העובדה המשמעותית והחשובה ביותר, שכהורה עליך לדעת היא שחמש השנים הראשונות בחיי הילד הן החשובות ביותר.
בשנים אלו מעוצב המבנה הבסיסי של אישיותו אותה הוא ישא הלאה במשך כל ימיו ,והיא תקבע במידה רבה את הצלחתו בחייו כבוגר.
היא תקבע את יחסיו עם אנשים אחרים,טיפוס בן הזוג שיבחר, מידת הצלחתו בנישואיו,אופי ההורות שלו ,מידת יכולתו לממש את עצמו ולהנות מחיים מלאים ומספקים.
שנים אלו קובעות הן את ההתפתחות הריגשית והן את התפתחות האינטילגנציה -סוג הגירוי שהילד יקבל בשנות חייו המוקדמות, תהיה נגיעה רבה לאיכות האינטילגנציה הרגשית שלו בבגרותו.
קיים הבדל עצום בין אהבת הורה לילדו, לבין המידע והניסיון הנרכש בטיפול ובהזנה של הילד.
אהבה היא רגש המתפתח באופן טבעי כלפי הילד,תוך כדי הטיפול בו, אבל יש צורך בידע ובמיומנות על מנת לעזור לילד לפתח את אישיותו העצמית והעצמאית,את טבעו הייחודי.
כל שלב ושלב בהתפתחות הילד שונה במיקצב שלו ובייחודיות שלו, ומה שהולם ונכון בגילאים מסויימים, משנה את פניו ודורש אופן התיחסות שונה בגילאים אחרים.
כל שלב הוא היסוד לקומה שתבנה מעליו - דרך ואופן הקמת הקומה הראשונה, תקבע למעשה, את הקומה השניה, השלישית וכן הלאה.
עבור ילדים הדבר המשמעותי ביותר הוא שצרכיו יענו, ובגילאים מוקדמים הם צריכים להענות באופן מיידי!!
הסיבה לכך נובעת מהעובדה שילד, בשנותיו המוקדמות משולל כל יכולת פיזית/קוגניטיבית וריגשית, להתמודד, עם דרישות העולם. הוא זקוק לדמות סמכותית ובוגרת לצידו,אשר תספק לואת צרכיו השונים.
כל ילד,עם היוולדו,תלוי בהורה תלות מוחלטת. תלות זו אומרת כי ההורה, הוא מקור החיים של הילד מאחר והוא אחראי על ההזנה הפיזית ,הריגשית והקוגניטיבית של הילד. אין שום יכולת לדאוג לעצמו בכוחות עצמו..
המשמעות היא שילד אשר אין בוגר לצידו המספק לו את כל צרכיו - נמצא בסכנה קיומית.
כאשר נמצאת דמות סמכותית (הורה) על יד הילד, המזהה ויודעת לתת מענה מותאם לצרכיו השונים של התינוק/ילד,(ביו אם הם מצוקות פיזיות או מצוקות ריגשיות)והיא עושה זאת באופן מיידי, התינוק חווה שהוא מוגן(מישהו פתר לו את הבעיה) רגוע ( כי הוא מוגן) ועקב כך הוא חווה נינוחות פיסיולוגית ופסיכולוגית - תינוק כזה, יפתח השקפת חיים אופטימית, יכולת התמודדות,מציאת פתרונות ותחושת מלאות ושביעות רצון שהחיים מחייכים אליו.דבר זה יאפשר לו במרוצת הזמן,לפתח ולממש את כל הפוטנציאל הגלום בו.
והיה וזה לא קרה,והתינוק נענו צרכיו -יקרה הדבר הבא -
להלן דוגמא -
כאשר תינוק רעב הוא חווה מצוקה בגוף,זוהי מצוקה פיזית קשה (הבטן כואבת לו) הוא נמצא במצב של צורך מיידי בהפסקת המצוקה.
לעניין זה המענה הרלוונטי הוא אוכל ,שכן אם יקבל מים במקום אוכל - לא תפתר מצוקתו ויתרה מכך,כאבי הבטן מתחזקים,תחושת המצוקה גוברת והתינוק נמצא בחוסר אונים ובאזלת יד הנובע מהעובדה הפשוטה,שהוא אינו מסוגל לפתור בכוחות עצמו את המצוקה אותה הוא חש, ובעצם במילים אחרות,אם הוא לא יאכל הוא נתון בסכנה קיומית.!.
כל מצב שאין לילד דרך או ידע כיצד לפתור את המצוקה נחווה אצל הילד כחוסר אונים,חידלון-במשמעות העמוקה הוא חווה מצב של סכנה.
במצב כזה הילד מפתח השקפת עולם פסימית -הגורסת כי " החיים קשים.." ,אני לא מסוגל לפתור את העניין הזה.." "ממילא זה חסר טעם אפילו לנסות"...אין יכולת להתמודד עם סיטואציות בחיים הדורשות מאמץ.
במילים אחרות - בכל אותם מקומות אשר בילדות נחווה חוסר אונים,כבוגר כאשר תעלינה סיטואציות הדומות/מזכירות את האירוע שהתרחש בילדות, תעלה עם זה תחושת חוסרה אונים מהעבר הילדי למרות שבוגר אדם מצוייד בכל אותם כלים פיזיים/קוגניטיביים וריגשיים המאפשרים לו לפתור בעיות ולהתמודד עם אתגרי החיים השונים. רגשות אלו צצים ועולים בחיים הבוגרים,על בסיס של "טייס אוטומטי".
בשנות הילדות המוקדמות - סביר להניח כי גם אתם חוויתם חוסר אונים- והיום כבוגרים אתם שוב חווים את אותו חוסר אונים ואזלת יד,כאשר אתם ניתקלים במצבים שונים בחייכם הבוגרים , וזאת באותם מקומות שבילדותכם לא ניתן לכם המענה הרלוונטי לצורך הספציפי שהיה לכם .
גם למול ילדיכם עולים (ללא ידיעתכם) ונוצרים סיטואציות של מצבים שאתם חווים בהם חוסר אונים בגלל שאין לכם פתרון המביא לכם את התוצאה אותה אתם חפצים.
מחקרים רבים מראים היום כי ניתן לעשות שינוי ולעדכן את "הטייס האוטומטי",לרכוש כלים קוגניטיביים ורגשיים מותאמים לדרישות מציאות החיים כבוגרים וכהורים - אורך רוח,שיקול דעת,סמכות פנימית וחיצונית,פתוח תחושת אמון,ויכולת התמודדות עם אתגרים בגדול ילדכם והקניית השקפת חיים בטוחה ובוטחת,איזון,ומימוש יכולותיהם.
מרחבים פתוחים- קורסים וסדנאות המספקים כלים ופתרונות מעשיים על בסיס שיטת “יציאה מהישרדות” http://www.vered-benzvi.com/land/
