אני לא יכול לחיות בלעדיה - היא האחת בשבילי..... 

ONEITIS ודרכי הטיפול בה / אופיר בייגל

 לאחרונה אני נתקל יותר ויותר בתופעת הONEITIS אצל אנשים שאני פוגש במהלך הקורסים שלנו ובכלל. בתור חולה כרוני של המחלה במשך 5 שנים (כן, כן 5 שנים) ועדיין אני לא בטוח שהחלמתי לחלוטין החלטתי לשים קץ לנושא ולהסביר לכולנו כיצד יש לטפל בה.

אבל לאלו מאיתנו שלא יודעים מה זה ONEITIS אז קודם כל ההגדרה המילונית:

ONEITIS:

 "מחלה הגורמת ללוקה בה להראות עניין באדם מסוים אשר אינו מחזיר את אותו העניין לחולה. לעיתים קרובות מבולבלת עם אהבה, מחלה זאת גורמת ללוקה בה להאמין שאותו אדם אשר עליו נתפסים הוא באמת מיוחד וייחודי משאר 3 ביליון האנשים האחרים מאותו המין הקיימים בעולמינו." 

"אוקי, אז למה המחלה הזאת רעה?" אתם בטח שואלים את עצמכם. הרי כל אחד מאיתנו היה רוצה להרגיש כאילו יש מישהו אחד ויחיד שסוחף אותנו מהרגליים ביקום הזה. הבעיה היא שהמחלה הזאת גורמת לנו לתופעות לא רצויות ולהלן חלק קטן מהן: 

¨      היא גורמת לנו להיות יותר מדי מודעים לעצמנו ולפחד שמא נעשה משהו ש"יהרוס" את הסיכוי שלנו עם אותו הבן אדם, מה שבעצם גורם לפעולה ההפוכה ממה שאנחנו רוצים. כלומר, אנחנו כל כך לחוצים להרשים את אותו אדם שאנחנו בעצם משדרים ערך נמוך ועושים את הפעולה שממנה אנו מפחדים – מורידים את המשיכה של אותו אדם אלינו.

¨      למרות שיש משהו מאוד רומנטי בריכוז כל כך הרבה אנרגיה מנטלית ורגשית בבן אדם אחד, יחסי העלות תועלת כאן רחוקים מלהיות משתלמים. בדרך כלל נבלה לילות שלמים של יגון וצער של חלומות בהקיץ ואפילו נשלב בכך מחוות רומנטיות מוזרות שעושות את הפעולה ההפוכה מה שרצינו.

¨      הנקודה הכי חשובה, המחלה תוקעת אותנו מחשבתית ורגשית על אדם אחד ולא נותנת לנו להתקדם בחיים. היא יוצרת הרגשה של תסכול כי אנחנו מנסים להשיג משהו בדרך שבחיים לא נוכל להשיג אותו מחד, ולמתעלמים מכל שאר האופציות הקיימות מאידך.

 הבעיה העיקרית של חולי ONEITIS היא קודם כל להגיע להבנה שהם חולים. לזהות את הסימפטומים של המחלה אשר רשומים כאן למעלה, ואני בטוח שכל אחד ואחד מאתנו חלה בONEITIS  לפחות פעם אחת בחייו. למה זה חשוב להבין שאתה חולה - כי ברגע שאתה מבין שאתה חולה אתה מודע לכך ששיקול הדעת שלך לא נכון ושאתה צריך עזרה מבחוץ. אתר מכיר בכך שההיגיון הפנימי שלך פגום ולא ייתן לך את התשובה היעילה ביותר. 

לצורך המחשת הנושא אשתמש במטאפורה הבאה:דמיינו שבמקום ליצור מערכת יחסים עם משהו אתם מנסים להדליק מדורה. אתם קודם כל צריכים להדליק ניצוץ קטן בשביל שהאש תתחיל לתפוס – מה שמקביל ליצירת משיכה ראשונית אצל האדם העומד מולכם. אחרי שיצרתם את הלהבה הקטנה אפשר להתחיל להוסיף עצים (רומנטיקה) אבל לא יוצר מדי כי אז האש תכבה, גם את זה עושים בהדרגה. כשיש כבר מדורה גדולה (מערכת יחסים ארוכה) חייבים להמשיך ולהזין אותה כל הזמן בעצים (רומנטיקה וריגושים) על מנת שלא תכבה. הבעיה אצל הרבה מהאנשים ובעיקר אצל חולי ONEITIS היא שהם מנסים להדליק מדורה עם עצים בלבד וללא להבה. או לחילופין חונקים את הלהבה הקיימת עם יותר מדי עצים. עד לכאן לגבי המחלה עצמה.

עכשיו, בואו נתחיל בתהליך הטיפול: 

א. זיהוי המחלה:

כפי שכבר אמרנו קודם, הדבר הראשון שיש לעשות הוא להבין שאתה חולה, על מנת שתוכל לתת לעצמך את הטיפול היעיל ביותר. לשם כך נצטרך לזהות את סימפטומי המחלה:

¨      הרגשת לחץ בקרבת אותו אדם או כאשר מדברים איתו.

¨      רצון עז להרשים את אותו אדם.

¨      אותו האדם נהפך למרכז עולמנו, אנחנו לא רוצים שום דבר אחר חוץ ממנו.

¨      אנחנו לא מסתכלים על בנים / בנות אחרים / ות.

¨      אנחנו לא חרמנים.

¨      אנחנו חושבים אם אותו אדם יתקשר אלינו שוב ומתי הוא יתקשר.

¨      הרגשת חוסר שליטה בסביבת אותו אדם.

¨      אנחנו באובססיה כלפי אותו אדם – הוא ממלא את חיינו ומשפיע על מצב רוחנו.

  מקורה של המחלה הוא בתלות, וזה דבר שחשוב להבין, כי הוא גם מוביל לפיתרון. ONEITIS בנויה על כך שהחולה בה כל כך תלוי באותו מושא הערצה עד שאינו מסוגל להבחין מימינו ומשמאלו, המוח מפסיק להיות צלול וחד ומתמלא מחשבות על אותו אדם, והלב מתמלא רגשות חמוצים-מתוקים כאשר אנחנו לא בסביבתו. 

ב. הגדרה:

 אוקי, זיהינו את המחלה, השלב הבא הינו ההגדרה. כל אדם החולה במחלה חייב להבין שהוא חולה בה ולהגדיר לעצמו: "משהו איתי לא בסדר, אני חולה". למה - כי אז אתם שמים את הקלפים על השולחן. אתם כבר לא עובדים לא על הסביבה ולא על עצמכם שהכל בסדר ושעם הזמן זה יחלוף – כי זה לא! תחשבו על כל מחלה רצינית אחרת שהייתה לכם – הייתם מחכים שדלקת ריאות תחלוף או שהייתם הולכים לרופא ולוקחים אנטיביוטיקה - אותו דבר כאן.

 ג. טיפול: 

ישנן שתי דרכי טיפול במחלה – טיפול חיצוני וטיפול עצמאי. 

טיפול חיצוני – לאחר שהגדרנו לעצמנו שאנחנו חולים, וכתוצאה מכך שיקול הדעת שלנו פגום ואינו יכול לעזור לנו ביציאה מהמצב אנחנו זקוקים לטיפול חיצוני (כביכול, רופא). תמצאו לעצמכם את האדם שלטעמכם הכי מבין בתחום הזה ותאמרו לו: "אני חולה, זה המצב, מעכשיו אתה מכתיב לי מה לעשות." נקודת מבט חיצונית על העניין שאינה מעורבת רגשית כנראה שתיתן טיפול הרבה יותר יעיל מאשר שיקול הדעת הפגום שלכם.

יתרונות: נקודת מבט חיצונית, רואה עובדות ולא רגשות, משהו אחר עושה לכם את העבודה, לכם נשאר רק לציית.

חסרונות: מאוד קשה  לעבוד בשיטה זאת כיוון שהיא דורשת משמעת עצמית מאוד גבוהה מהחולה, הוא צריך לעשות כל מה שיאמרו לו גם אם זה הולך ב-180 עם ההיגיון שלו (ההיגיון הלא בריא שלו), ולא להתפתות לוותר לעצמו.

 טיפול עצמאי – שיטת טיפול עצמאית היא כנראה שיטת הטיפול הטובה ביותר כיוון שאין צורך להסתמך על שום גורם חיצוני, אך היא דורשת רמת הנעה עצמית גבוהה מאוד. הטיפול הינו כזה – במידה ואתה חולה ב ONEITIS, שכב עם 10 בחורות אחרות והמחלה תעבור. צריך לזכור שמדובר פה במספרים בלבד אין צורך שתפתח איזשהו רגש כלפי מי מהבחורות. כבר אמרנו כי מקור המחלה נעוץ בתלות – החולה שלנו, תפוס על בחורה אחת והיא מרכז עולמו ברוב הפעמים כי אין לו מספיק מקור להתייחסות.  ברגע שתשכבו או אפילו תצאו עם עוד 10 בחורות יפות, חכמות וסקסיות אתם חושבים שאותה בחורה עדיין תהווה כזה עניין בשבילכם – אני קורא לכם לפחות לנסות, אתם חייבים את זה לעצמכם.ואם אתם אומרים לעצמכם "מאיפה אני אצא עכשיו עם עוד 10 בחורות, אני אפילו לא יודע להתחיל עם בחורה" – זה לא מעניין אותי! לכו ותנסו לפחות. ת  נ  ס  ו ! תפסיקו להמציא לעצמכם תירוצים ולשכב בבית מתחת לפוך תוך כדי שאתם מתבכיינים על כמה רע לכם. תפלרטטו, תתחילו, תצאו תעשו כל דבר שהוא אינטראקציה עם המין השני ולא עם אנשים שאתם כבר מכירים (למחזר לא עובד כאן).

יתרונות: לא ספק השיטה הכי יעילה שקיימת, מעבירה את ההרגשה והרבה יותר יעילה לטווח ארוך (גרומת לאותו החולה להאמין בתהליך)חסרונות: דורשת כשרון רב ביכולת בין מינית על מנת לצאת / לשכב עם 10 בחורות נוספות, ויכולת הנעה עצמית גבוהה. 

לסיכום, אם תקראו את הספר "Alchemy of Love and Lust: How Our Sex Hormones Influence Our Relationships" של Theresa L. Crenshaw    תבינו שלכולנו יש ONEITIS תמיד. גם לי הייתה וגם לי תהיה, פשוט אני כבר לא אהיה חולה במצב קשה כמו זה שהייתי בו פעם (5 שנים!!!!). זהו מצב פיזיולוגי פסיכולוגי של הגוף ואנחנו חייבים לדעת לטפל בו, אחרת פשוט ניתקע במקום.אם הייתי יכול לסכם את המאמר הזה בעצה אחת טובה לכולנו זאת הייתה העצה הבאה:"כל דבר בחיים שלכם תלוי אך ורק בכם ולא בשום גורם חיצוני, אם משהו מפריע לכם תטפלו בו, אל תחכו שהוא יסתדר עם הזמן כי זה לא יקרה ולא יקדם אתכם לשום מקום".אז מספיק עם התירוצים וההתבכיינויות, תקימו את עצמכם על הרגליים ותעשו פעולה, תעשו משהו, רק למען השם, תעשו.