה מתאים עוד לילדים, בני נוער ומבוגרים לנסות ולהירגע באמצעות אכילה. אנחנו צריכים לאכול כדי לצבור כוח בגוף, אולם אין זה נכון לאכול באופן מוגזם כדי לצבור עוד ועוד כוח. ואכן, אכילה עושה לנו טוב, אבל יש דרכים נוספות ליהנות ולהרגיש סיפוק, ובטווח הארוך אכילה רבה ומיותרת עושה רע.
3. הונאה עצמית - המכשול הפסיכולוגי העיקרי בירידה במשקל הוא הונאה עצמית - כלומר, אנחנו משקרים לעצמנו. אנחנו מרמים את עצמנו בדיאטה, ואנחנו מרמים באשר לאימוני הכושר הגופני שלנו. שמירה על דיאטה ואימוני כושר דורשים מאמץ, והמאמץ כרוך בסבל וכאב. מצד שני, גם ההונאה העצמית כרוכה בסבל, אנחנו לעולם לא יכולים לשקר לעצמנו באופן מושלם כי אנחנו הרי יודעים את האמת, וכתוצאה מכך אנחנו חווים השפלה ובושה. כאשר משקללים את מחיר הסבל שכרוך במאמץ ההרזיה, לעומת המאמץ הכרוך בהונאה העצמית, נמצא כי הסבל הכרוך בהתמדה ובמאמץ שבהרזיה "שוקלים" יותר מהסבל הכרוך בהונאה העצמית, ולכן בוחרים רבים מאיתנו באופציה האחרונה.
4. מוטיבציה -המוטיבציה היא גורם מכריע עבור כל מי שמנסה להרזות. סיפורי הצלחה של אנשים שהצליחו להוריד ממשקלם כוללים כמעט תמיד משפטים המלמדים על חשיבות גורם ההחלטה בהצלחתם: "החלטתי באופן סופי שהפעם, זו בהחלט הפעם האחרונה", או "הגעתי למצב שבו הייתי חייבת לסיים אחת ולתמיד עם ההשמנה". כדי להצליח לצאת ממעגל הדיאטה-השמנה-דיאטה צריך לקבל החלטה המחייבת את עצמך שלא לחזור עוד לעולם להרגלי אכילה מופרזת.
אני פסיכולוג המסייע לגברים, נשים ובני נוער לרדת במשקל. אני מייעץ באופן פרטי, ומנחה קבוצות של מרזים. מתוך הכרותי עם אנשים בתהליך הרזיה למדתי את חשיבות הגורמים הפסיכולוגיים של הירידה במשקל. בין האנשים להם אני מסייע רבים מתאמנים בחדרי כושר ושומרים על תוכנית דיאטה. להפתעתי גיליתי כי מרכיבי הכושר והדיאטה אינם פועלים באופן דומה על אנשים שונים. חלק מצליחים להוריד ממשקלם באופן סביר, אולם יש כאלה שלמרות האימונים המפרכים והדיאטה לא יורדים במשקל. ניתחתי את המקרים של הכשלון, ופיתחתי תובנות אחדות באשר לפסיכולוגיה של הרזיה ובאשר לגורמים הפסיכולוגים שעושים את ההבדל בין הצלחה לכשלון בהרזיה. כיום אני מכיר את דפוסי המחשבה השונים שמובילים לאכילה מופרזת, את החסרים השונים עליהם אכילה באה לפצות, ואת הרגשות המעורבים בהתמודדות עם משקל יתר. למדתי להבחין בתנאים שמאפשרים לאנשים שונים לרדת במשקל, ואני מכיר היטב את המעצורים הפסיכולוגים המגוונים שאינם מאפשרים ירידה במשקל. לכל אלה פיתחתי אסטרטגיות התמודדות המאפשרות ירידה במשקל. חלק מהתובנות האלו הובילו אותי לכתיבת מאמרים קצרים אותם ניתן למצוא באתר שלי.
