הרשו לי להציג בפניכם את שופנהאואר.ארתור שופנהאואר. מדובר בפילוסוף הגרמני שקביעתו המרכזית הייתה כי האדם נולד לסבול. שופנהאור מלא שמחת החיים והעליצות מטבעו (יה,רייט...) עסק בעיקר בשאלת אי האושר של האדם ובסבלו המתמיד ובחוסר היכולת שלו לפתור אותו מעצם היותו מצב בלתי פתיר ומעגלי.
שופנהאואר טען כי האדם תופס את האושר עפי תפיסת עולמו האישית. מצד אחד יכול אדם עני מרוד להיות מאושר בחלקו כי הוא נהנה ממראה השקיעה בערב ומאידך אדם עשיר מאד הינו אומלל כי שכנו עשיר ממנו ועצם ההשוואה מאמללת אותו. לתפיסתו של שופנהאואר, ההבדלים בתפיסות בין בני האדם ויצירת מפות המציאות שלהם ותרגומם, נובע מההרכב הכימי של גופינו בשילוב של אימפולסים חשמליים-עצביים. שופנהאואר ייחס חשיבות מועטה ביותר למוסר,לדת,לסביבה ולחינוך כמעצבי האדם.
הדעה הרווחת בין בני האדם היא כי אדם מאושר הוא אדם אשר מימש את הפוטנציאל הגלום בו. האם אתם מגלמים את הפוטנציאל הגלום בכם? למרבה הצער, מרבית האנשים אינם מודעים לקיומו של אותו פוטנציאל ולכן הם בוחרים במודלים לחיקוי חיצוניים כמודלים להערצה, כדמויות אשר מימשו את הפוטנציאל אשר גלום בהם. האם לכם יש מודלים לחיקוי ,דמויות נערצות? מה הן התכונות אשר הנכם מעריצים או מעריכים בהם?
לעומתם, המעטים אשר זכו לגלות ולגלם את הפוטנציאל החבוי בתוכם הינם בדרך אל האושר הנכסף. שופנהאואר טען כי כאשר אנו מנסים להתחבר לאחרים כעדת קיפודים בעת קרה, הקוצים החדים העוטפים אותנו דוקרים אותנו ואנו מתרחקים בשאט נפש מחברינו. אולם כיוון שקר לנו שוב אנו מתקרבים שוב ושוב נדקרים, וכך מתנהל מסלול חיינו. למרות הכל יש להתמיד ולחפש את הגרעין האמיתי של האושר המצוי בתוכנו. לא מסר מעודד במיוחד, בלשון המעטה.
למרות המסר הקודרני של ידידנו הפסימי והייקי, יש להצמד למסר המסכם כי יש להתמיד ולחפש את הגרעין האמיתי של האושר המצוי בתוכנו. שופנהאואר הבדיל בין שני סוגי אושר- האושר האמיתי, האובייקטיבי,הטהור, מה שכיום אנו מכנים הארה ובין האושר המלאכותי שהינו מפלצת זללנית בלתי נלאית בשם רצון או תשוקה. מטבעו, מפנה האדם את רוב מרצו וזמנו לסיפוק הרצון, שבוי במלתעותיה של אותה מפלצת ואותה תעשייה שלמה שקמה על מנת לספק את צרכיה כשסממניה המובילים הם תחליפי אושר כימיים כגון סיגריות,אלכוהול וסמים שנועדו לנתק את האדם מרצונותיו הגשמיים האפורים ולחברו לרצונותיו הטהורים,ולו לזמן קצר, שלאחריו מגיעה ההתפכחות הכואבת והבלתי נמנעת.
אם כן, אוייבו הראשון של האדם הוא הרצון. אותה תשוקה בלתי נגמרת ומעגלית לחומריות. אותה תכונה של ההשוואה לאחר, אותו חלום שמתגשם ובמקומו מגיעים אלפי חלומות אחרים,בלתי מושגים. זהו אוייב מר ואכזר.
אך לאדם ישנם שני אוייבים. הרי ישנם אנשים שהצליחו להביס את האוייב הראשון,ישנם אנשים אשר מימשו את הפוטנציאל הגלום בהם, אנשים שהגשימו את עצמם, שחיים חיים מלאים, מלאי הגשמה עצמית וייעוד. איזה אוייב נוסף יכול לארוב להם? אם כן,האוייב הנוסף הינו- השעמום. עפי שופנהאואר ,המשועמם כנראה, אדם שהשיג הכל, הגשים עצמו, מילא את ייעודו נדון לשיעמום שהינו מצב מסוכן וגרוע מאין כמוהו. מצב זה, מעצם היותו מסוכן, דחף יוצרים, ממציאים ואומנים רבים לאורך ההסטוריה להמציא וליצור את יצירותיהם ותרומותיהם הגדולות ביותר לאנושות. מלכים אשר היה ברשותם הכל דאגו להקיף את עצמם באנשים מעניינים ומשעשעים על מנת להלחם בשעמום, היות ומכל השאר היה להם בשפע.
אם כן, כפי שסבור שופנהאור הפסימיסט הנצחי, האדם נולד לסבול ומעטים הם אשר מצליחים לשבור את מעגל הסבל. על מנת לשבור את מעגל הסבל יש לממש ולגלם את הפוטנציאל הגלום באדם. אני,כמטפל, לא פסימיסט כשופנהאור, אבל כתביו השפיעו עליי לאורך הדרך- אני מאמין, בדומה לשופנהאואר, כי אדם צריך לממש את הפוטנציאל הגלום בו על מנת להיות מאושר, על האדם להיות מלא עניין בחייו,לשבור את השעמום, לבחור לעצמו מודלים ראויים לחיקוי ולנסות ללכת בעקבותם, להבין שתהליכי ההשוואה הבלתי-פוסקים אינם יעילים ואינם תורמים אלא הינם חלק מתהליך מעגלי בלתי פוסק ומאמלל ומיותר. התהליך אינו קל,איש אינו מבטיח גן של שושנים, אבל הוא שווה את המאמץ, כי אושר אובייקטיבי, כזה ששופנהאואר מדבר עליו, הוא בהחלט יעד נכסף.
© כל הזכויות שמורות: אורי שקד-מטפל במודעות אחרת
אורי שקד-טיפולים קצרי מועד. התמחות במערכות יחסים, זוגיות וקריירה.
www.orish.co.il
