זוגיות בסכנה: מתי צריך לעצור באדום?
מאת : ויקי דור
זוגיות מורכבת משני אינדיבידואלים אשר כל אחד מהם עיצב במשך חייו סגנון, תובנות והתנהלות משלו. זוגיות מאלצת אותך להכיל את השני ולא לתקן ולשנות אותו. משימה בלתי אפשרית? לא בטוח.
ניהול של זוגיות בריאה, מצריך מאיתנו לא פעם לחשוב לא רק על צרכינו אלא גם על צרכי האחר, להבין לא רק את עצמנו אלא גם את האחר. משפט קטן יכול לפעור סיפור ענק ולא פתור בצד השני ולהפוך מריבה קטנטנה לריב ענק. לכן, חשוב לדעת מתי להדליק אור אדום - לעצור רגע לפני המריבה הבאה ולהבין מתי נדרשת הימנעות וחשיבה עצמית מחודשת.
יצא לך פעם להביט בקינאה על גיסך בעת שהוא שוטף כלים ובבית אחר כך להתלונן מול בן זוגך: "מדוע אחיך כל כך עוזר לאשתו ואתה אפילו לא תולה תמונה?" ולך, יצא להפסיק את זוגתך באמצע המריבה ולומר לה: "אל תדברי אלי כך, את לא אמא שלי!" את יכולה לדבר שעות ולכעוס בעוד הוא שותק ורגוע? ואתה מתריס מולה שוב ושוב: "לא יעזור כלום, את פראיירית כמו אחותך..."
הימנעות מהשוואות
אחת ההבנות הבסיסיות למי שנמצא בתוך מערכת יחסים צריכה להיות שהאדם עימו אנו נמצאים עיצב במשך חייו סגנון, תובנות והתנהלות משלו. השוואתו לאחר גורמת לתחושת פגיעה המלווה במחשבה ש: "משהו בי פחות טוב מהאחר". ברגע שמרגישים כי נמצאים תחת השוואה התוצאה היא התגוננות וחוסר רצון להבין או להתחשב במקור התלונה. לכן, במקום להשוות את בן/בת הזוג לאחר, עלינו ללמוד להביע את הצורך ולבקש את השינוי אשר לדעתנו מתבקש.
חשיבה מחודשת:
במקום לומר: "מדוע אחיך כל כך עוזר לאשתו ואתה אפילו לא תולה תמונה?", נאמר: "אני צריכה ממך בבקשה עזרה בתליית התמונה החדשה, אתה יכול להלוות מאחיך את המקדחה...". בדרך זו גם עוררנו מודעות לקושי וגם יצרנו הירתמות חיובית לעזרה – "אחי עוזר, גם אני יכול".
הימנעות מתלונות:
לכל אדם צרכים בסיסיים אשר עוצבו מהעבר אותו הוא חווה בילדות, בקשרים בינאישיים, בעבודה ועוד. צרכים אלה לא תמיד נתמלאו והחסך בהם מלווה ופוגש אותנו באופן מודע ולא מודע בחיי היום יום וגם בתוך זוגיות. התלונה בעצם, משקפת את אותה הציפיה למימוש הצורך הלא מסופק בזוגיות ואי המימוש מציף את אותם המטענים הרגשיים הטמועים בצורך, הן אצל המתלונן והן אצל מקבל התלונה. על מנת ולנהל דיאלוג זוגי מתחשב ולא מתגונן, עלינו לשתף את האחר בקושי וברגש המלווה אותו, אבל לא על ידי תלונה.
חשיבה מחודשת:
אם אמרתי "את לא אמא שלי, אל תדברי אליי כך" ננסה לחשוב ממה נובעת תלונה זו - איזה קשר היה עם אמא? איזה קושי חוויתי שם? איך אמא דיברה אליי? מה לא אהבתי? כשנמצא את התשובות לכך, נבין מהיכן נובעות הרגישויות הללו, ואותן נשקף לבן/בת הזוג שלנו כצורך החשוב לנו בתוך זוגיות. בדרך זו עוררנו מודעות לקושי שחווינו, מנענו פרשנות אשר עלולה להיות מוטעית ולא משקפת את התלונה ויצרנו צורך להימנע מתגובות דומות בעתיד מתוך התחשבות באחר.
הימנעות מתבניות התנהגות
אותם הגורמים אשר השפיעו על הצרכים הבסיסיים בחיינו, עיצבו בנו תבניות התנהגות – דפוסי פעולה מחשבתית והתנהגותית החוזרים על עצמם במצבים דומים. ברגע שנבין את המקום בו נוצרה תבנית ההתנהגות, ייתכן ונבין כי המציאות כיום שונה מבעבר, תגובה זהה עלולה להחמיר ולא לשפר את המצב הנוכחי.
חשיבה מחודשת:
אם בעבר נקטתי בהתפרצות כעס, הרגשתי את צורך להפחיד וצורך להיות בשליטה - על מנת שאהיה מובן, כנראה ובעת שארצה להיות מובן מול האחר, אפעיל התפרצות זהה. ברגע שאבין מדוע אימצתי תבנית זו ומה הרגשתי אז, אקבל תובנות אשר יקלו על מעבר לתבנית התנהגות מתאימה יותר למצב הנוכחי – שונה מהידוע והצפוי מראש.
הימנעות מהאשמות:
האשמה גורמת לאחר להיפגע, לכווץ שרירים ולהחזיר מלחמה. כשאנו מאשימים אנו נגררים למתקפה, מחריפים את הבעיה ולא מצליחים לגרום להבנה. הצד המאשים - חייב להפסיק לנהל תקשורת כזו ולאמץ גישה רגישה יותר, המתארת למה לא כדאי להגיב ואיך כהמלצה בלבד כדאי להגיב. בדרך זו יצרנו חשיבה חיובית להתנהלות שונה מהקיימת ולא התגוננות. ואילו, סופג ההאשמה צריך לשתף את בן/בת הזוג שהבעת הדברים בדרך זו פוגעת ויש לבקש שבעתיד הדברים יאמרו בצורה בונה, כדי שיעוררו את רצון להקשיב ולדבר.
חשיבה מחודשת:
במקום לומר: "לא יעזור כלום, את פראיירית כמו אחותך...", נאמר: "את משקיעה מעצמך המון, כדאי שתבדקי אם באמת מעריכים אותך על כך והאם קיימת הדדיות". מקבלת האשמה – במקום להתגונן כאמור וליצור מריבה, כדאי שתאמר: "פוגע בי כשאתה מכנה אותי פראיירית, אתה מוכן להסביר לי ללא מילים פוגעות למה אתה מתכוון?". בדרך זו, גם המאשים וגם המואשם יעבירו מסר הבנתי שייצור פתח לשינוי ולא מחסום ופגיעות.
ויקי דור - יועצת זוגית וסקסולוגית.
מלווה זוגות ויחידים במסע אל מודעות אישית וזוגית לאינטימיות ריגשית ומינית טובה יותר.
052-2308011
