שלושים ושניים ימים לשריקת הפתיחה. הגשם לא מפסיק לרדת כאן, האש דולקת באח, כל השמיכות כבר הוצאו מאחסנת הקיץ והילדים הוציאו את מגפי הגשם מהארון. אולי רק כדי להזכיר לנו שזה הולך להיות גביע עולמי חורפי וגשום, לפחות בקייפטאון. מי שמתכוון להגיע שייקח את זה בחשבון. הארץ מתקשטת לאירוע - אם למישהו היו עוד ספיקות בקשר לאווירה, הן נעלמו כלא היו תחת שלל הדגלים, החולצות, הצעיפים, הכובעים ויותר מכול הווווזלות [VUVUZELA]. בעשרה ראנד לווווזלה קטנה ועשרים וחמישה לאחת בגודל מלא, תוכלו להיות חלק מהתזמורת המריעה נון-סטופ במהלך המשחקים. כבר נטחנו אלפי מילים על תרומתה של תרועת חצוצרות הפלסטיק הללו, או ליתר דיוק הטרדתה הקולנית, במיוחד את צופי הטלוויזיה סביב העולם. האם זה חלק מהתרבות האפריקנית המקורית, או המצאה פלסטיקית של אנשי עסקים ממולחים? דבר אחד ברור - בלי הווווזלה לא יהיה מונדיאל הפעם, וכדאי פשוט להשלים עם זה. אנחנו, מתוך השלמה בסגנון של 'אם אינך יכול להביס אותו, הצטרף אליו', קנינו אתמול לאדם אחת קטנה.
ימי שישי הוכרזו כאן כימי הווווזלה. "וווו דיי" [VUVU DAY] בחיבה. עובדים במקומות עבודתם ותלמידי בתי הספר, לובשים חולצות צהוב-ירוק והילדים מורשים להביא את הווווזלות שלהם ולהריע, בזמן ההפסקות כמובן, לכבוד האירוע המתקרב. בחנויות הבגדים אינספור דגמים של פרטי לבוש בצהוב-ירוק, אופנה שלמה לכל הגילאים ועבור כל אברי הגוף. כמעט.
שיא האחדות ויצירת האווירה היה ביום שישי האחרון בערב, כשקבוצת הרגבי המובילה של המדינה - "השוורים" [THE BULLES] מפרטוריה, שיחקו משחק גורלי נגד קבוצה מניו זילנד - כל הרכב נבחרת הכדורגל הלאומית, "בפאנה-בפאנה", התייצב במרכז המגרש לפני המשחק והתיישב אחרי זה ביציע הכבוד כדי לשדר לציבור - כולנו יחד. זו היתה מחווה יפה. שחקני הכדורגל נראו מאוד נרגשים ואולי אפילו נבוכים. זה המגרש שעליו הם ישחקו נגד אורגוואי ב 16 ביוני, מגרש הבית שלהם, ובכל זאת היה נראה לי שהם הרגישו בו זרים. ראו את זה על הפנים שלהם. אפילו מתיו בות', הענק הלבן, בלם הנבחרת ומושא ההערצה הלאומי, שבקלות היה יכול להיות שחקן רגבי, לא יכול היה להסתיר את התרגשותו ובה בעת את זרותו לאירוע. ואולי הכול זה הדמיון שלי...
דיברתי השבוע עם דובר הנבחרת. שאלתי אותו אם אפשר לדבר עם מתיו. הוא חייך מן חיוך כזה עייף ואמר שאני לא יכול לתאר לעצמי את מספר הבקשות מעיתונאים לדבר איתו. מאות. אם יתן לו לדבר עם כל אחד בנפרד הוא לא יגיע למשחקים, שלא לדבר על כך שלא יהיה לו כוח לעמוד על הרגליים. אני זוכר את משחקי הנבחרת בגביע הקונפדרציה. כל פעם שהוא נגע בכדור מעמדת הבלם שלו ובקומתו הנישאת פי כמה מעל שאר חבריו בנבחרת [שיש לה בעיית גובה...], נשמעה קריאת "בווווו" ארוכה ורמה מהיציעים. בהתחלה חשבתי לעצמי כמה נורא שהאוהדים כאלה גזענים ושהם אפילו לא מסתירים את שנאתם ללבנים. מה הם רוצים ממנו? רק אחר כך הבנתי שזו קריאת ההערצה הגדולה ביותר במדינה. הם נוהמים את ה- בוווווות' בגאווה רבה, מודים לו במקהלה על כל נגיעה בכדור. כמעט לא חשוב מה שהבנאדם הזה יעשה על המגרש...רק לאחרונה שמעתי שהוא נשוי לאישה שחורה וזה גם מעניק לו נקודות זכות כנראה. אולי זה משל על העתיד של דרום-אפריקה, מי יודע...
בדרבן חנכו השבוע את שדה התעופה החדש עם אפס תקלות במעבר בין השדה הישן לחדש. שדה שלם, לא רק טרמינל. ברדיו ראיינו את מנהל שדה התעופה והוא אמר ששלוש שנים הם תכננו את היום הזה, שבו נשמר לחלוטין לוח הזמנים הרגיל של כל חברות התעופה. אפס תקלות. יפה ומעודד.
בקייפטאון ערכה המשטרה מפגן עצמה ונחישות בקנה מידה ששיתק את כל מרכז העיר לכמה שעות. זה היה דימוי למה קורה ביום של משחק באצטדיון - מחזה כזה לא נראה מעולם בעיר. אלפי אנשים יצאו להריע לכוחות הנרגשים, כמו במצעד יום העצמאות. ממילא הכול היה פקוק וסתום. ראשי המשטרה, שעכשיו, למי שזוכר, הם גנרלים וקולונלים, היו מאוד מרוצים. הם הזכירו לנו שבקייפטאון ייערך רק משחק אחד בשעות היום - פורטוגל נגד פראגאווי [שגם בו נהיה ונראה את רונלדו, נני וחברים...] - וכל השאר הם משחקי לילה, שיתחילו בשמונה וחצי בערב, כך שהעיר תתפקד פחות או יותר בצורה נורמאלית במשך היום.
עם זאת, נושא הביטחון אינו יורד מסדר היום. המשטרה טרחה השבוע לספר כי היא עשתה עבודת חריש ותיאום עם המשטרות של כל המדינות המתארחות וכי סימנה לעצמה כמה משחקים רגישים במיוחד, כמו למשל אנגליה נגד ארה"ב. "דרום אפריקה עצמה אינה מאוימת בשום צורה", אמר שר המשטרה בביטחון גמור וכנראה שזה גם נכון, "אבל יש לנו כאן אורחים ואנחנו צריכים לוודא שבטחונם יישמר". נציגי המשטרה בקרו בכל אחת מהמדינות המתארחות וגיבשו תכנית בטחון מפורטת עם כל אחת מהמשלחות, מעבר לאמצעים הכלליים שיינקטו במהלך המשחקים ושננקטים כבר מעכשיו במערך בקורת הגבולות ובשמירה צבאית מוגברת על הגבולות, בעיקר היבשתיים.
אני לא דובר המשטרה וכולנו יודעים מה זה ביטחון ומה זה טרור. מי שירצה נורא לקלקל את החגיגה יוכל כנראה לעשות זאת - נקווה שלא יימצא מישהו כזה ושאם כן לא יהיה לו קל.
את הפרק הראשון של היומן הדרום-אפריקאי שלי כתבתי מאה ששים ושניים ימים לפני שריקת הפתיחה, כלומר לפני מאה ושלושים יום בדיוק. אנחנו בהחלט מגיעים לישורת האחרונה, אבל עדיין לא לסיכומים. ימים מלאי תכונה והתרחשויות לפנינו ואני לא רוצה לחשוב על הדיווחים מהמשחקים, שאני מבטיח לצבוע עבורכם בצבעים מה שיותר עזים, כי אני מתחיל ממש להתרגש. אחר-כך יבואו הימים שאחרי והרבה חברים כבר בקשו ממני לא להפסיק לכתוב גם אז, אבל על כך עוד אצטרך להחליט. בשלב זה אני מקיים את ההבטחה ואני מקווה שאתם נהנים.
ובתקיעת הווווזלה, שיהיה שבוע טוב ושנשמע בשורות טובות,
תודה
אורי
אורי אילן הוא איש עסקים העוסק בניהול פרוייקטים ובפיתוח עסקים בדרום אפריקה; אורי עוסק גם בפיתוח מנהלים במגזר הפרטי והציבורי; ו - בכתיבה ככל שמרשה לו הזמן. יותר פרטים ניתן למצוא בבלוגים שלו - http://oriilan.cafe.themarker.com/ http://www.linkedin.com/in/oriilan http://oriilan.spaces.live.com/
