מאמר זה נועד לקהל רחב של ממציאים, מפתחים ובעלי רעיונות יצירתיים, ומטרתו לשמש הדרכה שימושית בצעדיהם הראשונים לקראת מימוש הפוטנציאל הטמון ברעיונותיהם.
מי מאתנו לא חשב פעם שהוא המציא משהו? כמה פעמים התפלאנו - איך לא חשבו על זה קודם?! למעשה בכל פעם שנהגה במוחנו רעיון מקורי, בין אם מדובר בפתרון לבעיה כזו או אחרת ובין אם באמצעי, כלי, שיטה או ישום חדיש שעתיד ליעל או לשפר את חיינו, אנו ממציאים אמצאה.
חלק מהאמצאות כשרות פטנט או כפי שנאמר בעגה המקצועית - פטנטביליות; אך לא כולן!
על מנת לקבוע האם אמצאה פלונית כשירת פטנט או לאו, היא צריכה לעמוד במספר מבחנים. המבחן הראשון מכונה לעתים המבחן הסטאטוטורי ולמעשה מהווה מסננת נורמטיבית שקובעת מראש סוגי אמצאות שלא ניתן לקבל עליהן פטנטים. אף-על-פי שלמבחן הסטאטוטורי מספר עקרונות אוניברסאליים, ישומו משתנה בצורה ניכרת בין מדינות שונות ובין ענפי טכנולוגיה שונים. מבחנים נוספים המשמשים לקביעת פטנטביליות של אמצאה הנם מבחנים האומדים את האמצאה ביחס לידע אנושי קודם, או בלע"ז - Prior Art.
על מנת להבין את המבחנים הנ"ל, חשוב להפנים עקרון בסיסי אחד - המונופולין שניתן לממציא על אמצאתו, לעולם הנו על תוספת לידע האנושי הקיים בתחום, או בלע"ז -State of the Art . הבחנה זו מהותית הן לקביעה האיכותית באשר לפטנטביליות של אמצאה והן להגדרה הכמותית של היקף של המונופולין שיוענק לבעל הפטנט. הווה אומר עסקה נכרתת בין הממציא לאנושות באקט מתן הפטנט, שבמסגרתה מעניקה האנושות לממציא זכות אקסקלוסיבית על התוספת לידע האנושי הקיים, וזאת לתקופת זמן קצובה, לרוב עשרים שנה מתאריך הבכורה או בלע"ז - Priority Date. במידה וניתן פטנט על מערכת פלונית המכילה רכיבים א', ב', ו-ג' בעוד שידע קודם מלמד על מערכות דומות המכילות רכיבים א' ו-ב', הזכות הבלעדית שתוענק לבעל הפטנט תהא אך ורק על שילוב הרכיב ג' עם רכיבים א' ו-ב'.
על מנת לבדוק האם קיימת אמצאה ישנם שני מבחנים עיקריים- מבחן החדשנות ומבחן ההמצאתיות. חשיבותם הנה מכרעת וניתן לומר כי הם אלו המעסיקים לרוב את עורכי הפטנטים במלאכתם ועליהם נוסבת השאלה האם אמצאה כלשהי כשרת פטנט או לאו.
