עבר רק שבוע וחצי.... מה זה שבוע וחצי? כולה עשרה ימים. פסיק פצפון בתוך ים הזמן שלנו.
לא מזמן סיפרתי בהתרגשות על הכלבה החדשה שהבאנו הביתה. היום אשתף אתכם בחוויות שעברו עלינו בימים האלה.
הכלבונת המתוקה הגיעה אלינו ביום שישי אחר הצהריים. היא הייתה בסדר גמור... אמנם קצת מטונפת ומאוד מסריחה (מזלכם שהריח לא עובר דרך תמונות), עם זאת התרשמתי שאותה זה לא הטריד במיוחד.
אמרנו "ניתן לה זמן הסתגלות של כמה ימים ואחר כך נרחוץ ונבשם אותה". איזה הסתגלות איזה נעליים? לא עברו 24 שעות וקיבלנו בומבה של דאגה ורגשות אשם ישירות לפרצוף. הגברת הקטנה הפסיקה לאכול, לא רוצה לשתות, רק משלשלת ומקיאה את נשמתה, ומחפשת פינות מסתור להתחבא.
יום ראשון בבוקר- סימנים מדאיגים נוספים - לשלל ההפרשות המזוויעות נוסף דימומון. מה אני עושה? היא תיכף מתפגרת לי מול הפרצוף...למה הייתי צריכה את זה? יש לי עוד חצי שעה פגישת היכרות עם יפעת, נדון ברעיונות לשיתוף פעולה עסקי... אבל הבית מטונף ומסריח, עוד לא התקלחתי, אני לבד בבית. מה עושים? גוואלד!!!!
תירגעי.. את יודעת לתפקד היטב בתנאי לחץ, אל תפשלי עכשיו. נקי את הבית, תתארגני ותקווי שיפעת לא תקדים להגיע...
במהלך השבוע נכנסנו לשגרה משפחתית חדשה: יש מי שדופקים כרטיס בלשכת עבודה... אנחנו דפקנו כרטיס במרפאה של ד"ר קמינסקי. אינפוזיה, שקית נוזלים, ולקינוח זריקת אנטיביוטיקה, והביתה. עד יום רביעי ללא סימני התאוששות, וביום חמישי התקבל השחרור המיוחל. ביום שישי, כחלק מהשגרה, התכוננו שוב לנסוע למרפאה של ד"ר קמינסקי, ואז נזכרנו שכבר לא צריך.
... ורוצים לדעת מה עוד קרה השבוע? דרמה רדפה דרמה. סיפרתי כבר שמשפחת חתולים הפכה את החצר שלנו לחדר לידה מרכזי? אמא חתולה המליטה לפני שבועיים וחצי, וכל כמה ימים העבירה את הגורים למקום מחבוא אחר. ביום שני, בשיאו של המשבר עם הכלבה, מצאתי את גורת החתולים הפצפונת ישנה על מכונת הכביסה במרפסת שירות. נחכה עד מחר, אולי אמא חתולה הלכה לחפש אוכל והפקידה את האוצר בידינו... אבל תחושה מדאיגה מתגנבת לה... דבר כזה אף פעם לא קרה!! ריח של נטישה באוויר.
הגיע הבוקר ועימו הבנה שאימא חתולה לא מתכננת לחזור. מילא הייתה משאירה הוראות הפעלה.. מה עושים עם דבר כזה? יותר קטנה מהאגרוף של הבן הקטן שלי. מה לתת לה לאכול? היא שותה לבד? מבקבוק? בעזרת מזרק? ואבוי... העין דלוקה וסגורה. הרבה אני מוכנה לספוג עד שזה מגיע לדלקות המחרידות האלה בעיניים של החתולים.
יום שלישי אחה"צ ההצלה הגיעה - רונית חברתי, קולית גמורה בענייני חתולים והעיניים הסתומות שלהם, עשתה וויש ווש, והעין נפתחה כאילו לא הייתה סגורה מעולם. על הדרך הביאה קופסת שימורי בשר לחתולים (איך לא חשבתי על זה קודם? פיגור של צמחונית, שכחתי שחיות אוכלות בשר).
מאז ועד היום כולנו חיים בהרמוניה ושלווה.
הכלבה, שרק לפני שבוע לא הכניסה כלום לפיה, היום מכניסה לפה כל מה שזז ודומם - נעליים, בובות פרווה, מכנסיים של ילדי, כף רגל של בתי, פח זבל, רגל של כיסא משרדי (מה זה יקר), ועוד ידה נטויה. הבנים קיבלו הוראה מפורשת לא להתפשט בחלק התחתון כשהיא בסביבה. עניין מסוכן בהחלט.
החתולונת - מתוקה, מיניאטורית, בנינו לה בית בתוך קופסת קרטון, וביתר הזמן נהנית לשחק בגינה.
ואני.... טוב ששאלתם. רק מנקה ומנקה, וכל הזמן מלוכלך.
... ולחשוב שנכנסתי לזה בהכרה מלאה.
יעל פרי-סולומון, משתדלת להיות אדם טוב ומתחשב בסביבה.
אמא במשרה מלאה, בעלת עסק בתחום מחקר וייעוץ סטטיסטי לארגונים ולעסקים.
משלבת כתיבת מאמרים אישיים ומקצועיים, מתוך אמונה שדרך הסיפור האישי יותר קוראים ירצו להחשף לתכנים המקצועיים.
