באיטליה-היום השביעי 

היום השבעי למניין הטיול באיטליה

איחולים לחתונתם של גדי עם בחירת לבו - ורד. כמו שאתם רואים אנחנו זוכרים אתכם. אתם המשפחה הקטנה וה"מורחבת" שלנו.

את היום התחלנו בשגרה של העמסת ציוד ונסיעה צפון מזרחה. אל אזור "אומבריה".

בנסיעה הארוכה מהרגיל, גוסטב השלים פרטים חשובים בנושאים פוליטיים כלכליים הנוגעים לאיטליה של היום. יחסי צפון דרום, תרומתם לחוסר היציבות הפוליטית, "מילנו" כבירה תעשייתית ומרכז כלכלי לאומת "רומא" כמרכז אדמיניסטרטיבי.

חזרנו לשמוע על התפתחות הקרבות במלחמת העולם השנייה. על מאמצי הכיבוש של בנות הברית. על ההסכם שיאפשר פינוי רומא ללא קרבות. על מוסוליני ושלטונו. על תפיסתו בידי פרטיזנים. ועל...... היות איטליה "הילד העני" יותר של אירופה המערבית של אחרי מלחמת העולם השנייה.

אברהם  השלים פרטים על לוחמי הבריגדה היהודית שהתגייסה לצבא הבריטי, על מבצעים עלומים של אנשי המוסד באירופה ואגב כך הוזכר גם שמו של איסר הראל שהיה ממקימי ומפקדי המוסד.

מפיו שמענו סקירות על הקולנוע האיטלקי. על פליני ווטוריו דה סיקה. על סרטיהם. על ההבדל המהותי שבים תעשיות הסרטים של הוליווד ושל האולפנים באירופה.

אני, הספקתי, בנשימה אחת, לסכם יומיים ובין זה לזה שמענו את "אידית פיאף". וגם עצמנו עיין תורנית. זה התחייב מעצם הנסיעה השקטה והמונוטונית, מיזוג האוויר והעייפות המצטברת.

הביקור ב "אסיזי" היה מעניין.

נחשפנו לסיפורים על "סן פרנציסקו" וה"ידוע בציבור" שלו, ועל "המסדר" שהקימו. ראינו כנסיות פחות מפוארות, סגנון המבטא צניעות יתרה. וידענו להעריך את זה.

שמענו שרעיון "בית החולים" מקורו אצל "סן פרנציסקו". האיש הקדיש עצמו לעניים ומרודים והשכיל לאסוף אותם תחת קורת גג אחד כדי להקל על הטיפול בהם, בעזרתן של נזירות - בנות האלוהים - קרי: אחיות.

הלכנו לראות את תמונות הפרסקו של "גיוטו" ותלמידיו. טכניקה המחייבת מיומנות רבה ותכנון מרבי. הציורים היפים, הגדולים ומרהיבים צוירו על טיח רטוב בצבעים שהתאימו לטכניקה הזאת. בעיני. מבלי להתיימר לתת ציון אומנותי, הציורים האלה פחות מרשימים מציורי השמן או ה"אקווארל" שראיתי במקומות אחרים.

ומשהו אישי בכל זאת. כידוע לכם בנים, אינני דתי. אבל אני מתקנה באימפריה של ה"ותיקן" ומאמיניו שמצליחים לפאר ולקרב פיזית כל כך הרבה מבקרים, ומאמינם ומאזינים, ואנחנו, היהודים, הס מלהזכיר. ולא רק בנושאי דת.

אם אומנם כאלה אנחנו, כפי שאנחנו חושבים שאנחנו אז איפה אנחנו על המפה הזאת? ואם בזכות תמונות ויצירות אומנות הינו מכפילים את מספר האוהדים אז אולי היה צריך להמציא אותם, או להשאיל לנו קצת מאלה שיש להם עודפים ואין להם היכן לאכסן עודפים. הרי גם ישו נברא בצלם אלוהים............................ כך זה נראה לי - ואני לא מהרבנות אבל אני יהודי ואכפת לי שיהיה אכפת לאחרים מאתנו.

ל"פרוג'יה" בירת המחוז, הגענו בשעות אחר הצהרים. עלינו במדרגות נעות עד "כיכר איטליה", סובבנו ברגל במדרחוב המלא תיירים בלבד, והמשכנו לבית המלון למנוחה קצרה.

בערב, ארוחה פחות משופרת.  המזגנים במסעדה פעלו אבל הפיקו חום. אולי. מזל שהכינו לנו על השולחנות צלחות והיה זמן, אז נעזרנו בהם במקום מניפות. זה היה לא רע.

נרדמתי בעמידה. אימא השכיב אותי ............ וכל השאר אם היא רוצה שתספר לכם. אני לא זוכר אבל זה לא הפעם הראשונה שאני לא זוכר מה קרה אחרי שנרדמתי.