תקשורת ספונטנית 

... אין לנו הרגלים לחיות באופן ספונטאני, למרות שכל אחד מאיתנו שומר על הילד הקטן הזה, מכיוון שלפעמים, בלי שאף אחד שם לב, בינינו לבין עצמנו, אנחנו יכולים להשתטות, אנחנו יכולים להתבדח וגם ישנן סיטואציות שבהן אנחנו מוציאים את הילד הקטן לחופשי.

אבל, לא תמיד.

ברוב המקרים אנחנו יוצאים מתוך איזשהו אירוע חברתי או אחר ואנחנו פועלים מתוך המבוגר שלנו.

לדוגמא, למשל, סתם ניקח דוגמא, קשורה לא קשורה, אבל למשל בן אדם בוגר הולך ברחוב... פתאום... גשם זלעפות.

גשם זלעפות מה עושה? עושה שלוליות.

בן אדם בוגר, ולא משנה בן כמה הוא בא ופתאום רואה שלולית מהו עושה?

נראה לכם שהוא עוקף?

כן הוא עוקף אבל הוא מקלל על זה שיש איזה משהו שעצר אותו באמצע הדרך.

זאת אומרת שאנחנו, כשיש לנו בתוך החיים איזשהו מעצור, אז אנחנו לא מתייחסים אליו בתור איזושהי הזדמנות, אנחנו באמת עוקפים את המעצור הזה, אבל אנחנו גם לא משתמשים בזה וגם לא מנצלים את זה. כי יכול להיות, שאם היינו ילדים קטנים... מה ילד קטן עושה? הוא קופץ לתוך המים - 'בום! אני הולך על זה!' 'אני אחווה את זה, אני אתרטב, יהיה לי קר, מה אכפת לי אני - אני הולך על זה!'