החסד בתורה – פרשת חוקת
כידוע התורה היא "תורת חסד" כנאמר: "ותורת חסד על לשונה". (משלי ל"א כ"ו).
התורה מצווה אותנו לאהוב כל אדם ולגמול חסד איש עם רעהו אך לא זו בלבד אלא לכל אורך התורה אנו מוצאים ביטוי למעשי חסד בצורה זאת או אחרת.
במאמר זה אני מבקש לגעת בנקודה מסוימת, שרבות דובר עליה ומדרשים נאים וחשובים נכתבו בעניין זה, אך אני לא באתי אלא לבטא מקרא בדרך הפשט דווקא.
לאחר הניסים הגדולים שאירעו לבני ישראל במדבר חלה ירידה נוספת בכוח האמונה. אהרן הכהן מת בהור ההר ובצאתם ממקום קבורתו של אהרן נאלצו בני ישראל לעקוף את ארץ אדום לאחר שמלך אדום סירב לתת להם לעבור בארצו בדרכם לארץ ישראל. עקב כך התארכה להם הדרך וסבלנותם החלה פוקעת: "ותקצר נפש העם בדרך". נמאס להם מה"מן", שירד להם במדבר במשך כל שנות נדודיהם.
ירידה כה גדולה לא יכולה לעבור בשקט. מלבד המן מתארת התורה את מצבם של בני ישראל: "שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה 40 שנה" (דברים ח' ד'). נוסף על כך אותו מן, שירד להם במדבר, היה בו כל הטעמים שבעולם (ע?פ המדרש). רצית טעם של סטייק, קיבלת. רצית טעם של קוקה-קולה, קיבלת. אז מה היה חסר להם? סבלנות. הקב"ה היה ארך אפים לאורך כל הדרך, שאם לא כן, בני ישראל כבר לא היו קיימים לאחר כל המקרים, שבהם הכעיסו את הקב"ה. גודל חסדו נתגלה בכל עת אבל משום מה, בני ישראל העדיפו להתייחס דווקא לצד השלילי שבכך. מה עשה הקב"ה? שילח בהם את הנחשים השרפים "וינשכו את העם וימות עם רב מישראל". נורא ואיום!
לא בכדי שלח הקב"ה את הנחש. זה הנחש, שהוציא דיבה על הקב"ה באמרו: "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן.." (בראשית ג' א'). האם זה מה שאמר הקב"ה? הקב"ה אמר: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו...". המשך הסיפור ידוע אך מה עניינו לכאן?
אם כן, מה רצו בני ישראל? "נפשנו קצה בלחם הקלוקל!" הקב"ה הוריד להם את המן ופרנסם במדשך 40 שנה בלא מאמץ. זה שכרו?! מטבע הדברים, כאשר אדם מקבל משהו טוב מחברו, עליו להודות לו על כך. זוהי מידת חסידות. מי, שאינו מודה בטובה, הוא כפוי טובה! הקב"ה העלה את בני ישראל מארץ מצרים, שבה היו עבדים לפרעה, והוציאם מעבדות לחרות. מסיבות שונות, שאף הן קשורות לכפיות טובה, לא הוליך אותם בדרך הקצרה, ומסיבות אחרות נאלץ להוליכם במדבר 40 שנה, ובתוך כל הנסיבות המצערות הללו אנו רואים את הקב"ה במלוא גדלו ותפארתו, שלא עזב את ישראל לרגע. ומה אומרים על כך בהני ישראל? "למה העליתונו ממצרים למות במדבר...?" למות במדבר??? אהה! אם כך, כנראה אינם ראוים לכל הטובה, אשר עשה להם. איפה הנחש? אתה הנחש, אשר הוצאת דיבה על הקב"ה בעניין עץ הדעת, תורה להם את הלקח למוציאי דיבה על הקב"ה. "וינשכו את העם וימות עם רב מישראל". עכשיו מתחיל העם להרגיש בחטאו ומתפלל אל ה', שיסיר ממנו את הנחש הפוגע.
תשובת הקב"ה: "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". מדוע צריך היה הקב"ה ללכת בדרך כה מפותלת כדי לרפא את העם מהנחשים? חז"ל שואלים על כך במשנה במסכת "ראש השנה": "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים, מיד היו מתרפאים, ואם לאו – היו נימוקין". רצונו של הקב"ה היה להמחיש לבני ישראל, שהוא "ארך אפים ורב חסד" אבל כשם שנחש עשוי להמית, כך עשוי הוא גם להחיות. רק תלוי מאיזה מבט אנו מסתכלים, כי לכאורה על כל צעד ושעל שלא נלך, יארבו לנו סכנות רבות. רק הקב"ה הוא זה, ששומר עלינו מכל רע, ואם לא נדע להעריך אותו על כך, אזיי אנו עלולים חלילה ליפול בסכנות אלו.
הכותב הינו מנכ"ל עמותת "מרפא לחיים". העמותה עוסקת בעיקר בסיוע לחולים קשים במימון תרופות או טיפולים, שאינם בסל הבריאות, ובין לבין מפעילה מתנדבים לצורך ארגון מסיבות וימי כייף לילדים חולים ולבעלי צרכים מיוחדים.
