פרשת מטות פותחת בנושא נדרים ושבועות:"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמור:: זה הדבר אשר ציווה ה' איש כי ידור נדר לה" או הישבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"
תוך כדי עיון בפסוקים- מתעוררות כמה שאלות:
שאלה א] מה ההבדל בין נדר לשבועה?
שאלה ב] מדוע התורה מדגישה כי בנושא הנדרים והשבועות - ישנה פניה תחילה אל ראשי המטות דווקא?
שאלה ג] מה הכוונה:"לא יחל דברו" -
התשובה לשאלה א]
נדר: הכוונה כאשר אדם לוקח על עצמו לעשות דבר ,או לא לעשות דבר לגבי חפץ מסוים, בהקשר לכך אומר הרמב"ם כי יש הבדל בן נדר: 'אסר'- בו האדם מתחייב להתנזר מדברים מסוימים שבדרך כלל כן מותרים לו.
לבן נדר שיחייב את עצמו להקריב קורבן בו בזמן שאינו חייב להקריבו, אלא כאן הכוונה לנדרי הקודש.
לעומת זאת: שבועה:- אדם מתחייב לעשות, או לא לעשות דבר מסוים, השבועה חלה על האדם ולא על חפץ.
תשובה לשאלה ב] מעניין הדבר- כי התורה מדגישה את פנייתה תחילה בנושא השבועות והנדרים לראשי המטות, הרי ממילא ידוע שכל המצוות נאמרות תחילה לראשי העם:יש לכך סיבה:
לפי הגאון רבי משה סופר[ בעל חת"ם סופר"]- מנהג העולם הוא שמנהיגים טרם כניסתם לתפקיד המכובד- מבטיחים הבטחות ונודרים מיני נדרים לגבי מעשיהם בעתיד, אך לאחר שמתמנים לתפקידם- ההבטחות לחוד והמעשים לחוד ויש ולא יקיימו כלל את הבטחותיהם.
על שחיתות שלטונית מעין זו נאמר:" אם בארזים נפלה השלהבת- מה יגידו אזובי הקיר"?
אם המנהיג אינו משמש דוגמא חיובית לעמו- מה נצפה מכל העדה כולה?
לדעתו של האדמו"ר רבי אהרון מצ'רנוביל: התורה מדגישה כאן את ראשי המטות- כי עליהם לדעת להיות קשובים לרחשי העם ולהשתדל לפעול לטובת הציבור.
דוגמא יפה יש לנו בפרשה- על הנהגתו של משה כמנהיג אמת- מבטיח ומקיים:
שבט גד וראובן בקשו ממשה את ערי הגלעד, אך משה ביקש מהם כי עליהם להירתם תחילה לעזרת יתר השבטים במלחמה והם הבטיחו:"ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.."
לאחר שעמדו בהבטחתם קיבלו את מבוקשם:" וייתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת
עוג מלך הבשן..."
ובהמשך הם זוכים לבנות את עריהם כפי שכתוב:"ויבנו בני גד את דיבון ואת- עטרות ואת ערער..." [במדבר ל"ב,ל"ד- ל"ה]
התשובה לשאלה ג] המשפט:"לא יחל דברו" [במדבר ל,ג]- המנהיג הנכנס לתפקידו יקפיד לא לחלל את דבריו, אלא יקפיד למלא את הבטחותיו.
מוסיף על כך: רבי יהודה לייב מגור- "בעל שפת אמת": כי פרשת:"לא יחל דברו" נסמכה לסוף פרשת פינחס ששם מדובר על תמידים ומוספים.
ללמדנו: כי התפילות נקבעו במקום קורבן- ועל האדם לנצל פיו לתפילה
ולהרבות בלימוד התורה, כמו שנאמר:" הקול קול יעקב"
ולא במקרה פרשה זו נאמרה בתקופת בין המייצרים- ללמדנו- כי ניתן להינצל על- ידי תפילה ולימוד תורה, כמו שנאמר:" מן המייצר קראתי יה ענני במרחביה" [תהילים קי"ח,ה]
מי ייתן והמנהיגים שלנו ישמשו דוגמא חיובית לעם וישכילו לקיים את הבטחותיהם ובמיוחד בתקופה זו: בין המייצרים- עם ישראל יעסוק בקיום מצוות התורה וירבה בתפילה.
מטות- ראשי תיבות: מעשים טובים ותלמוד תורה.
יהי רצון ונרבה במצוות ומעשים טובים- למען גאולה שלמה בקרוב ממש בע"ה.
אמן ואמן.
אהובה קליין- אומנית.
