לא די בסמיכות זמנים בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם כדי שיוכר כתאונת עבודה 

כאשר דנים בשאלת ההכרה של אוטם שריר הלב כתאונת עבודה כמשמעה על פי חוק הביטוח הלאומי מתעורר קושי רב נובע מעצם התייחסותו של החוק לתאונת עבודה כאירוע תאונתי הניתן להגדרה מבחינת זמן ומקום.    

בדומה לאותם המבחנים הנוהגים להכרה בקרות אירוע תאונתי כפגיעה בעבודה , גם בעניין זה התווה בית הדין לעבודה מבחן לקביעת היותו של אוטם שריר הלב תאונת עבודה והוא מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד". 

ואולם, הוכחתו של "אירוע חריג" שקרה אירע במהלך ותוך כדי העבודה לא תמיד די בו ולא פעם עושה ביה"ד שימוש בכלי עזר נוספים לבחינת שאלה זו , בין כאלה הנסמכים על המסמכים הרפואיים הקיימים, דברי הנפגע או סמיכות הזמנים בין קרות האירוע החריג לבין הופעת האוטם.     

בתיק עבל 368/09 שנדון לאחרונה בבית הדין הרצי לעבודה עלתה שאלה זו לדיון. באותו מקרה, דובר בעובד שלקה באוטם חריף של בשריר הלב. לטענת המערער האוטם נגרם כתוצאה מוויכוח שהיה לו באותו יום עם אחד העובדים אשר לאחריו הוא התחיל להרגיש כאבים בחזה.      

מהמסמכים הרפואיים עולה, כי המערער פנה באותו היום לקופת חולים ומשם הופנה אל בית החולים שם אושפז. בסיכום המחלה שניתן למערער נרשם כי יום לפני האשפוז התלונן המערער על כאבים בחזה.  

המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כבתאונת עבודה , אך נדחה. תביעתו לבית הדין לאזורי לעבודה אף היא נדחתה לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה הרפואי שמונה בתיק משקבע, כי אין להכיר בקשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האוטם בו לקה.   

על פסק הדין הנ"ל הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי לעבודה , אשר נדחה גם כן.

לאחר בחינת נסיבות המקרה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי אומנם האוטם בו לקה המערער אירע בסמיכות זמנים לאירוע החריג בעבודתו, ובכך יש להעיד על קיומו של קשר סיבתי בין האוטם לאותו אירוע חריג.  

אולם, אין די בסמיכות זמנים זו לבדה על מנת לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש ויש צורך כי אותו אירוע חריג יהא הסיבה הממשית לבואו של האוטם. אם לא כך, לא יהא ניתן לשלול את האפשרות שהאוטם אירע בשל סיבה אחרת ולא בגין האירוע החריג.