ואיזה מוסיקה אתם אוהבים לשמוע? 

איזה שירים אתם אוהבים לשמוע? איזה סגנון מוסיקלי? ולמה דווקא מוסיקה כזו או אחרת?

יש שיאמרו :המוסיקה הזו עושה לי טוב, מרגיעה אותי, או לחילופין: המוסיקה הזו  ממלאת אותי  מרץ, המוסיקה הזו ממש מרגשת אותי, השיר הזה ממש מחזיר אותי לילדותי, לאירוע שבו שמעתי אותו,וכו' וכו'

לפעמים גם אין הסבר, ככה זה. או שאוהבים או שלא.

ביצירה מוסיקלית יש הרבה מעבר לסגנון מוסיקלי. היצירה מביאה איתה מסרים ואיתותים משמעותיים

לנפש שלנו. לכאורה,  מרכיבי היצירה המוסיקלית דומים מאד למבנה צורני המכיל סדר והיגיון פנימי משל עצמו.

כמו במבנה ארכיטקטוני, יש מבנה מוסיקלי: למשל,כמו ביצירות קלאסיות:תצוגת נושא, פיתוח, וחזרה.

או כמו מבנה של שיר עממי של בית ופזמון. או כמו בניגון חסידי קלאסי שבו יש מבנה של א-ב-ג-ב.

המבנה הפנימי יש בו השפעה על הסדר הפנימי שלנו, הוא ממדר ומתחם קירות פנימיים בנפש שלנו.

לפעמים אנו נמשכים לסדר הטוב, לידיעה שמה שהיה באקספוזיציה(התצוגה) יחזור אלינו בסיכומו של האירוע(היצירה) ונחווה שוב שאת מה שהיה, אם כי בצורה שונה. כידוע, על פי אמירה של הרקליטוס, פילוסוף יווני,  אין נכנסים לאותו נהר פעמיים באותה צורה. החוויה של החזרה היא תמיד שונה, אבל מנחמת הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה, כמו תהליכי בריאה מחזוריים, כמו זריחה, שקיעה, ומופעי עונות השנה.

גם למקצב יש השפעה נפשית עלינו: מקצב משולש  ממריץ אותנו, מקצב א- סימטרי מאתגר אותנו ומערער את הבאלאנס הפנימי,  מקצב סימטרי מאשש לנו הנחת רוגע ויציבות.

הקצב של היצירה, כמובן, הוא ראי למהירות פיזית: זחילה, הליכה, דהירה, דילוג. ומאידך, הוא גם כלי להמחשת הלך רוח נפשי: רגוע או תזזיתי יציב או מעורער, חולמני או קודר.

ניתן להצביע על כך שיצירות מבטאות גם הלך רוח תרבותי תקופתי,היסטורי, ומשקפים במידה רבה את העולם התרבותי והחברתי, והפוליטי של התקופה בה חי המלחין.

לדוגמא מאד בולטת ניתן לבחון את יצירותיהם המוסיקליות של להקת ה"חיפושיות". הם הביאו את הלך הרוח המרדני והמואס בסדר הישן, בעולם חברתי צבוע ומפלה באמריקה של תחילת שנות השישים, את הפחד ממלחמות שווא, מעולם מתנשא. בעצם הם הניחו בכלים מוסיקליים אג'נדה חברתית משל עצמם .הם הביאו ביצירותיהם התנערות מוסיקלית מהסגנונות הקודמים ברוק'נרול, ועל האלמנטים הקיימים יצרו עולם חדש. ההרמוניות, המקצב, הטקסטים שלהם בעטו בחוזקה בכל הסדר הקיים. הם הביאו את התפיסה הכמעט סהרורית במונחי המסגרת  שלתוכה יצקו מסר של שוויון , אהבה, שלום וחופש לגלות גבולות חדשים בחיים האישיים והאזרחיים של אנשים בכל העולם. הם פינו את הקיים המוסיקלי לסגנון וצורה שנסמכו רק במעט על  הקיים,על מנת להעביר הלך מחשבה ותפיסה תרבותית חברתית שונה החיפושיות השפיעו בצורה מסיבית על הלך הרוח של הצעירים האמריקאיים שראו במוסיקה שלהם מודל לחיקוי, והלכו בעקבות המסרים החברתיים שלהם, התנגדו דרך הפגנות  למלחמת וייטנאם ולהשלכותיה, ואימצו לעצמם סמלים ואופנות ברוח אותה אג'נדה של "עשו אהבה, לא מלחמה".

יש לציין, שהסמים בהם השתמשו חברי הלהקה, היו כוח מסייע לחיזוק המסר היצירתי, בבחינת חלק מתפיסת העולם החדשה, בה מפילים גבולות ומחיצות  במודע, מאבדים אחיזה בכל מה שאוחזים בו על מנת לחתור לעולם אידילי .הסמים היו חלק משמעותי ביצירתם, גם מהסיבה הפשוטה שאת המוסיקה כתבו בהשפעתם ,ואכן, הם פנו לשבירת מוסכמות במודע וברצון, והגישו תוצאה מוסיקלית ,שהכילה  גבולות הרמוניים וקצביים רחבים ופתוחים בהרבה מהסגנון הישן.

דוגמא נוספת של מרידה במסגרת הקיימת החברתית פוליטית היא ביצירותיו של סרגיי פרוקופייב, שנחשב לאחד מגדולי המלחינים הרוסיים במאה ה 20. היצירות של פרוקופייב שכוללות 9 סונטות לפנתר, קונצ'רטים לתזמורות, מגוון יצירות למוסיקה קאמרית  ושבע סימפוניות, מבטאת מסרים של כאוס, מרירות, והוקעה נוקבת של עולם הקומוניזם של תחילת המאה הקודמת שנכפה על תושבי רוסיה, ושגרם לאוכלוסיה כל כך הרבה סבל פיזי ונפשי. למרות שיחסיו  של פרוקופייב עם המשטר הקומוניסטי ידעו עליות ומורדות,  גם בשל העובדה שניסה גם לרצות את השלטון, רוב הזמן זוהה כבוגד בממסד.

היצירות המוקדמות שלו ,שהיו עמוסות באנרגיות לא שגרתיות ובהרמוניות ובקצב שהביעו זעם והטילו פחד ובהלה על המאזינים הקנו לו שם של ניהילסט ויצרו לו שם של "מטורף שראוי לכתונת משוגעים" ,כך על פי הביקורות.

עד היום, יש מאזינים שמתקדים "לעכל" ולהפנים יצירות בגלל הסיבה שהיצירה, על האלמנטים היצירתיים שלה חושפת אותם לתפיסה פנימית שונה, או מאיימת, או דוחה,  על פי תפיסתם הקיימת.הבחירה בסגנון מוסיקלי היא איננה מקרית, אלא מונחית משיקולים פנימיים של שהייה במצב שנותן לנו אישוש לנקודת איזון שאנו זקוקים לה, או בניגוד, כדי "לצאת מהקופסא" ולשוט במרחב של עולמות חדשים  (כמו לדוגמא במוסיקת רוק כבד, טראנס וכו'). אם אנו רוצים להתערסל בדפוס מוכר, תמיד אנו פונים ליצירה עם היגיון וסדר פנימי, כמו ניגון חסידי, שיש בו גם אפשרות לחזרה אינסופית על מבנה מעגלי בגבולות הרמוניים נעימים.

מה שאנחנו יודעים לבטח הוא, שהבחירות שלנו והאהבות למוסיקה כזו או אחרת, יש להן סיבה ומקור,והן נמצאות לא רק בגבולות אסטטיים (יפה, מרגש, נעים), או אלו המקובלים בסביבה שלנו.

מעבר לטעם האישי שלנו , מעורב ב"שיקולים" שלנו  צורך נפשי  למסר של מסגרת, או למבנה ידוע מראש, והשתייכות לסדר חברתי או אישי  או היבדלות ממנו המובעים ביצירה המוסיקלית. לפעמים הצורך הוא ברוגע, ולפעמים בניגוד עניין- למרידה בסדר הקיים, ושם נמצאת התשובה בדמות חריגה וערעור הקיים על ידי האלמנטים היצירתיים-מוסיקליים בהם עושה המלחין שימוש.