כמעט חודש מאז הגיעה אלינו, סוף סוף התקבלה החלטה לגבי שם לכלבונת המתוקה.
השם הנבחר עומד להיחשף כאן לראשונה...
אבל קודם: "מה היא מחפשת שם בתוך הדלי?"
האם אנחנו, קהילת בני האדם, מסוגלים להבין את מערך המוטיבציות וההתנהגויות של כלבים?
מהו תהליך ההסתגלות האופטימלי של גור חדש בבית משפחה?
מהי נקודת האיזון בין הצרכים של הגור לאלה שלנו, בני האדם? הרי צרכיה מתנגשים בצרכינו.
מי צריך לוותר יותר? מי צריך לעשות את הצעד היותר גדול לקיום צרכיו של האחר?
... ולעזאזל!!!! מה עושים עם הנשיכות האלה??
לטובת הלא מעודכנים: לפני כחודש הבאנו הביתה גורת רועים גרמני וערכנו לה קבלת פנים חמה ומתחשבת (על פי ערכינו והבנתנו כבני אדם). מהר מאוד התברר לנו ש.... אמנם היא כ ו ל ה גורה בת חודשיים וחצי, אבל רצונות משלה יש גם יש.
אנחנו אנשים מודעים, אנושיים, מתחשבים, רגישים, משכילים (הבנתם כבר נכון????) היינו בטוחים שאנחנו יודעים מה הכי טוב בשבילה. רק לא לקחנו בחשבון שבראש הקטן שלה יש תכניות אחרות.
במקום ללכת סחור סחור בשאלות מהות, אגש ישר לשגרת החיים החדשה שלנו בחודש האחרון.
5 בבוקר:
אחד מבני הבית פותח את דלת היציאה לחצר, תוך כדי סריקה מקיפה של מוקשים נוזליים ומוצקים בסלון, כמו גם איסוף חלקי נעליים מרחבי הבית ואיחוד זוגות שנפרדו במהלך הלילה. חוזר לישון בעוד היא חופשיה לצאת ולהיכנס כאוות נפשה.
החצר גדולה ומוריקה, הדשא רענן ולח, העצים מצלים מפני קרני השמש, יש די מקום לחילוץ איברים תוך כדי ריצה.
על פי תפיסת עולמנו, בני האדם, תוארו כרגע תנאים אידיאלים לכל כלב באשר הוא.
אם כך, תסבירו לי למה אחרי 5 דקות היא שוב בתוך הבית? לא כייף לה בחוץ? בעוד כמה שעות יהיה כבר חם מדי, ואז לא נאפשר לה לשהות שעות רבות בחוץ.
7 בבוקר ולמשך 45 הדקות הבאות:
השכמת הבנים (גן, בי"ס).
למה לעזאזל הם כבר ערים ולא יורדים מהמיטות? זה עניין חדש אצלם? עושים לי בכוונה?
הוא: "אמא, לא יורד מהמיטה עד שאת לא מוציאה את הכלבה מהבית. לא בא לי שתנשוך אותי".
אני: "מייד מוציאה חמוד, אבל תזדרז, כמעט שמונה".
אני: "היא בחוץ!!! אפשר להתארגן ברוגע, ללא נשיכות, חטיפת בגדים וגניבת נעליים".
בבתים של אחרים אני משערת שהקטע של התארגנות הבוקר עם הכלבה בחצר עובר חלק, אצלנו (טוב ששאלתם...) הסיפור אחר. שתי דקות בממוצע אחרי שהוצאתי אותה לחצר, מחלחלת לה התובנה שהיא נמצאת בצד החיצוני של דלת הזכוכית הכבדה, ואילו יתר חברי הלהקה שלה נשארו בתוך הבית. זה לא עובר בשתיקה!!! בהתחלה רק בכי ויללות קורעי לב, ובהמשך קפיצות ושריטות של הזכוכית.... ואני, שמנסה להיות בסדר עם כ ו ל ם, מתמודדת בעל כורחי עם קונפליקט חדש.
תוך כדי הלחצת הבנים להתלבשות מהירה, כשהצעיר והמפונק מבין השניים מחליט להיות עצמאי ולעשות ה כ ל לבד (שיניים, בגדים, גרביים, נעליים)... למה דווקא עכשיו? בערב אני מרשה לך להיות עצמאי, אבל בבוקר אין זמן..... ואז הוא מופיע בסלון בעיניים טרוטות משינה - הגבר של הבית, וגם הסנגור הראשי של הולכת ה- 4 על 4.
הוא: "את לא שמה לב שהיא הורסת את הזכוכית של הויטרינה?"
אני: "לא יכולה לעשות הכל, אני רק בן אדם אחד עם שתי ידיים. תיכף מסיימת לעזור לאופיר להתארגן, נצא ותכניס אותה".
הוא: "אבל בינתיים היא שורטת את הויטרינה".
אני: "אולי אם תעזור במקום להעיר כל הזמן, נסיים יותר מהר ונצא מהבית כבר".
הוא: "אם היית מחנכת את הילדים שלך, כמו שכל אימא נורמלית עושה, הם כבר מזמן היו מוכנים ליציאה". "אופירי, רוצה שאבא יקח אותך לגן על הכתפיים כמו אתמול"?
אופיר (גן, מותר לאחר): "לא רוצה את אבא, רק אמא".
ניצן (בי"ס, אסור לאחר): "אמא, אני כבר מאחר, יש עכשיו צלצול, קחי אותי עם האוטו, אם לא אני לא הולך היום לבי"ס".
אני: "זה מה שחסר לי, שעוד יום תישאר בבית... יאללה ילדים, החוצה... אופירי את הנעליים תנעל כבר באוטו בדרך לגן".
וכן הלאה.......
החתולה:
מי שעוקב אחרי קורותינו בחודש האחרון, אולי זוכר שגורת חתולים פצפונת ננטשה מעל מכונת הכביסה שלי. גם בה אנחנו מטפלים, רק להבדיל.... היא דורשת הרבה פחות תשומת לב.
אחרי מגורים בארגז קרטון היא עברה שדרוג לסל הכביסה במרפסת שירות. אם היא הייתה יכולה לדבר בשפת בני האדם, הייתי מבקשת ממנה להסביר לי את המזוכיזם של מגורים בתוך סחי של בגדים מלוכלכים. אהובה עליה במיוחד חליפת הכדורסל של ניצן אחרי אימון, טבולה בשלל ריחות, שלמען השם... אין לי מושג מאין הגיעו לבגדים שלו.
שמעתי הרבה סיפורים על כלבים, שכגורים הורגלו לחיות בקרבת חתולים ושוררת ביניהם הרמוניה. כל זה נכון לבתים אחרים, לכלבים אחרים ולחתולים אחרים. בבית שלנו עובדת הגישה המסורתית של כלב רודף אחרי חתול, שמצידו... או בורח לעץ הקרוב או שולף ציפורניים. תסכימו איתי שחתול מאויים הוא הייצור הכי לא צפוי והכי מפחיד בעולם?
על מי אני צריכה להגן עכשיו? על החתולה הקטנטונת והמסכנה שאמא שלה עזבה אותה בגיל כל כך צעיר? על הכלבונת שהבאנו הביתה במאמץ גדול ואחרי ציפייה ארוכה? על עצמי? על עצמי!!! כי הנה שוב מגיע הקול הזה, ואיתו 'טיפות הרעל הקטנות בתוך הקפה שלי': "אי אפשר ככה יותר, זה הפך לסיוט. למה אני צריך לסבול את החתול הזה כאן? תעשי משהו, תמצאי לו בית, לא יודע מה תעשי, אבל תמצאי פתרון". (והחתול הוא בכלל חתולה).
תבינו, יש לו רתיעה מובנית מחתולים. אף שבעבר גידל במסירות רבה כלב רוטווילר אימתני, עם גורת חתולים חסרת אונים במשקל שקית גרעינים הוא לא מוכן להתעסק.... והנה עוד תובנה: הוא יודע שזאת נקבה, למה לעזאזל מתייחס אליה בגוף זכר? עכשיו הבנתי... גוף זכר הוא ה- Default, הנייטרלי, וזה לא משנה מהו מינו האמיתי של בעל החיים. זה מה שמגן על האדם מפני היקשרות רגשית לחתולה המסכנה.
אבל בימים האחרונים גיליתי כמה סדקים בחומת המגן הרגשית שלו. הוא אפילו הציע לי לכבד את החתולה בבשר של הכלבה.
נחזור לכלבה ולמחשבה הנאיבית שלנו שאנחנו יודעים מה טוב בשבילה.
קנינו לה אוכל פירמיום... הכי פרימיום שיש בשוק. קנינו גם שימורי בשר משובחים, שיהיה לה טעים בתוספת לאוכל היבש.
... והיא? שוב תודה ששאלתם... גונבת את שאריות האוכל ג'יפה שהחתולה השאירה על הרצפה, בו בזמן שאת האוכל המשובח שלה, בקערה המבהיקה שלה לא סיימה.
...ומה היא מחפשת שם בתוך הדלי?
הדלי הזה שימש בעבר לערבוב צבעי קיר, ועכשיו נמצא בגינה ומשתמשים בו לאיסוף עלים ולעבודות גינה שונות. בתוך הדלי, חוץ מלכלוך, יש ק צ ת מים שנאספו בהשקייה האחרונה של הדשא. 4 מטר משם, באזור הכי מוצל ונעים של הגינה, מתחת לשיבר של מערכת ההשקייה, מונחת לתפארת קערת נירוסטה, ואנחנו מקפידים למלא לה מים טריים כמה פעמים ביום.
מסתבר שהדלי המג'אייפ חביב עליה עשרות מונים מהנירוסטה הנקייה. חשבתי שאני מבינה מה טוב בשבילה, כנראה טעיתי!!!!
ולסיום, הבטחתי לשתף אתכם בשם הנבחר.
אבסורד נוסף נשבר בבית הזה. יש פה בן אדם אחד שלא מבין כלום בפייסבוק, טוען שזה בזבוז זמן, ואין סיכוי שהוא יודע מה זה לייק ... והוא משום מקום החליט לקרוא לכלבה "לייקה".
חברים, תנו לו לייק.
יעל פרי-סולומון, משתדלת להיות אדם טוב ומתחשב בסביבה. אמא במשרה מלאה, בעלת עסק בתחום מחקר וייעוץ סטטיסטי לארגונים ולעסקים. משלבת כתיבת מאמרים אישיים ומקצועיים, מתוך אמונה שדרך הסיפור האישי יותר קוראים ירצו להחשף לתכנים המקצועיים.
