מהו הטיפול הטוב ביותר באלימות ילדים ובעיות התנהגות? 

תופעת האלימות הולכת ומתעצמת בחברה הישראלית. כיום, הורים רבים מתמודדים עם בעיות התנהגות רבות, כאשר הזירה האינטלקטואלית מוצפת בגישות טיפוליות רבות המתיימרות לתת מענה חלקי, או מלא למורכבותה של התופעה. ריבוי גישות אלו גורם לבלבול רב בקרב ההורים, שאף הם חולקים עמדות חינוכית שונות. במאמר זה אסקור את הגישות הטיפוליות השונות המציעות מענה לתופעה, ואף אנסה לענות על השאלה החשובה מהי הגישה הטיפולית הטובה ביותר, שהמדע יודע לספק, לתופעת האלימות שהולכת ומתרחבת, ומאיימת לכלות את החברה המערבית.   

ישנם כ- 5 זרמים המתיימרים לטפל בתופעת האלימות:

1.    טיפול קוגניטיבי – התנהגותי מורחב (עליו ארחיב מאוחר יותר).

2.    אסטרטגיות משלימות כדוגמת, טיפול ברכיבה, טיפול במשחק, טיפול רגשי, ועוד. אלו, כאמור, אסטרטגיות משלימות, ולכן כוחם עומד להם רק כתוספת לטיפול קונבנציונאלי משמעותי.

3.    טיפולים אלטרנטיביים (רפואה משלימה) כדוגמת, הילינג, טיפול באנרגיות ועוד. חשוב להבהיר כי אינני מבין דבר, או חצי דבר בטיפולים אלו, ולכן, גם,לא ארחיב. אך, אסכם באומרי כי יעילותם מוטלת בספק.

4.    טיפולי התנהגותי לעילא. זהו טיפול מצוין, אך אין בו לבדו כדי לתת מענה מלא למורכבותה של התופעה. מה גם שעקרונות הטיפול מובנים בתוך הטיפול הקוגניטיבי - התנהגותי המורחב, לכן מיותר לציין כי עדיף לפנות לטיפול האחרון.

5.    פסיכולוגיה מסורתית (פסיכואנליטיקנים): טיפולים פסיכודינאמיים ופסיכותרפיה. היום כבר ידוע, לכל יודע דבר, כי הקשר בין הפסיכולוגיה המסורתית לבין טיפול בילדים (בודאי שבאלימות) הינו מקרי לחלוטין. הפסיכולוגיה המסורתית מסבירה בעיות התנהגות כסימפטום בלבד לבעיה עמוקה הרבה יותר, ולכן הילד, בעצם, מופרע באישיותו. כדי לעמוד על  מקור הבעיה, יש צורך להתעמק בקשיים, במשברים, בטראומות,  ובחסכים שנגרמו על ידי ההורים עצמם. כן, כן, לדידם של הפסיכולוגים הילד הוא יצור טהור, שהוזנח או עבר התעללות על ידי הוריו הרעים. רק לשם השוואה; הזרם ההתנהגותי מסביר את  אותה התופעה כחוסר במיומנות של ההורים. הילד רכש את ההתנהגויות, משום שלהוריו לא היה את הידע המתאים, ובשגגה אפשרו לתופעה להתפתח. זאת ועוד, כאשר ההורה שולח את הילד לטיפול, ואינו לוקח חלק פעיל ומשמעותי בטיפול (כלומר, אינו משתנה אף הוא; רוכש מיומנויות מתאימות) הוא בעצם מעביר מסר לילדו כי היא חסר אונים, וחסר כל יכולת להתמודד עם הבעיה ("הורה אימפוטנט"). ולסיום, הדימוי של הפסיכולוגיה משפיע לרעה על הילד עצמו שמסיק כי משהו דפוק אצלו, או שהוא חסר תקנה.

אז, מהו הטיפול הקוגניטיבי - התנהגותי המורחב?

הטיפול בתופעת האלימות הינו טיפול מורכב החולש על תחומי ידע רבים. בהתאמה הם גם כישוריו של המטפל אשר חייב להתמחות ברבדים רבים; מקבילים ושונים.

אנו נתחיל עם המימד ההתנהגותי שבטיפול: הזרם ההתנהגותי גורס כי התנהגויות הפרט נשלטות על ידי הסביבה (מורים, אחים, חברים, אך בעיקר ההורים עצמם). ההתנהגות עצמה הינה מיומנות נרכשת (אלימות), ולכן בדיוק כמו שהילד רכש התנהגויות בלתי- נאותות, כך הוא יכול לרכוש התנהגויות נאותות במקומן. זאת ועוד, התנהגויות השליליות אינן מוסברות על ידי הפרעת אישיות, נטיות מולדות, או בעיות אורגניות (לדוגמא, הפרעת קשב וריכוז). הללו רק מגבירים את הסבירות שבעיות התנהגות תופענה, אך אינן אחראיות להן. משתמע מכך, כי על ההורים לרכוש מיומנויות מתאימות כדי שיכולו להתמודד בהצלחה עם הילד המאתגר. אי- לכך, האסטרטגיה הראשונה במעלה להתמודדות עם התנהגות אלימה היא, דווקא, הדרכת הורים.

נצלול, עתה יחדיו למעמקיי הטיפול הפרטני.  זה תמיד מפתיע לגלות כי התנהגות ורגש נקבעים על ידי המחשבה (קוגניציה). אני אסביר. ילדים עם בעיית אלימות, מתאפיינים בסף תסכול נמוך, ובתגובה מהירה, ובטוחים כי לא ניתן לשלוט ברגש ובהתנהגות, שכן הללו פועלים באופן אוטומטי. אלא שאין זה מדויק כלל. כדי שהמטופל יוכל לשלוט, ואף לשנות  את התנהגותו חשוב לחשוף אותו למרכיבים הקריטיים של ההתנהגות. ואלו: המחשבה משפיעה על הרגש, והרגש על ההתנהגות. לדוגמא: אם ילד מסוים בלהט המשחק קורא לעברי: "מטומטם, למה לא מסרת".  ואני מפרש את דבריו כך: "איך הוא קרא לי? אני לא אתן לא לדבר אליי ככה. אני אלמד אותו לקח! אליי לא מדברים ככה!" הרגש שיזנק הוא: כעס, מתח, תסכול וכו'. מכאן הדרך קצרה מאד לתגובה אלימה.

 לעומת זאת, אם אני מפרש זאת כך: "זה נאמר בלהט של משחק, גם לי זה קורא לפעמיים". התגובה שלי תהיה שונה בתכלית. שלא נאמר אם אני אפרש זאת כך: "אני מכיר את דני, הוא ילד שלילי מאד שאוהב תמיד לפגוע. אם הייתה לו היכולת ליצור אהדה בדרך חיובית הוא היה נוהג בדרך זו, אבל אין לו יכולת כזו. הדרך היחידה שלו לקבל תשומת לב ואהדה היא רק על ידי התנהגות שלילית. אני לא מתכוון לתת לו להרוס לי את התוכניות. אני לא אתן לו לשלוט ברגשות ובהתנהגות שלי. אני בוחר שלא להתייחס אליו ממקום של כוח, של עוצמה!". במקרה זה לא רק שלא אגיב באלימות, אלא גם שיתעוררו בי רגשות חיוביים: של גאווה, בטחון, רוגע, שמחה וכו'. תגובה זו יוצרת מעגלים חיוביים שהולכים ומתעצמים, ומגדילים את יכולותיו של הילד.

 הזרם הקוגניטיבי מתיימר, גם, לשנות את תפיסת עולמו (מערכת אמונות), ותפוסי חשיבתו של הילד. לדוגמא: "כוח הוא אמצעי לקבל הערכה חברתית". כוח הוא אמצעי מצוין לזכות בהטבות". "כבוד עצמי הוא ערך עליון, שצריך להגן עליו בכל הזדמנות". תפוסי חשיבה אלו הם הרסניים ומייצרים בעיות התנהגות רבות.

אז מדוע הטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי בלבד אינו מספיק, ועל כן הוספתי את המילה מורחב?

כפי שכבר אמרתי מורכבותה של התופעה מצריכה מטפל בעל יכולות רבות ומגוונות.  כדי שהטיפול יצליח ויגרום לשינוי קרדינאלי, כפי שעשו ילדים רבים בטיפוליי, קיים צורך לעבוד עם הילד על רבדים נוספים שהינם קריטיים להצלחת הטיפול. את אלו אציין ללא הרחבה:

על הילד לעבור תהליכי העצמה, גילוי וחקירה עצמית (זיהוי ליבת האיכות). רכישת מיומנויות של איפוק והבלגה, שליטה עצמית, עבודה מקצועית וממוקדת על אינטליגנציה רגשית, ושיפור מיומנויות חברתיות (כישורים חברתיים).

לסיום, חשוב להבין כי בעיות אלימות עשויות להתפתח ולהתעצם עד כדי פגיעה אנושה ברבדים רבים בחייו של הילד. ילדים אלימים מפחדים מעצמם! ההרגשה בזריעת הרס ופגיעה באחרים הינה  איומה. ילדים אלו תמיד פונים לעזרה, אלא שרבים לא יודעים להעניק את העזרה הרצויה. מהר מכפי שנדמה ילדים אלו מאבדים את האמון בעצמם, ומיד לאחר מכן, גם, בחברה כולה.