מדוע קשה לקבל החלטה ולהתמיד בה? (פער בין תכנון לביצוע) 

רבים מכם ודאי מכירים את הריטואל הבא -

בערב כאשר אתם שוכבים במיטה, אתם מתכננים בראשכם את היום למחרת.

עורכים רשימה (בראש) של אותם דברים שאתם צריכים לעשות, איך תעשו? באיזה סדר?

אחר כך חושבים מה צריך להגיד למי?איך להגיד זאת? איך להגיב לדברים או מעשים שנעשו ונאמרו לכם?

ככה,מריצים סרטים בראש עד שהכל מסתדר ואתם יודעים מה,איך ,למה, ומתי - הכל מסתדר נפלא, אתם מחליטים כי מחר בבוקר תקומו ותעשו את כל אותם דברים אשר תכננתם, כמו שתכננתם, כעת אתם רגועים ואתם יכולים להרדם עם חיוך של שביעות רצון - ממחר הכל יהיה אחרת! ממחר אתם תעשו דברים אשר אתם רוצים - חייכם ישתנו!!! (מחר אתחיל דיאטה.....מוכר?)

ואז.. מפציע לו השחר על בוקר חדש,אתם קמים ממיטתכם החמה והנעימה איכשהו...ומגלים כי אין לכם את האנרגיה/החשק/המוטיבציה לעשות את מה שתכננתם. ו..הופ! חוזרים לישון.

טוב, לא כולם חוזרים לישון לחלק אין פשוט ברירה והם חייבים לקום.

אבל גם כאן, עושים בפועל, דברים שונים ממה שתכננו,משנים תוכניות " בגלל ש... "או "מאחר ו..."

כמה נקודות חשובות

1. אם אכן מתחילים לבצע משהו כמתוכנן - זה לא מחזיק מעמד זמן רב(שעה/יום/שבוע). ככל שהזמן נוקף משתנה ההתייחסות ואיכשהו זונחים את התכנון או את הביצוע ומה שהיה כל כך ברור ומובן ומילא אתכם באנרגיה - מתמוסס לו ונמוג.

2. קיים קושי רב בהתמדה ובהשגת המטרות בהם מעוניינים, עקב פערים, בין מה שמרגישים/חושבים לבין מה שעושים בפועל.

3. תמיד,אבל תמיד,קיימת/צצה לה סיבה "מוצדקת" מדוע לא יישמתם את מה שתכננתם, או מדוע לא המשכתם את מה שהתחלתם והסיבה, היא בדרך כלל, נוגעת לגורם חיצוני שבגללו לא הצלחתם/הספקתם לממש את רצונכם.

אני חייבת לציין כי הסיבות ל"למה לא" הן תמיד סיבות שקשה מאוד להתווכח איתן ,לסתור אותן כי הן תמיד נוגעות לאילוץ מסויים שבגללו .... 

למשל - "אני לא יכול לעשות זאת כי הבוס שלי לא ירשה לי"

            "בעלי יכעס עלי"

            "אני חושב שזו טעות - מה שאני חושב"

            "אין סיכוי שאצליח ל..."

            "אני עייף"

            "שום דבר לא בוער,לא יקרה כלום אם אעשה זאת מחר"

            "אין לי כסף" 

3. כאשר חושבים ומתכננים לעשות משהו, עולה במקביל קול שני אשר פוסל את הקול הראשון.

קול זה עולה בצורה של תחושה (בניגוד לתכנון שהוא עולה בצורה של מחשבה), וקול התחושה יכול להופיע בתחושה של כבדות,חשק,פחד,חשש - דהיינו נוצר דיסוננס, בין 2 הקולות הללו , (מחשבה למול הרגשה) המונע יציאה לפעולה.

למה זה כך?

אחת הסיבות המרכזיות לדיסוננס זה נובעת מהתניה שיש בתוככם.

מה הכוונה בהתניה? התניה משמעותה תנאי! בהתניה שולטות מחשבות של "אבל". "לו" "אם" -

"יופי של רעיון אבל .." (וכאן עולים כל הצידוקים ללמה לא או לקשיים הצפויים)

"אני רוצה אבל ".... ( וכאן עולים כל הצידוקים מדוע לא אוכל )

"אני אוהב/ת אותך אבל "...(כאן עולות כל הסיבות מדוע לא.....)

אלה הם תנאים - יש תנאי להשיג את התוצאה אותה רוצים - עצם התנאי הוא הסיבה לכך כי לא מצליחים

לממש את מה שרוצים .

בכל אחד מאיתנו , קיימים שני קולות - קול אחד הוא קול המתכנן (המחשבה) וקול שני הוא כל המבצע( הרצון/ האנרגיה מופיע בצורה של תחושה בגוף). כאשר שני הקולות הללו פועלים בהתאמה - יש ביצוע המוביל לתוצאה.

לעומת זאת,כאשר עולה תחושה  של אי נעימות,כבדות,חשש,פחד,דאגה תחושה זו מחבלת באנרגיה הנדרשת לעשיית הפעולה בפועל - ואז נוצר דיסוננס בין המחשבה לבין הפעולה.  

4. גם אם מתגברים בהתחלה על  כל התנאים שמציבים עדיין קיים קושי רב ביישום מתמשך - זאת מאחר ויש קושי להתמיד כי, שני הקולות הללו עסוקים במאבק מתמיד ביניהם ,מאבק זה מנציח מצב של אי עשייה.
וכך יום רודף יום.

מה עושים?
לאנשים בעלי מאפייני התנהלות "הישרדותית" חסר הקול הזה בתוכם,כך שהם מוצאים עצמם מסתובבים סחור סחור , כל פעם מחדש,ולא משיגים תוצאה שהם שואפים אליה.

קיימים בתוכם  שני קולות "כן" ו"לא" -ושני הקולות הללו הם הדומיננטיים,והלכה למעשה הם מנהלים את החיים.

המשמעות היא כי חסר קול נוסף. הקול הנוסף הוא הקול המוביל לתוצאות - קול הסמכות!

כמו בכל דבר אחר בחיים - מישהו צריך לספק תוצאות. (מנכ"ל בחברה,מורה בבי"ס) יש גורם אשר אחריותו היא להביא לתוצאות מוגדרות שנקבעו.

כך גם בחיים האישיים. על מנת להגיע לתוצאות רצויות, צריכה להיות מטרה מוגדרת וברורה של התוצאה אליה שואפים  להגיע אחרת מסתובבים סחור סחור.

נסו את התרגיל הבא

ערכו רשימה של מוצרי אוכל אשר אתם רוצים לקנות  בסופר.קחו את הרשימה עמכם והשתמשו בה בעת הקניה.

(הרשימה לצורך העניין היא התכנון,והקניה בסופר היא ההוצאה לפועל של התכנון - ביצוע)

כאשר אתם מגיעים לסופר לערוך את קניותיכם, (ביצוע)ישנם תמיד גירויים שמצפים לכם בדרך, שהם אינם כלולים ברשימת הקניות אשר בידכם.

כעת - כשאתם רואים מוצר שלא כלול ברשימה שלכם -וחושבים או אמרים - "אבל"..זה טעים".אולי בכל זאת אזדקק לזה " /"בא לי"/" לא נורא עוד 15 ש"ח לא ישנו הרבה"... ובה בעת אתם מושיטים את היד לקחת את המוצר , עיצרו!! -אמרו לעצמכם בשקט בלב את המשפט הבא:

"אני לא חייב/ת לקחת את המוצר כרגע. אני אעזוב את זה כרגע ואני אבדוק עם עצמי, בעוד רבע שעה,האם אני עדיין רוצה לקנות אותו" והמשיכו ללכת הלאה לפי הרשימה שיש בידכם.רבע שעה לאחר מכן (אם עדיין תזכרו זאת) בדקו אם אתם עדיין זקוקים למוצר ההוא שראיתם ורציתם.

חשוב להדגיש כי, האמירה במתכונתה המדוייקת, חשובה מאוד ומשמעותית לצורך עיכוב הגירוי החדש, והשארות על מסלול התכנון המקורי.

כך עשו בכל מצב שאתם מתכננים לעשות משהו/לרכוש - וקופץ לכם משום מקום רעיון או חשק אחר שמושך את תשומת לבכם לכיוונים אחרים,וגורם לכם לסטות מתכנונכם המקורי.

הנושאים עליהם אומרים את המשפט יכולים להשתנות אבל בסיס המשפט נשאר אותו הדבר - "אני לא זקוק/חייב ל....(מה הנשוא/הרצון) אני אבדוק עם עצמי עוד רבע שעה אם אני עדיין רוצה לעשות/לקנות זאת"???

אל תשכחו אכן לבדוק ,לאחר רבע שעה ,האם יש לכם עדיין רצון להפסיק/לסטות/לשנות את התכנון המקןרי שלכם. אם יש רצון כזה - עשו זאת...

המטרה היא לעצור ולהשהות את הנדנדה הפנימית הקיימת ע"י השהיית המעשה/התגובה המיידית, אתם מאפשרים לעצמכם לעצור את הנדנדה הפנימית לתת לעצמכם זמן ושהות להחליט האם אתם רוצים לסטות מתוכניתכם המקורית,או לא.

התחילו בדברים קטנים בחיים , לא בדברים בומבסתים אלא בדילמות או בהסחות דעת קטנות.

ספרו מה קרה לכם?

אשמח לענות לשאלות בנושא ולעזור לכם להתמקד ולהגיע לתוצאה.

שיטת "יציאה מהשרדות",מאפשרת נגיעה ספציפית וממוקדת, בכל תחומי החיים היומיומים, בסוגי קשרים ומערכות יחסים.
על בסיס שיטה זו, נפתח המרכז "מרחבים פתוחים", אשר מתמקד בהקניית ידע,כלים ודרכים להתמודדויות שונות, במרחב חיי הפרט.

מרחבים פתוחים- קורסים וסדנאות המספקים כלים ופתרונות מעשיים על בסיס שיטת "יציאה מהישרדות"