על כנפי החשיבה היצירתית: מה עושים באשר למצור על עזה / נמרוד נוי
2/6/2010
הבוקר קראתי בעיתון הארץ את כתבתו של האלוף בן "קחו את עזה" בה הוא טוען, כי פרשת המשט היא הזדמנות ראויה להשלים את ההתנתקות מרצועת עזה. "הגיע הזמן לחתוך את שאריות הכיבוש ולהניח את 'חמאסתן' לנפשה". על פי הצעתו, כך על הדברים להתבצע: "ישראל תודיע לקהילה הבינלאומית שהיא מסירה מעצמה כל אחריות לתושבי עזה ולרווחתם. המעברים ייסגרו לחלוטין, ועזה תדאג לקבל אספקה ושירותים רפואיים דרך הגבול המצרי, או דרך הים..... ישראל תבהיר שהיא תפעיל את זכות ההגנה העצמית שלה, ותבדוק מטענים חשודים בלב ים כדי לסכל הברחת נשק".
מאוחר יותר שמעתי, בתוכנית הרדיו 'הכל דיבורים' עם ירון דקל, את הצעתה המלומדת של פרופסורית במכללת אשקלון, המתמחה ביחסים בינלאומיים ובטיפול במשברים שכאלה. לדידה - באשר לספינה האירלנדית המתקרבת לאזורינו במגמה לפרוץ את המצור על עזה - עלינו להגיע בהקדם כבר עתה להבנות והסכמים עם גורמים בינלאומיים שונים שיעלו הם על הספינה ויבדקוהה, ולאחר מכן היא תורשה להמשיך את דרכה לעזה. זה יכול להתבצע על ידי האו"ם, על ידי נאט"ו וכל הסדר בינלאומי קיים אחר. לטענתה מנגנונים שכאלה קיימים בעולם וצריך להסתייע בהם.
שתי הצעות מושכלות אלה בהחלט מצביעות על כך שניתן להתמודד בהצלחה גם עם סוג כזה של משבר ואף לנצלו לטובתנו. לאור דברים אלה בהחלט ניתן לשאול שאלות נוקבות באשר לתהליך קבלת ההחלטות על הדרך הנכונה לעצור את המשט האחרון שהיה לעזה. על פניו נראה שהתהליך לא כלל בתוכו את כל הגורמים שיש לשתפם: הפורמים המינסטריאליים הנדרשים, המועצה לבטחון לאומי, משרד החוץ, מכוני מחקר ומומחים בתחומים הרלוונטיים.
על כך אני יכול להוסיף, כי כל עוד המערכת הפוליטית שלנו נמצאת היכן שהיא נמצאת כלומר - היא איננה נמצאת כלל, היא פקציה ומראית אין, וככך גם לא מתקיימם בה כל תהליכים ראויים של עבודה וקבלת החלטות - מדוע שנהמר על כך שהפוליטיקאים הנבחרים שלנו, אשר נכשלים בהתמודדות עם שאלות יסוד ושאלות אסרטגיות באשר למערכת הפוליטית, ישכילו לפתע לנהל ברמת איכות גבוהה את המדינה. אנו נכשלים בפוליטקה וזו הסיבה להתנהלותה המרושלת של המדינה ולהפסדים העצומים הנגרמים לנו בגין מצב עניינים זה.
אסיים בכך שאומר, כי ישראל היא אומנם שחקן איזורי חשוב ובעל משקל אך בשום פנים ואופן היא איננה כל יכולה. ככך, עליה להתאים את דרכי התמודדותה ואת תגובותיה לארועים האזוריים למגבלות אלו. דבר זה מחייב אותנו לתהליכי חשיבה וקבלת החלטות ברמה מאוד גבוהה הכוללים בתוכם גם יצירתיות רבה.
