מציאת ייעוד תקשור קוד הקיום דרך השפע עבורך 

מרגע שהייעוד ברור לנו, הרי שבכל צומת של קבלת החלטות תמיד נוכל לשאול את עצמנו: מה מבין האפשרויות הללו הכי תואמת לייעוד שלי? מה מקדם באופן המקסימלי את מימוש תכלית חיי? זה יוצר את הבסיס האמין והעקבי ביותר לעשייה, ובכך ליצירת חיים מלאי סיפוק ומשמעות, למימוש הפוטנציאל האישי ולחוויה של הגשמה התפתחות הרמה הפוטנציאלית של ההתפתחות היא הרבה מעבר למה שהאדם בדרך כלל מסתפק, כשהוא עובד על החיים שלו. לאחר שכבר עשינו תהליך של התפתחות, חיינו הפכו לנינוחים יותר: אנחנו לא מתעצבנים כמעט, מערכות היחסים שלנו עובדות וזורמות, ואנו חווים הצלחות ותחושת קלילות בקריירה. זוהי רמה של מנוחה : יצאנו לחופשה. אך עתידו של מצב זה יהיה קריסה, או הסתגלות וחווית חיים של מקום קצת פחות סובל מהכלל. בכל אדם קיימות עוצמות, שהוא לא מסוגל לדמיין, כל עוד הוא שבוי בקונספציית החומר, העולם הפיזי כמציאות גבוהה, ופרדיגמות החברה, שמלוות אותו מילדות ומגלגולים קודמים. דמיינו שבמרכז הגוף שוכנת נקודת אור, שתמיד הייתה שם, אך היא מכוסה באפילה. דמיינו את פנים הראש, היכן שמסתובבות המחשבות כאפילה מוחלטת, כשברקע יושב תמיד פחד עצום, מאמץ אדיר של חום, שכל זה הגיהינום ! נקודת האור כל כך מכוסה, שאתה לא מכיר אותה, ומכאן שאתה לא מכיר את עצמך ! עשית התפתחות, החיים שלך סבבה, אתה לא נעלב לא כועס ובאופן כללי אתה כמעט תמיד שמח. אבל עמוק בפנים, באמת שלך, מאחורי ההצגה שאתה מקרין כלפי חוץ, אתה מרגיש מפוספס, אתה יודע שזה לא מספיק, אולי זה אפילו בא אליך בשנתך. כלפי חוץ הצהרת כמה אתה מפותח, ולכן האגו התגנב אלייך באישון לילה, בדלת האחורית, ולכן עכשיו אתה כבר לא יכול לבקש עזרה. כשהתחלת באמת לא היית מרוצה, ולכן היה לך אישור לדבר, להתעצבן, להיעלב, ולבקש עזרה. אבל כמו שפעם היית באגו ורדפת אחרי עצמה, היסוד הזה כל כך נדבק בך, כשבשנייה שקלטת שאתה מתפתח ואתה כבר מבין יותר מאחרים, ישר - בלי לשים לב, לא מתוך כוונה רעה - ניפחת את המקום שלך לממדים גדולים יותר, מאשר מה שהחלת באמת על עצמך. בפשטות- טיפסת על עץ גבוה. בכל פעם שעולה איזושהי מחשבה של רגש נמוך ואתה מסרב להתייחס, מדחיק אותה מהר, וחוזר כהרגלך להצגה שלך, זה המקום האמיתי ששורר בפנים, זאת האפילה וזה הגיהינום. המצב של "המתפתח התקוע" יותר גרוע מאדם בור, שלעולם לא התבונן. בניגוד לאדם כזה, האדם המפותח כביכול נמצא בתקיעות אינטלקטואלית. וכאשר בפנים שוררת אפילה, זה לא משנה כמה שמחה תקרין כלפי חוץ, או כמה הצהרות תצהיר. יכול להיות שכל כך נשארת שם, שאתה אפילו מאמין שאתה כזה, אבל זה לא ישנה דבר, מפני שהתדר האנרגטי נשלח מבפנים, ולכן האור שלך עדיין מכוסה. אם נמשיך בהתפתחות, או בהגדרה האמיתית ב"תהליך הניקוי" החוויה תהיה כזאת : דמיין את נקודת האור : ככל שאתה יותר מנקה, האור נהייה יותר חזק, וככל שהאור יותר חזק - אתה יותר חכם. אתה אמור להרגיש את יכולות האינטליגנציה שלך עולות, ואז כשאתה מנקה, במקום לראות הקשר ברמה של "מה הוא שווה" אתה תוכל לפרק אותו ברמה שתתבונן עליו, תתחבר לנשמה, תוכל לעלות מהבטן חוויות ילדות, ולחוש את המטענים הרגשיים שיושבים שם, ואת כל העולם שצברת על אותו הקשר במהלך חייך. כדי לפשט את העניין : אם נדמה את זה לאימון, אז מה שלוקח בדרך כלל סשן של 16 מפגשים אתה תוכל לראות ולהעמיק בשיחה אחת. ומכאן, בגלל שמצד אחד אנו מפתחים את האינטליגנציה, ומצד שני מסורים להתפתחות ולא עוצרים את עצמנו מסיבות אגו, אתה תחווה קפיצות קוונטיות. המיינד השורד בגלל שמילדות אנו שבויים בעולם החומר ובכוחניות - עוצמה מעמד וכסף - קיים בנו פחד הישרדותי לוותר עליו. מכאן שאת כל העוצמות שלנו גייסנו לטובת הרצון לשרוד. אם נשווה את יכולות המיינד השורד, זה בדיוק אותם יכולות הישרדותיות שמפגינים אנשים במצבי מצוקה קיצוניים : חיילים במלחמה, היהודים בשואה וכדומה. בכזאת עוצמה המיינד שלנו נאחז. זאת תהיה עוצמת ההקשרים והפרדיגמות בתודעה, כך שאם בהתחלת התהליך פירקנו כמה הקשרים שהחשבנו לביג דיל, מה שקיים באמת אלו אלפי הקשרים שנקרא להם סמויים, שאותם אנו יכולים לפגוש בהתבוננות מתוך האינטליגנציה והנשמה שתיארתי . זה יתאפשר רק מהתמסרות וזניחה מוחלטת של האגו והפוזה. אז אם אנחנו מממשים רק 5% מהפוטנציאל שלנו, הרי ה95% שמנגד טמונים בדיוק בעוצמה הגבוהה שכרגע מנוצלת לטובת ההישרדות. מכיוון שיש לנו יכולות-על, כך שבשלילי, במצב השורד, יהיו לנו הקשרי-על, שזה אומר פרדיגמות והקשרים גאוניים ועמוקים שאנו צריכים לפרק. כדי להסביר את ההיגיון מעוד זווית, הרי כשאני מממש 5% זה לא אומר שאני אמור להתפתח ולרכוש כלים ומיומנויות חדשות ואז האחוז יגדל. מכיוון שהכול נמצא בפנים, טבענו לא תלוי בדבר, ולכן הגדילה באחוזי המימוש חייבת לבוא מהמרת אנרגיית השורד לאנרגיית צמיחה. מכיוון שתפיסת החיים המושתתת על מעמד וכוח מושרשת בנו, ומכיוון שכל ההקשרים באים מהמקום הזה, ומכאן תפיסת העולם וכול מה שאנחנו רואים, הרי החוויה שאמורה להתעורר אחרי רמת ההתפתחות של המנוחה, או החופשה שתיארתי, אמורה להיות חוויה שאתה צועד אל "האי שפיות". במקום הזה אפשר להתחיל לראות את ההתנהלות התודעתית הרדודה של האדם בימינו, בדיוק כמו שמהמקום של היום תסתכלו על חיה. עולם הרוח בשלב הזה יתחיל תהליך התחברות לעולם הרוח. בפשטות זה אומר חיבור לידע הקוסמי, שמצוי בנשמה, מכיוון שהנשמה היא ישות שאינה תלויה בעולם החומר, אלא היא מעל מימד הזמן. במקום הזה ורק במקום הזה יש איזון. זאת אומרת, שהידע הנשמתי התמזג עם הגוף הפיזי, והמיינד ישמש ככלי ההעברה בלבד. רק אז יהיה איזון, ואז אותו אדם הופך לתדר אנרגטי כחלק מהשלם, שמבצע את תפקידו, הלא הוא התגמול. בצורה פשוטה : אם אדם נמצא בסיטואציה, וקיימת בו מחשבה מתוך המיינד השורד, אזי הוא לא מאוזן, ומכאן לא מתגמל דרך הרגש הגבוה. תהליך ההתוודעות לעוצמה הפנימית ולאינטליגנציה ששוכנת בנו הוא מסע מרגש עד דמעות, ההתוודעות לעצמך היא התוודעות לאהבה. אתה תחוש, שאתה נמצא ברומן שלא חווית ולא שמעת בחייך. רק אז תדע מהי אהבה, ורק אז תוכל לתגמל, מכיוון שכפי שהמיינד השורד מושתת ומונע על ידי הרגש הנמוך, כך התגמול מושתת, מונע וכל הווייתו היא אהבה.