חוברת השמאל הלאומי - דברים לקראת התכנסות החוג הרעיוני של קדימה
נמרוד נוי
13/2/2010
כבר נאמר שרצון טוב וכוונות טובות יש לכולנו לרוב. וגם נאמר שתוכניות לא חסרות לנו כיצד לעשות דברים נפלאים בארץ הזו. הבעיות שלנו מקורן בדרכי התנהלותן הכושלות של מערכות חיינו הציבוריים - המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. כאן אנחנו נופלים. זה המקום בו אנו מפשלים. וזה ה'פרומקל' המייצר לנו את המוגלה הגדולה של חיינו בארץ הזו, וההפסדים העצומים הנלווים לה. כל חלומותינו יתנפצו על סלע אפס יכולתנו להתנהל כראוי בארץ הזו.
קראתי את חוברת השמאל הלאומי מתחילתה ועד סופה - כמעט מילה במילה. מבחינת מלאכת הכתיבה זו עבודה מדהימה, מלאכת מחשבת של ממש, שרק מחזאי כשמואל הספרי יכול לכתוב. במקומות רבים נדמה שאנו נמצאים באולם הקאמרי, במחזה אופייני של הספרי, בו אחד מן הגיבורים בא בחשבון ארוך ימים עם השמאל הדוגמתי בישראל, כמו גם עם המתנחלים והימין הקיצוני במדינה. ניכרת בעבודה גם תרומתו של אלדד יניב כמי שהגדיר וסימן את הדברים וגם השקיע מאמץ רב באיסוף הנתונים הרבים איכן שהיה נדרש.
החשבון עם המתנחלים והימין הקיצוני הוא ברור וחד. עיקר הדברים מופנים כלפי השמאל הישראלי בימינו, שזנח את השאלות החברתיות שלנו והתמקד בעיקר בשאלת השלום והבטחון, וזאת תוך כדי פגיעה בקיום הלאומי שלנו כמדינת העם היהודי. אותו שמאל קיצוני המרומם את עצמו בערכים האנושיים האוניברסאליים ומוכן להקריב תחתם את עצם הזכויות הלגיטימיות שלנו. אותו שמאל שמרבה לדבר על הזכויות הלגיטימיות של הפלשתינאים ושוכח מהזכויות שלנו כאן. אותו שמאל שמתעלם ממורכבותו של הסכסוך באזורינו ומכך שלא הכל תלוי בנו, ושישנו גם צד שני שאולי איננו שואף בהכרח לשלום עימנו. שמאל המזוהה עם האשכנזים המסודרים המשכילים ויפי הנפש. שמאל מתנשא מחד ואכול רגשות אשמה עצמיים מאידך.
אני בהחלט מזדהה אם הלך הרוח הביקורתי של הכותבים הנכבדים כלפי השמאל הדוגמתי בישראל. בעצמי הקדשתי לכך מאמר מיוחד המתאר את דפוס ההתמודדות שלו בשאלה הפלסטינאית והסיכסוך הערבי-ישראלי. כמו כן אני מקבל את התפיסה המוצגת בחוברת על הצורך האקוטי שלנו לעסוק בשאלות החברתיות כאן, ולהתמודד גם עם שילוב הוגן ושיוויוני יותר של ערביי ישראל במדינה. דברים חשובים נאמרו על ידי הספרי ואלדד גם באשר לפערים העדתיים בישראל ולקיפוח והעלבון של המזרחיים בה.
אך אני סבור, שהבעיות שלנו ממוקדות כיום בכלל במקום אחר, ושפתרונן איננו עובר דרך דיונים אידאולוגיים ומאמצים מסוג שכזה, הנושאים יותר אופי של געגועים למשהו שאולי לא היה כלל או היה ולא היה. זה עוד נסיון לרומם את עצמנו בערכים ובאידאולוגיות. כבר נאמר שרצון טוב וכוונות טובות יש לכולנו לרוב. וגם נאמר שתוכניות לא חסרות לנו כיצד לעשות דברים נפלאים בארץ הזו. הבעיות שלנו מקורן בדרכי התנהלותן של מערכות חיינו הציבוריים - המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. כאן אנחנו נופלים. זה המקום בו אנו מפשלים. וזה ה'פרומקל' המייצר לנו את המוגלה הגדולה של חיינו בארץ הזו, וההפסדים העצומים הנלווים לה.
איש מאיתנו איננו מוכן לתת את דעתו לכך. בקוד התרבותי הישראלי זה לא נחשב כלל. זו לא חוכמה. זה לא חשוב. איפושהו הדברים מסתדרים מעצמם ואין צורך לתת את הדעת עליהם. ולפיכך נוצרת כאן תת תרבות שאיננה מאפשרת לנו להתרומם למעלה ולהגשים את מטרותינו. תת תרבות המייצרת מגמות שקיעה והדרדרות. ועד שלא נפצח את הצופן הזה שום רטוריקה שתהה הטובה והמוצלחת אשר תהייה לא תעזור לנו. כל חלומותינו יתנפצו על סלע אפס יכולתנו להתנהל כראוי בארץ הזו. במובן זה החוברת המדהימה הזו היא עוד אקורד של כוונות טובות של צעירים בתנועת נוער ולא תוכנית עבודה ממשית של מה עושים מחר בבוקר לכשקמים. זה עוד ניסיון שייורי שלנו להשאר חברה של ילדים תחת להפוך לחברה של בוגרים, המבינים שהתנהלות חיינו הוא שם המשחק, ושאם נתנהל נכון נוכל לתת גם תשובות הולמות לשאלות חברתיות-ערכיות-מוסריות ותרבותיות של חיינו.
אני מברך את יוזמי החוג הרעיוני ומשתתפי המפגש עם אלדד יניב בבית קדימה בירושלים. זוהי סוג של יוזמה חיובית וברוכה ביותר, במיוחד על רקע השיממון המחשבתי והעיוני בקדימה. הפטפוטים על כך שקדימה הלכה יתר על המידה שמאלה והנסיון למנוע את קיומו של המפגש הזה עקב כך, הם עוד עדות לכך שהדברים בקדימה אינם נעשים כראוי. לדבר ולחשוב צריך, ואוי לתנועה פוליטית שמונעת מחבריה להפגש ולדון בשאלות המעסיקות אותם. יותר מכך, אם נמשיך להאחז בטענה שקדימה היא מפלגת מרכז בלבד ונסייג אותה בזאת, למעשה אנו חורצים את דינה לשבט. קדימה חייבת להיות הפלטפורמה עליה תתגבש המפלגה הגדולה החדשה שתאחד בתוכה את כל הכוחות בארץ מן הימין המתון ועד לשמאל הלאומי, במגמה לייצר בארץ מערכת פוליטית הנשענת על שתי מפלגות גדולות, ועל כך הרביתי לכתוב במאמריי הרבים.
