המורים שלה אומרים שהיא יכולה הרבה יותר. ירידה בלימודים- כיצד זה קורה? 

קשה לדעת ולבחון בצורה חד משמעית מה מניע את הילדים שלנו בגיל ההתבגרות. האם זה הצורך להשתייך לקבוצת החברים, ולהגדיר אני "קול"- אני בעניינים. במקרה שכזה יתכן שמה שמושך אותם בחוטים הם ה"מנועים החברתיים". כמובן שכתוצאה מכך את זמן השיעורים ממירים לזמן מול מסך המחשב, ולחיבור אל קהילות חברתיות שונות באינטרנט, ולשיחות טלפוניות על מה שקרה ומי אמר למי.

זה בהחלט יתכן ובחינה מדוקדקת של הנושא עם מחנך הכיתה, ובקשה ממנו לעריכת תצפית על ילדכם, בהחלט תאפשר תמונת מצב בהירה יותר בנושא. כמובן עבודה מקבילה שלכם בנושא, לצד הצבת גבולות ברורה, שבה חלוקת זמן יעילה בין חברים ולימודים עשויה לפתור את הבעיה.

אך לצד כל אלה, אתם אלה שמכירים באמת את הילדים שלכם. ערנות שלכם ליכולות שלהם, למצבם הרגשי בכל תקופה, בהחלט יכולה לספק לכם תשובה נבונה. האמירה של מורים כי הילד  מסגול ליותר אינה מועילה, ואף עלולה להזיק במקרים בהם הילד חש כי הוא באמת אינו מסוגל לתת יותר. "למדתי, ניסיתי וזה מה שאני מסוגל" -  כשלכך מוסיפים תבלינים, הילד מהר מאוד יכול לחוש בכישלון, כולם חושבים שהוא מסוגל, אז למה באמת הוא לא מצליח.

כשננסה לבחון את נסיבות העניין נוכל למצוא מגוון אפשרויות. אחת מהן יכולה להיות אסטרטגיות של למידה. לא אחת אומר הילד למדתי לבחינה בהיסטוריה, אני יודע את החומר. הדברים נאמרים בביטחון, ההורה משתכנע, ולעיתים אף מעדיף להאמין לביטחון שמפגין הילד, מעומס היום. למחרת הבחינה, מבחן התוצאה מוכיח כי הילד לא ידע את החומר.

אז מה קרה כאן? בנקודת הזמן הבאה בה אומר הילד כי הוא מוכן לבחינה, כדי לעצור לרגע, וליצור מעורבות כלשהי, בחינה מחודשת של המושג "אני יודע את החומר". הרבה ילדים משוכנעים כי עצם קריאת החומר למבחן הינה מספקת, אך הם אינם שמים לב כי בזמן הלמידה מחשבותיהם נדדו למחוזות אחרים, ואז למעשה חלפו על משפטים שלמים ללא למידה, ואולי אף דילגו על למידה של פרק שלם מתוך החומר. מבחינתם הם סימנו + ליד הפרק, אך המוח עדיין לא הצליח להפנים את חומר הלמידה.

כדאי ללמד את הילדים איך ללמוד. בשלב ראשון קריאה משמעותית של הפרק, כל אחד בדרכו שלו. אחד יעדיף קריאה בקול רם, השני יעדיף לסכם את החומר. כל ילד וילד ימצא את החוזקות שלו, שבאמצעותם יכלו להסתייע בלמידת החומר למבחן.

השלב השני - בחינה מוחדשת, או בקרה של החומר שנלמד. אפשרי על ידי אחד מבני המשפחה, שיבחן אותו, או לפחות בפעמים הראשונות, על מנת לאשרר עבורו את המושג "אני יודע את החומר".

אסטרטגיות למידה הינן בהחלט אפשרות נוספת לבחינת עניין הכישלון בבחינות, אך במקביל לכך אפשר לעקוב דרך אופי הלמידה של הילד, פידבק מהמורים, ולבחון האם ישנו קושי אמיתי של הילד בבחינה או בלמידה לקראת הבחינה. ילדים רבים מדברים על חרדה עצומה בבחינות, הזעה מוגברת, "בלק אוט" וחוסר יכולת להיזכר בחומר. סיפרה לי מכרה שהיום היא כבר אם, כי בימי נעוריה היתה מלמדת את חברותיה את החומר לבחינה, וכשהיו מגיעים לבחינה, היא היתה זוכה לזיעה קרה, קיפאון וציון מגוחך, ואילו חברותיה היו מצליחות בבחינה.

מתח נפשי בבחינה הינו בהחלט אלמנט שניתן לטפל בו באמצעות שיטות אלטרנטיביות כגון ביופידבק, שיטת רביב, תרפיה באומנות ועוד.

לצד המתח, יתכן כי לקות למידה כלשהי קיימת, ויש לבחון נושא זה באמצעות מאבחנת מתאימה. לצורך הבהרה, נניח כי ילדכם סובל מדיס-גרפיה (לקות בתחום המוטורי, המקשה על כתיבה רציפה ובארגון המצופה). במקרה כזה במהלך הבחינה, חומר הלמידה אכן "יושב" היטב בתאי הזיכרון של ילדכם, הוא גם מסוגל לשלוף אותו החוצה, אך למרבה הצער התחום הגראפי מעכב את הכתיבה במהלך הבחינה. ואז בהחלט משפט כגון "הוא מסוגל ליותר" יבוא בעקבות זאת מאחד המורים.

קושי בהתארגנות הוא לקות נוספת שעלולה מאוד להקשות על תלמידים במהלך הבחינה. הבחינה מורכבת משאלות, הנשאלות בסדר מסוים. לבחינה יש משך זמן קצוב, על כל שאלה יש לענות על פי סדר הסעיפים המופיעים בה. לעיתים התשובות לשאלות האמריקאיות נדרשות להיכתב על דף נפרד ובצורה ברורה. כיצד מתמודד עם כל זה תלמיד שיודע היטב את החומר, אך מתקשה לארגן את הדף, את החומר ואת הסדר הנדרש.

במאמר זה ניסיתי לחשוף מעט מהנסיבות המובילות ל"ירידה בלימודים", נגעתי רק במקצת, ועל כל אחד מהסעיפים עוד ניתן להרחיב עוד ועוד. כל ילד הוא עולם ומלואו, ולכן מתקשה התיאוריה לאפיין כל כך הרבה גוונים של ילדים. בחנו את הנסיבות לעומק, היו פחות ביקורתיים לילדכם, חיזוקים ותמיכה לבטח יועילו יותר. וזה הדבר הראשון שראוי לעשות. בהצלחה.