פעמיים חוצפה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

פעמיים חוצפה 

מאת    [ 24/03/2010 ]
מילים במאמר: 2720   [ נצפה 1646 פעמים ]

 
 

פעמיים חוצפה                                                     2010. 3 .24

 

פעם חוצפה זה לא מספיק. עוד לא גמרנו עם דו"ח גולדסטון והסרח  העודף שלו (מלשון סרחון) בדמות הוויכוח על "הקרן החדשה לישראל" וכבר יש לנו וויכוח ישן/חדש על זכות ההצבעה לישראלים החיים בחו"ל, מה שפעם קראו להם "יורדים" ויצחק רבין נתן להם את התואר "נפולת של נמושות".

מי שירצה יוכל גם למצוא קשר ישיר ביניהם. גם מי שלא ירצה, לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שקשר כזה אכן קיים.

כדי שלא יקשה להבין במה דברים אמורים כדאי יהיה לומר את הדברים אחד לאחד ולמי שלא יבין, אנסה להבהיר את הקשר מאוחר יותר.

דו"ח גולדסטון: כבר נגעתי בנושא בכתבה "אדון גולדשטיין". אני לא אוהב לחזור לאותו הנושא אבל אין ברירה כי הדברים יצאו מהקשרם ונהיו לחובקי עולם. לא רק העולם הישראלי אלא גם העולם היהודי ומטבע הדברים גם לעולם הרחב. טוב היה לדו"ח גולדסטון אם לא היה נולד. טוב היה לו אם היה מוצא את מותו מיד לאחר שנולד. אך מה יש לעשות שהיו וישנם מי שמעוניינים בחייה של המפלצת הזו שאין בה דבר מלבד רעל!

רבים אומרים שהדו"ח הוא לא יותר מאוסף של שקרים שהציגו אותם כעובדות. נגיד שאחת המילים המתארות "יצירה" שכזו שמציגה שקרים כעובדות היא "אגדה". מכוערת או לא זה כבר ענין של השקפה. אני מניח כי הדבר נעשה בכוונת תחילה כדי ליצור את הקונוטציה לאמירה המפורסמת ביותר של חוזה המדינה: "אם תרצו אין זו אגדה", לכן כתגובה לדו"ח קמה התנועה הפוליטית/ רעיונית ששמה בישראל הוא "אם תרצו".

 כדבר ראשון, אם לא האחרון, עסקה תנועת "אם תרצו" בעריכת מחקר לגילוי המקורות השונים אשר סיפקו עדויות ואינפורמציה לגולדסטון. המסקנה העיקרית ממחקר זה העלתה כי חלק ניכר של העדויות והאינפורמציה עליהן ביסס גולדסטון את הדו"ח שלו, סופקו לו על ידי תנועות ואירגונים שונים הממומנים בכספים שניתנו להם  ממקורות שונים שההעיקרי, אם לא היחיד, הוא "הקרן החדשה לישראל" או  בנוסח אחר, "הקרן לישראל חדשה". (נוסח שהופיע על הבמה הציבורית רק עכשיו לאחר שנים רבות בהן היה מקובל רק השם הראשון. מענין למה?).

דבר נוסף הבולט ומאפיין הוא שרוב, או כל, האירגונים שמסרו עדויות , מסרו עדויות המאשימות או מפלילות את ישראל. האם זה מיקרי?

יותר מכך. כל האירגונים האלה הם אירגונים ישראלים, אם כי לא כולם הם אירגונים על טהרת היהודים. הם כולם מתקשטים בנוצות של אירגונים למען זכויות האדם. אלא שכמו עוד אירגונים העוסקים בהיבטים השונים והרבים של הסכסוך הישראלי/ערבי, ה"אדם" שעל זכויותיו הם שומרים, משום מה לא יכול להיות במקרה ישראלי/יהודי. הם מעדיפים שהאדם הזה יהיה פלשתיני ולא ערבי, בין אם הוא אזרח ישראלי ובין אם הוא תושב השטחים.

פתגם חכם אומר שלכסף אין ריח. אולי אין לכסף ריח. אז איך זה שתמיד הכסף שצד אחד מקבל יש ריח טוב בעוד שהכסף שהצד השני מקבל מסריח? מכיוון שההתייחסות כאן היא לנושאים פוליטים אני מרשה לעצמי לומר, ובהדגשה, שלכספים שבהם מדובר יש גם ריח וגם צבע.

באמת לא חשוב איך קוראים ל"קרן" הזו. (ראו את דמותה של יו"ר הקרן שאירגון "אם תרצו" הצמיח לה קרן במצחה) ברור שבראש הקרן הזו עומדת מי שהיא חלק מהשמאל הישראלי. למה ברור? ברור כי עיקר התמיכה היא באירגונים המבקרים, מי ביותר ומי בפחות חריפות, את מעשי ישראל. נכון כי כאן ההתייחסות היא למבצע "עופרת יצוקה" אך הדבר נכון למרבית, אם לא לכל, פעולותיה של הקרן כמו גם לפעילותם של מרבית, אם לא לכל, לפעולותיהם של הגורמים השונים, הישראלים והלא ישראלים, העוסקים באספקטים השונים של היחסים והסיכסוכים שבין מדינת ישראל והאוכלוסיה הערבית בישראל ובשיטחי יהודה ושומרון בכל שנות פעולתה של הקרן.

חייבים לדעת שהקרן החדשה לישראל אינה אירגון ישראלי. זה אירגון הרשום בארה"ב. על אף טענתם לשקיפות, אני לא יודע מי הם התורמים הגדולים, ובודאי לא הקטנים, המקיימים את המקורות הכספיים של הקרן. במקביל, גם חלק מהאירגונים הנהנים ממענקי הקרן, אינם בהכרח ישראלים, ו/או חלק מהמשתתפים בחלק מפעילות האירגונים האלה אינם ישראלים. כלומר: אנשים שונים המשתתפים בפעילות הזו הם לא אזרחים ישראלים, חלקם מחזיקים בהשקפת עולם אנטי-ישראלית ולדעתי, הלא מבוססת, הם בעלי השקפת עולם אנטי-יהודית. ולא אגזים אם אומר-- אנטישמית, גלויה או סמויה!

כך הוא הדבר באירגונים הוולונטרים השונים. אולם אין להתעלם, ואולי צריך אפילו לשים דגש, על מדינות ואירגונים מדיניים כמו האיחוד האירופי, התורמים כספים לאירגונים רשמיים כמו מפלגת מר"צ או כמעט רשמיים כמו "שלום עכשיו".

עד עכשיו הזכרתי את הצד השמאלי של הפוליטיקה בישראל. ואני רואה חובה לעצמי להזכיר כי מרגע שקמה התנועה הימנית (?) "אם תרצו" מיהרו אנשי השמאל למצוא ולגלות לציבור כי תנועה זו נתמכת כספית על ידי האוונגליסטים בארה"ב. כלומר: תנועת "אם תרצו" היא לא יותר "כשרה" מכל התנועות האחרות הנהנות מכספי גורמים לא ישראלים ולא יהודים, רחמנא ליצלן, אלה הגויים המממנים את המאבק ומלבים את השנאה לא רק בין היהודים לבין הערבים, אלא גם בין היהודים לבין עצמם.

המסקנה מכל זאת היא כי בכל העולם, כל מי שיש לו יד ורגל ובמיוחד כל מי שיש לו כספים, מרשה לעצמו להתערב ולבחוש במה שנעשה בארץ ובטוח שיש לו את הזכות להשפיע ולכפות על כל מי שהם יכולים, כולל המדינה הריבונית בכבודה ובעצמה, מדינה ששמה הוא "מדינת ישראל". וזאת -- בין אם הדברים נעשים ישירות על-ידי השחקנים הרישמיים של המדינה ובין אם על-ידי תשלום כספים שיאפשרו לקבוצות לחץ שונות לקיים את עצמן. (בצנעה הייתי מגדיר כספים אלה כאתנן.)

מכוון שהשמאל, שלצערי פועל ומייצג יותר את האינטרסים הערביים, גם למענם וגם כנגד האינטרסים של מדינת ישראל, וגם הימין, שמנסה לייצג יותר את האיטרסים של ישראל כפי שהוא רואה אותם ולא כל כך מתעניין באינטרסים של הערבים, גם אלה וגם אלה אינם בוחלים בקבלת כספים זרים שבמקרים רבים אינם ניתנים לשם שמים, אלא על מנת לענות לאינטרסים זרים שאינם תמיד משלימים את האינטרסים של מדינת ישראל, אין לי אלא לומר שזו נבלה וזו טריפה.

הכסף יענה את הכל! אולי? אבל לעניננו הכסף הוא לא הגורם היחיד. כל מיני אנשים/נשים מכל מיני מקומות בעולם מחזיקים מעצמם כ"מתקני עולם". בין אם הם מבינים מה הם עושים ובין אם לא הם מגדירים את עצמם כאנשי שלום, או נכון יותר לומר: אנשי "תנועות השלום" או "זכויות האדם". אך כמו שכבר אמרתי בתחילה, השלום הוא השלום של הערבים כשלעומתם עומדים אנשי מדינת ישראל ושליחיה, חיילי צה"ל, שהם, במוגדר על ידי "תנועות השלום", האנטי-שלום המוחלט. ו/או זכויות האדם, כשהאדם הוא רק האדם הערבי בעוד שלעומתם עומדים אנשי מדינת ישראל ושליחיה, חיילי צה"ל שהם כולם רוצחים, פשיסטים, חסידי אפרטהייד, ועוד, ממיטב ההגדרות של אנשי העולם הנאור, ובלשון אחרת "השמאלנים".

הבעיה היא כי חלק ניכר מאנשים/נשים אלה כלל אינם ישראלים או אפילו ערבים, שלא לחשוב שהם במקרה אזרחי ישראל או אזרחי איזה שהיא מדינה ערבית. לא! בעיני עצמם הם מעל לכל אלה שהם במקרה אזרחי ישראל או אזרחי מדינות העולם הערבי. והם בטוחים שמאחר שהם מעל לכל אותם מליוני אנשים, ישראלים וערבים, הרי שהחוכמה ניתנה להם יחד עם הזכות להתערב בעניניהם הלאומיים של כל ה"נייטיבס" הנחותים האלה שברוב מסכנותם אינם מסוגלים לראות נכוחה את פרצופם בראי ואין ב"אין אונותם" את הכוח והאפשרות לפתור בכוחות עצמם את הבעיות שביניהם. חיזוק לראיה זו נותנים כל אותם אירגונים ישראלים/מעורבים שתרועת השלום, הצדק וכ"ו בגרונם, המתעלמים מהריבונות, הן של האזרח הישראלי הבודד והן של מדינת ישראל  כמדינת אזרחים אלה. ומזמינים בכל הזדמנות את כל אותם גורמי חוץ, לא רק להתערב בעניניה של ישראל אלא לכפות בדרכים שונות, כלכליות מדיניות ואפילו כוחניות/ צבאיות את השקפותיהם, את השקפות הערבים, ואת השקפותיהם של אותם גורמי שמאל ישראלים שהם כיום מיעוט מבוטל בקרב אזרחי ישראל.

כואב לי שכל היפים/יפות המדומים האלה מציבים את עצמם בעיקר בצד האנטי-ישראלי.

לאחרונה שוב עלתה ההצעה לתת לאזרחי ישראל השוהים בחו"ל את זכות ההצבעה לכנסת בישראל. מיד קמה צעקה גדולה. את הצעקה צעקו ואירגנו אותם אנשי השמאל המרכיבים את כל אותן תנועות השלום וזכויות האדם, שלצערי הם גם המרכיבים כיום את מה שנשאר ממפלגות השמאל במתכונת של אבר מדולדל בדמות מפלגת מר"צ.

 לצערי, וכבר כתבתי בעבר על כאבי וצערי כאשר אני, שגדלתי ופעלתי רבות בתנועת הנוער הציוניות חלוציות ובמפלגה ציונית סוציאליסטית, עומד כיום ורואה את מה שנשאר מהשמאל, (שלא כאן המקום לחזור ולומר מה היה חלקו בהקמת היישות הציונית בארץ ישראל, בהקמת המדינה, בפיתוחה, בהגנה עליה עד כי היתה לבית המרכזי של העם היהודי), עומד ורואה את מאמצי אותו מחנה המגדיר את עצמו כשמאל להרוס את המפעל האדיר, היפה והצודק הזה. ולא רק שהוא עצמו עושה זאת, אלא שהוא מזמין את כל שונאי ישראל בעולם לתת יד וכתף וכסף, לעזור ולמהר ולהרוס. אני מאמין כי גם רבים מהישראלים במחנה הזו לא שלמים עם מעשיהם, וכדרכן של תנועות שמאל רבות המציאו, כדי להשקיט את מצפונם, הגדרות שינחמו אותם והם מדברים על פוסט-ציונות, על אנטי-ציונות במקום לקרא לילד בשמו ולומר אנטי-ישראליות.

אין לי תשובה לשאלה למה הם עושים זאת. אין זאת אלא שאותה "מחלת נפש" יהודית שעשתה שמות בעם היהודי לפני היות הציונות המדינית המודרנית, חזרה והשתלטה על נפשם ומוחם של רבים.

אך נחזור אל הצעקה. את ההצעה לתת את זכות ההצבעה לאזרחי ישראל השוהים בחו"ל העלו אנשים ממחנה הימין בישראל. עובדה זו הספיקה כדי לעורר את ההתנגדות. מי שהוא, ולא על סמך שום דבר, החליט כי מרבית הישראלים היושבים בחו"ל, הם בעלי השקפת עולם ימנית. הנחה זו אין לה מקור או בסיס כל שהוא והיא מצוצה מהאצבע. אף אחד בארץ או בעולם עוד לא הגדיר מי מהיושבים בחו"ל הוא "יורד", או שהוא רק מטייל. האם הוא איש עסקים העושה לעסקיו או לעיסקי המדינה. סטודנט או משתלם, כלום! אין מה לדבר שאיש לא בדק מה היא השקפת העולם הפוליטית הרווחת בקרב הישראלים האלה. איש לא בדק ואין מי שיכול לבדוק את זה. (אם אשפוט לפי הקהילה שאותה אני מכיר, קהילת הישראלים בעיר ברקלי בקליפורניה, הרי שהרוב המכריע של אנשי קהילה זו הם שמאלנים ועוד, שמאלנים קיצונים).

אני יכול להבין את התנגדותם של הערבים, על מפלגותיהם השונות להצעה. אני מניח, כפי שגם הם מניחים, כי התפלגותם הפוליטית של הישראלים השוהים בחו"ל לא תהיה שונה מהתפלגותם בארץ, מה גם שהשפעתם על הנעשה בארץ תהיה שולית בכל מקרה. ואני רואה את התנגדותם כרצון להקטין ככל האפשר את מספרם של היהודים המשתתפים בעיצוב הנעשה בישראל. אני רואה התנגדות זו כלגיטימית מבחינתם, אם כי אני יכול לראות כשלילית את התייחסותם למדינה כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיקר בשנים האחרונות. אך זה נושא נוסף לדיון.

מה שאינני מבין ואינני מוכן לקבל הוא עמדתן של תנועות השמאל הישראליות. אני בקושי רב מוכן לראות את התנהגותן כנובעת מהשקפת עולמם. בכך אני רואה את החוצפה המוזכרת בנושא הכתבה.

המציאות הפוליטית בישראל מציגה את סה"כ האזרחים המרכיבים, או התומכים, בתנועות אלה כמיעוט שבמיעוט, אך כמו שנאמר כבר לפני שנים רבות על אחת ממפלגות השמאל שחבריה אז היו רבים מאוד ביחס לכל תומכי השמאל העכשויים כי "זו מפלגת מיעוט עם פסיכולוגיה של מפלגת רוב". ראו קשקושיו של יוסי ביילין הטוען כי ממשלת הימין מבצעת בפועל את השקפת העולם והמדיניות של מר"צ וזאת מבלי להבין כי בכך הוא שולל את הצורך הבסיסי בקיומה של תנועתו ואכן. המציאות הפוליטית הוכיחה כי אין צורך בתנועת מר"צ.

ברצוני לרענן כאן את זכרונם, ואולי את ידיעתם, ואולי את הבנתם של אנשי שמאל אלה, הנושאים על נס את הדמוקרטיה (כפי שהם לא מבינים אותה). כי הכלל הראשון בחשיבותו בדמוקרטיה הוא זכותו וחובתו של האזרח ל-ב-ח-ו-ר, ובהסתייגויות מסויימות גם לה-י-ב-ח-ר. זאת מהיות האזרח ה-ר-י-ב-ו-ן על מנת להדגיש לאלה שלא מבינים ה-א-ז-ר-ח הוא, ורק הוא, הוא ה-ר-י-ב-ו-ן !!!. במשטר של דמוקרטיה ייצוגית, ולא אעייף אותכם בהסברים על מהות המושג הזה ומושגים אחרים מקבילים, האזרח/ריבון מעניק מכוחו ומסמכותו כוח לגוף הנבחר הנקרא בישראל "כנסת". זה מעניק לכנסת את הכוח והסמכות לחוקק חוקים בשם האזרח/ריבון לטובתו ולטובת החברה.

כוח זה וסמכות זו ניתנת רק לכנסת ואינה ניתנת לא לממשלה, שבחברה דמוקרטית היא הרשות המבצעת, ולא למערכת המשפט שהיא הרשות השופטת.

אחת הסוגיות ה"מוסריות" היא שבחברות המודרניות קבוצות מיעוט דורשות התחשבות בהן מבלי להתייחס לחלקן היחסי בחברה שהן חלק ממנה. אני בהחלט חושב כי יש להתייחס לכל קבוצה וקבוצה בחברה, אבל אני שולל את זכותן של קבוצות מיעוט, ויהיו צודקות בעיני עצמן או אפילו בעיניי שלי, להכתיב לרוב שנבחר בצורה דמוקרטית ו/או להשמיץ את הרוב באם לא יקבל או יכנע לדרישות המיעוט. היות וברגע שהרוב יקבל את דרישות המיעוט הוא למעשה בוגד בבוחריו ופוגע במהות הדמוקרטיה.

כל תנועות השמאל ובמיוחד כל אלה שנזכרו בראשית הכתבה הן קבוצות מיעוט. ישנן עשרות תנועות שכאלה. אולם, אף כי אינני יודע את מספרם המדויק, אני נוטה לחשוב כי מרביתן של התנועות (לא כולל המפלגות) מספר חבריהן וחברותיהן נע בין קמצוץ לכמה קמצוצים. בין אולי כמה עשרות לכמה מאות, ואני יודע כי יותר מאדם אחד הוא חבר בכמה תנועות בו זמנית. לא אכנס כאן לפרוט איזה רעיונות של איזה מהתנועות האלה אני מכבד ומסכים איתן.

קשה לי לקבל את הצביעות הבאה לידי ביטוי בזעקות הדמוקרטיה שבפיהן. הן אינן דמוקרטיות ! ויותר מכך, הן אנטי-דמוקרטיות!!! קשה לי לראות בהן "תנועות פוסט-ציוניות" משום שלדעתי הציונות עוד חיה ונושמת ואני רואה לה עוד שנים רבות של חיים. קשה לי לראות בהן "תנועות אנטי-ציוניות" משום שלדעתי הציונות היא אחד הדברים הגדולים החשובים והצודקים ביותר שאירעו לעם היהודי. ואני מרגיש כי כל מי שהוא אנטי-ציוני הוא נגדי אישית. הוא נגד חבריי וחניכיי, אלה שנלחמו למען מדינת ישראל ונתנו (לא הקריבו) את נפשם למעני ולמען כל העם היהודי כולל האנטי-ציוניים למיניהם. הוא נגד בני משפחתי שנשמדו בשואה רק בשל היותם יהודים. ומעל לכול הוא אנטי ישראלי !

ישראל, עם כל המגרעות שלה, היא אחת הדמוקרטיות הדמוקרטיות ביותר הקיימות וליבי ליבי לכול חברי התנועות הנזכרות לעיל בחושבי מה היה עולה בגורלם, האישי והרעיוני, אם ישראל לא היתה מדינה וחברה דמוקרטיות.

מדינת ישראל היא לב-ליבה של הציונות, ובהיותה כזו היא היתה ותהיה הבית וארץ המקלט לכל יהודי באשר הוא. הדבר הוא יותר ויותר חשוב ואפילו קריטי לאור ההתפתחויות האנטישמיות בעולם הרחב, חלק כתוצאה מפעולות הננקטות על ידי העולם הערבי, חלק כתוצאה מהתעוררות אלמנטים אנטישמיים בעולם, ולא משנה אם ההתעוררות הזו היא תגובה למעשים או מחדלים של ישראל או של יהודים, יחידים או קבוצות. וחלק לא מבוטל הוא תוצאה של פעילות התנועות הנזכרות שמעשיהם ודבריהם הם ההוכחה כי אם כך אומרים הישראלים עצמם, הרי שהדברים הם צידוק וחיזוק לתפיסות האנטישמיות. ואם מה שעושים היהודים הישראלים לערבים לפי עדות זו הוא נכון, הרי שמה שעשו הנאצים ליהודים יש בו מן הצדק ההיסטורי וצדק זה לא יפגע במוסריות העולם גם אם הדברים האלה יעשו בעתיד.

קשה לי עד מות לראות את הפוסט-ציונות ואת האנטי-ציונות משום שחלק גדול מהפוסט-ציונים והאנטי-ציונים הם יהודים, ורעה גדולה מזו היא שחלק מהם הם ישראלים. הפוסט-ציונות והאנטי-ציונות הם הדלק להתלקחות האנטישמיות ההולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות בכל מקום בעולם ובכל שכבה חברתית, כלכלית ואקדמית. היא גז הרעל להשמדת מדינת ישראל, השמדה שתביא בהכרח לפגיעה לא ניתנת לשיעור ולהערכה בעם היהודי.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב