אפוטרופוס הוא אדם הממונה על ידי בית המשפט, כדי שינהל את ענייניו של אדם אחר שאינו מסוגל לסדרם בעצמו, עקב מצבו הפיזי או מצבו הנפשי. ההחלטה על מינוי אפוטרופוס, זמני או קבוע, תלויה בנסיבות המקרה ונקבעת על ידי בית המשפט.
סעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מפרט את המצבים בהם ימונה אפוטרופוס על ידי בית המשפט.
בית המשפט הוא שיקבע את תוכן הנושאים עליהם יהא אמון האפוטרופוס, כך לדוגמה, יכול בית המשפט למנות לאדם אפוטרופוס על גופו ועל רכושו של החסוי או לחילופין לקבוע כי האפוטרופוס יהא אמון על גופו של החסוי או על רכושו.
מותר לו לאפוטרופוס לבצע פעולות שוטפות הקשורות לחסוי, למעט פעולות הדורשות אישור בית משפט שנמנות בסעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, אלה ייעשו על ידי האפוטרופוס רק יקבל לכך אישור מבית המשפט.
כדי למנות אפוטרופוס יש להגיש בקשה תואמת לבית המשפט. את הבקשה למינוי אפוטרופוס רשאים להגיש:
בן זוגו של האדם שנדרש לו אפוטרופוס או קרוב משפחתו
היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו
בקשה למינוי אפוטרופוס תוגש בכתב, במסגרתה יפרט המבקש:
שמו, מענו ומספר זהותו של החסוי
הטעמים בשלם יש למנות אפוטרופוס לחסוי
לבקשה יש לצרף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה וכן מסמכים רפואיים המפרטים את מצב בריאותו של החסוי לפי הצורך. כמו כן, בטרם יורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוס לחסוי, חייב הוא לשמוע את דעתו של החסוי באשר למינוי, במידה והוא יכול להבין את משמעות המינוי ולהביע את דעתו.
