עו"ד רות דיין-וולפנר
בעמ"מ 9607/03 פלונים נ' פלונית, שניתן ביום 29.11.06 הגיע לבית המשפט העליון סכסוך בין ילדיו הבוגרים של אדם, לבין אלמנתו - אשה, אזרחית רומניה, ששימשה כעוזרת בית בביתו עוד בחיי אשתו, ולאחר התאלמנותו הידקה את קשריה עימו, עד שאותו אלמן טס לרומניה ונישא לה שם בנישואין אזרחיים. בני הזוג - האלמן הקשיש ואשתו הרומניה הגישו בקשה להכיר בנישואיהם במשרד הפנים ולהעניק לאשה מעמד של עולה חדשה. לאחר מותו, ולאור העובדה שהאלמן לא ערך צוואה, ביקשה האלמנה לרשת מחצית נכסיו. ילדיו של האלמן התנגדו, וטענו שאין להכיר בנישואי איבהם לעוזרת הבית, שהנישואין פיקטיביים, אינם חוקיים וממילא אותה אשה אינה נחשבת כאשתו של אביהם, ולכן אינה זכאית לרשתו.
על פי סעיף 10 לחוק הירושה - בהעדר צוואה, היורשים על פי דין הם:
"(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאציהם, הורי הוריו וצאצאיהם "
היקפה של זכות הירושה של בן הזוג, המשתנה בהתאם למידת קרבתם של היורשים הנוספים למוריש, מפורטת בסעיף 11 לחוק הירושה:
"זכות הירושה של בן זוג
(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין כולל מכונית נוסעים השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון -
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים - חצי ;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים - שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן-הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון.
(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א) יורש בן הזוג את העזבון כולו.
(ג) המגיע לבן-הזוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו...".
לצד הסדר הירושה של בן זוג מכוח בסעיף 11 נקבע בחוק הירושה הסדר מקביל ביחס לידועים בציבור (סעיף 55 לחוק), כדלהלן:
"מעין צוואה
איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינה נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
הזכות לרשת לפי סעיף 55 לחוק הירושה, בהעדר צוואה, מושתתת על שלושה יסודות: בני הזוג חיו חיי משפחה; במשק בית משותף; בשעת מות אחד מהם לא היה אף אחד מהם נשוי לאדם אחר. אף כי להלכה, ירושת הידוע בציבור היא ירושה של "מעין צוואה", למעשה קובע החוק כי גם ידוע בציבור יורש על פי כללי הירושה על פי דין (ראו, ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965, 465 (כרך ראשון, ירושלים, 1992; להלן - שילה)). בצדק ציין השופט י' טירקל כי "הזכות לרשת על פי סעיף 55 אינה תלויה בתנאי נוסף או בכוונה כלשהי של בן הזוג שנפטר, אלא די בכך ששלושת היסודות נתקיימו כדי שבן הזוג שלא היה נשוי למנוח יהיה זכאי לרשת אותו, כאילו היו נשואים" (ע"א 1717/98 בלאו נ' פוזש, פ"ד נד(4) 376, 381). ככל שמדובר בזכות הירושה על פי דין, הושווה מעמדו של הידוע בציבור למעמדו של "בן זוג" על פי סעיף 11 לחוק הירושה (ראו, ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2) 89).
חוק הירושה רואה, איפוא, לנגד עיניו שני סוגים של יחסים בין בני זוג, המקנים זכות ירושה על פי דין. הסוג האחד הוא "בני זוג" הזכאים לרשת מכוח קשר נישואין פורמלי (סעיף 11 לחוק הירושה). הסוג השני הוא בני זוג הזכאים לרשת מכוח חיי משפחה במשק בית משותף, מבלי שנישאו בטקס נישואין פורמלי (סעיף 55 לחוק הירושה).
למונח "בן זוג" מובנים שונים בהקשרים שונים. יש והוא פורש במובן של בן זוג נשוי (ראו, ענמ"ש 1/82 לוי נ' מנהל בתי המשפט, פ"ד לו(4) 123; ע"א 640/82 כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט(1) 673; השוו ע"א 1165/01 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 69). לעיתים נזקק בית המשפט לדיבור "בן זוג" גם בהקשר של בן זוג שאינו נשוי (ראו, פרשת לינדורן; השוו, רע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר ואח', פ"ד נז(5) 491). מה מובנו של הדיבור "בן זוג" לעניין חוק הירושה?
ההסדר הנפרד לירושת ידוע בציבור מצביע על כך שהמונח "בן זוג" אינו כולל את הידועים בציבור (ראו, רוזן צבי ומעוז "הירושה על פי דין לאור התיקון לחוק הירושה, עיוני משפט יא (תשמ"ו) 457, 486; להלן - רוזן צבי ומעוז). הדיבור "בן זוג" בהקשרו של סעיף 11 לחוק הירושה משמעו, איפוא, בן זוג שנישא בקשר נישואין פורמלי. תנאי זה מתקיים כמובן אם בני הזוג הם יהודים והם נישאו בישראל או מחוצה לה כדת משה וישראל. עם זאת, אין כל הכרח לפרש את המונח "בן זוג" כבן זוג נשוי על פי הדין הדתי. בוודאי כך אם בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל בטרם היו שניהם אזרחיה או תושביה הישראלים. אך גם לעניין מי שהיו בעת הנישואין תושבי הארץ או אזרחיה, לא תמיד נתפרש הדיבור "בן זוג" בחוק הירושה כמשמעותו על פי הדין הדתי בלבד. כך, למשל, המונח "בן זוג" בחוק הירושה פורש כמתייחס גם לנישואי ספק על פי הדין הדתי (ע"א 603/65 פלדמן נ' פלדמן, פ"ד כ(2) 465) וכן לבני זוג יהודים שחיו יחד לאחר גירושיהם והיו נזקקים לגט פיטורין לו היו מבקשים להינשא לאחר (ע"א 524/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' ביהם, פ"ד מג(3), 485). מן העבר האחר הוכרה האפשרות לשלול מאשה, שהיא "סרבנית גט" ואשר בעלה קיבל מבית הדין היתר נישואין, את מעמדה כ"בת זוג" בחוק הירושה (ע"א 247/97 סבג נ' סבג (לא פורסם); ראו גם פ' שיפמן "מספר אלמנות האוחזות בירושה אחת" הפרקליט כט (תשל"ד) 288). נפסק כי אמנם לפי דינה האישי היא הייתה נשואה למנוח, אך פרשנות מהותית של המונח "בן זוג" מצדיקה שלא לראות בה בת זוג הזכאית לרשת לפי סעיף 11 לחוק.
סעיף 11 לחוק נועד להגשים ארבע מטרות עיקריות: ראשית, סעיף 11 לחוק הירושה מעניק זכות לרשת לבן זוג עימו מיסד המוריש את הקשר באופן פורמלי. שנית, הוא בא לשקף את רצונו המשוער של המוריש באשר לחלוקת רכושו. זהו דין דיספוזיטיבי שעוצב מתוך רצון להתחקות אחר רצונו המשוער של המוריש (ראו, א' ברק פרשנות במשפט - פרשנות הצוואה 380 (כרך חמישי, 2001); השופט מ' חשין בע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3), 705, 725; שילה, בעמ' 29). "הסדר זה נקבע, בין היתר, על בסיס הנחת המחוקק בדבר הכוונה הסובייקטיבית המשוערת המיוחסת למוריש, לפיה סביר כי הוא היה מבקש לחלק ירושתו לבני משפחתו הקרובים" (השופטת ע' ארבל בדנ"א 7818/00 אהרן נ' אהרוני ואח' (טרם פורסם)). שלישית, הוא ביקש להעניק הגנה לאינטרס של בן הזוג הנותר בחיים. המשפחה הגרעינית, המורכבת מבני הזוג, ילדיהם וצאצאיהם, היא מושאו של הסדר הירושה על פי דין. ההסדר נועד להגן על התא המשפחתי המצומצם ולחזקו. בחוג משפחתי זה מתקיימים, על פי רוב, יחסי קרבה הדוקים ולחבריו נתונה חיבתו המשוערת של המוריש. החוק מניח, שזכות ירושה חוקית מגיעה לחוג הפנימי של משפחת המוריש, ומקפיד גם על חלוקה של נכסי העיזבון בתוך משפחת המוריש. לבסוף, חוק הירושה ביקש להשוות - בהקשר לזכות הירושה על פי דין - את מעמדם של הידועים בציבור עם זה של בני זוג הנשואים זה לזו כדין (רוזן צבי ומעוז, בעמ' 488). החוק אמנם מבחין בין "בני זוג" (סעיף 11 לחוק) לבין ידועים בציבור (סעיף 55 לחוק). יחד עם זאת, לעניין תוכנו של הסדר הירושה על פי דין, אין שוני בהיקף הזכויות של "בן זוג" ושל ידוע בציבור מכוחן של שתי הוראות החוק.
