סליחה, טעות בזיהוי- האם עילת תביעה בלשון הרע? 

פתחת עיתון וראית את שמך מופיע בכתבה למרות שאין לך שום קשר לתוכנה? תמונתך מתנוססת מעל דפי העיתון כאשר למעשה הכתבה מתייחסת למישהו אחר?

כך קרה למר שמעון אלמקייס כאשר בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסמה כתבה שכותרתה: "היום: כתב-אישום ראשון בפרשת האחים פריניאן". הכתבה התייחסה להגשת כתב-אישום נגד שמעון אלמקייס אך כללה בטעות את תמונת התובע, ששמו זהה לשם מי שנגדו הוגש כתב האישום.

בית משפט השלום קבע כי פרסום תמונתו של התובע, לצד הכתבה היה בגדר פרסום לשון הרע, שכן היה בפרסום כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות ולבזותו, כאשר פורסמה תמונתו, לצד שמו ושם משפחתו, תוך ייחוס החשדות לביצוע עבירות פליליות. כמו כן, קבע בית משפט השלום כי לא עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק וזאת כיוון שהיה על הנתבעת לבדוק ולוודא, כי התמונה שתצורף לכתבה, הינה אכן תמונת האדם בו עוסקת הכתבה.

עם זאת, התחשב בית משפט השלום בעובדה כי הפרסום הפוגע נעשה בשוגג וכי פורסמו שתי ההתנצלויות, אשר על אף שגודלן ומיקומן, לא היו זהים למיקום ולגודל הפרסום הפוגע, הרי שלא נפלו מהם  בהרבה.

לאור האמור פסק בית משפט השלום לתובע פיצוי בסך 40,000 ש"ח. (ראה: ת.א. (באר שבע) 5421/05 אלמקייס נ' ידיעות אחרונות בע"מ).

מקרה דומה קרה למר משה כץ כאשר בעיתון הכלכלי "דה מרקר" פורסמה כתבה המתארת את הרשעתו ואת פעילותו העבריינית של אדם בשם משה כץ (לא התובע) בתחום "השוק האפור".  כמו כן, נכתב שבית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר על משה כץ עונש מאסר בפועל של 9 חודשים, מאסר על תנאי של שנה וקנס בגובה 10,000 ש"ח. מתוך טעות הוצמדה לכתבה תמונתו של התובע (כמו גם תמונה של מעורב נוסף בפרשה).

למחרת היום, הנתבעים פרסמו בעיתון, לדרישת התובע, מודעת תיקון והתנצלות קטנה בתחתית אחד העמודים, תחת הכותרת "תיקון".

בית המשפט קבע כי אין ספק שיש בפרסום בכדי להוציא לתובע שם רע, לבזותו ולהשפילו וכן נקבע כי לא עומדות לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק.

עם זאת התחשב בית המשפט בעובדה שמדובר בטעות כנה, ללא כוונת זדון וכי פורסמה התנצלות ביום למחרת. כמו כן, הניח בית המשפט שאנשים הנמצאים בקרבה מיידית לתובע לא האמינו שהכתבה מתייחסת אליו, למרות צרוף תמונתו, אלא הבינו שמדובר בטעות.

לאור האמור חייב בית המשפט את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך 45,000 ש"ח. (ראה: ת.א. (חי') 3968/06 כץ משה נ' רשת שוקן בע''מ).

בית המשפט חייב עיתונים בפיצוי גם כאשר שם התובע לא היה זהה לשם האדם נשוא הכתבה, אך דומה לו. כך למשל פורסמה כתבה בעיתון "גלובס" ובה הואשם עו"ד שמואל אראלי בזיוף. בגוף הכתבה נפלה טעות ושם המשפחה אויית אריאלי (במקום אראלי). עו"ד אחר, בשם שמואל אריאלי, הפנה את תשומת לב העיתון לטעות וביקש כי יפרסמו הבהרה. ההבהרה פורסמה אך גם בה נפלה טעות באיות שם המשפחה. הבהרה נוספת פורסמה מספר ימים מאוחר יותר. בית המשפט המחוזי פסק לתובע, עו"ד אריאלי, פיצוי בסך 50,000 ש"ח. (ראה: ע"א (ת"א) 1566/01 גלובס עיתון העסקים של ישראל נ' עו"ד אריאלי).

בניגוד לפסיקה אשר הוצגה לעיל, במקרה אחר בו יוחסו בטעות לתובע (מר טובי מלאך) מעשיו של אדם אחר אשר שמו נשמע זהה (מר טובי מלח), מצא בית המשפט כי לעיתון הספורט "ראשון" עומדת הגנת תום הלב כיוון שמדובר בטעות.

כאמור, בעיתון "ראשון", עיתון הכדורגל של ישראל פורסמה כתבה אשר לפיה התובע, חבר בכיר באיגוד השופטים של ההתאחדות לכדורגל בישראל, צעק על השופט: "יא חתיכת שמן".

לאחר פרסום הכתבה הבינו הנתבעים כי נפלה טעות ולא מדובר בטובי מלאך אלא בטובי מלח, שהיה מנהל קבוצת הכדורגל של צפרירים חולון. לאחר מספר ימים פורסמה בעיתון התנצלות. כשלוש שנים לאחר הפרסום וההתנצלות, הוגשה התביעה.

בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע: "גם אם עסקינן במגרש כדורגל ולא באולם קונצרטים, אין להתעלם מכך, שהכתבה מציגה את התובע, שהוא בעל תפקיד בכיר בהתאחדות לכדורגל, כאדם אשר מנבל את פיו ומקלל שופט כדורגל במהלך משחק כדורגל". עם זאת קבע בית המשפט כי לנתבעים עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק וזאת כיוון שהידיעה התקבלה דרך הטלפון והשמות נשמעים דומה. מקבל הידיעה הכיר את טובי מלאך אך לא ידע כי קיים אדם נוסף בתחום הכדורגל בשם טובי מלח. לא מדובר בשם נפוץ אלא בשם ייחודי אך בעל צליל זהה.  על כן, הנתבע לא סבר כי מדובר באדם אחר והוא לא הכיר באותה עת אדם נוסף בעל אותו צליל שם בתחום הכדורגל.

בית המשפט התייחס גם לעובדה שהעיתון פרסם התנצלות במדור שבו פורסמה הכתבה. ההתנצלות הייתה ברורה וכנה ומי שקרא את הכתבה הפוגעת בשבוע קודם לכן, יכול היה להבין בצורה ברורה, כי מדובר בטעות שנפלה וכי אין מדובר בתובע שלא היה כלל במגרש הכדורגל באותו אירוע. ומי שלא קרא את הכתבה הפוגעת, ממילא לא היה צריך להבין, במה מדובר.

בית המשפט קבע שאמנם נגרמה לתובע אי נעימות אך לא נגרם נזק. לאור כל האמור דחה בית המשפט את התביעה. (ראה: ת.א. (ת"א) 51711/03 מלאך טובי נ' עיתון ראשון עיתון כדורגל).

גם במקרה נוסף לא העניק בית המשפט פיצוי לתובע אשר תמונתו פורסמה בצמוד לכתבה מבלי שהיה לו קשר אליה למעט העובדה ששמו זהה לשם האדם נשוא הכתבה. במקרה זה קבע בית המשפט כי כלל לא מדובר בכתבה שיש בה בכדי להשפיל את התובע.

באותו המקרה, התובע שימש כרב ומנהל טקסי קבורה בבית העלמין באשדוד וכן שימש כמנהל המועצה הדתית והרבנות של אשדוד. בעיתון "כל הדרום" פורסמה כתבה המדווחת על החלטה שקיבל משרד ראש הממשלה על פיה הממונים מטעם משרד ראש הממשלה וראשי המועצות יקבלו שכר מדורג. לצידה פורסמה תמונתו של התובע. למעשה, היה מדובר ברב שטרית אחר ולא בתובע אשר תמונתו פורסמה בטעות. בעקבות בקשת התובע מספר חודשים לאחר מכן, פורסמה בעיתון הבהרה.

בית המשפט קבע כי אין באמור בכתבה בכדי לבזות או להשפיל את התובע וכי מכריו של התובע אשר מעיינים בכתבה ובתמונה אינם מתרשמים כי קיים קשר בין הגורם המוזכר בה, הוא ראש המועצה הדתית בעיר קריית מלאכי, לבין הדמות של האדם בתצלום לידה, הוא התובע, שכן ידוע להם כי התובע אינו שייך למועצה הדתית של העיר קריית מלאכי.

יתרה מזאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי הם פעלו בתום לב וכן פרסמו התנצלות ברורה. (ראה: ת.א. (ת"א) 16015/06 יהודה שטרית נ' ידיעות תקשורת בע"מ).

מן האמור עולה כי על מנת לקבל פיצוי בעוולת לשון הרע בעקבות טעות בזיהוי, על הנפגע ראשית להוכיח כי הפרסום מהווה לשון הרע כאמור בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. בשלב הבא ידון בית המשפט בשאלה האם עומדת לעיתון הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15 לחוק ורק אם יקבע בית המשפט כי העיתון פעל בחוסר תום לב בעת הפרסום, ימשיך בית המשפט וידון בשאלת הפיצוי.