השיטות מדברות על כך שהכלב יקבל רק חיזוקים חיוביים על התנהגות נאותה, בעוד שעל התנהגות לא נאותה, הוא לא יקבל שום יחס. השאלה הראשונה שעולה היא כיצד ניתן למנוע התנהגות לא נאותה אם לא נגיב עליה? האם הכלב מבין שאם הוא עושה משהו, ואנו לא מתייחסים, אז זה אומר שהוא צריך לעשות את הדבר האחרון שזיכה אותו בחיזוק חיובי? האם אנו שוב מענישים את הכלב בהאנשה? רמת הזיכרון והקישור של הכלבים נמוכה משלנו. אם כלב הלך ברחוב ונשרט על ידי חתול, רוב הסיכויים שהוא לא יהסס להתקרב לחתולים בפעמים אחרות.
שאלה נוספת היא האם חוסר יחס, כלומר, התעלמות מהכלב, הוא לא עונש? בעלי חיים תקשורתיים מאוד כמונו וכמו הכלבים, חייבים יחס ותשומת לב כל הזמן, אחרת אנחנו פשוט מתוסכלים. כמעט כל בני האדם יעדיפו חיים קשים בחברת אנשים אחרים מאשר חיים קלים יותר, אך בבדידות מוחלטת. אנו שואבים שמחה וביטחון מאנשים אחרים, ובידוד הוא העונש החמור ביותר בשבילנו, וכן בשביל הכלבים. התעלמות מכלב גרועה יותר מכל דבר אחר.
עניין אחר הוא פעילות הכלב. האם נשב ונחכה בסבלנות שעה,שעתיים או יום עד שהכלב יחליט ללכת לצדנו או לשבת כדי שנוכל לתגמל אותו? ואם כן, האם ברגע שנתגמל אותו הוא יבין על מה הוא מתוגמל? והאם הוא לא יראה את פעולת התגמול בתור חולשה מצדנו (הכלב- "לא עשיתי כלום וקיבלתי אוכל. מסקנה: אני המנהיג)?
מניסיוני האישי, ישנם כלבים אדישים מאד, שאפשר לחכות לידם במשך שבוע עד שנזכה לתזוזת אוזן. במקרים כאלה צריך להעניק גירוי לכלב אשר יגרום לו לזרז את זמן התגובה שלו.
הרבה טעויות נעשות בתחום של גמולי מזון. אם נכניס למשוואה כלב בעל נטייה דומיננטית, ונוסיף לזה חטיף על כל מעשה, נקבל מלך אשר ישלוט בטריטוריה "שלו" ביד רמה, כולל איומים ונשיכות. זהו המתכון הבטוח למקרה שתרצו להסתתר בפחד בתוך הבית שלכם ללא יכולת לזוז.
בשביל לעבוד בשיטות חיוביות בלבד, ובייחוד בשילוב עם גמולי מזון, צריך להיות מנוסה, מיומן, בקיא במאה אחוזים בשפת הכלבים, ובקיצור, להיות כלב.
