בירור השאלה מי אני? 

בירור השאלה מי אני?  מביאה את האדם להבנה שיש בו חלקים נעלים שאינם פיסיים.

כשאדם מבין זאת, הצרכים והרצונות ואף השאיפות שלו לא נעלמים.

ממש כמו ילדים אנו מגלים למשל, שאיננו לבד בעולם. שאנו צריכים להתחשב באחרים בכדי שהצרכים הרצונות והשאיפות שלנו יתממשו. ואז נשאלת שוב השאלה מי אני? שאלה שלא מרפה מאיתנו. האם אני הוא הגוף שלי? האם אני זה הרצונות, השאיפות או האהבות  הכישלונות? כיוון שכשאני רוצה, שואף, אוהב או נכשל, "אני" כלומר: הרצון שלי, (השאיפות וכו...) תלוי באחרים. גם הכעסים והחרדות שלי הם אני ממש. הם התובנות שהמוח שלי לומד להפנים ולהשתמש בהם בשעת מצוקה או "השרדות". וגם הם תלויים באחרים...אני כועס על מישהו וחרד או דואג למשהו...האם זה לא מה שאני צריך לעשות בחיים שלי?

 בכן, בירור של המושג מי אני באמת, יבהיר לי שאני האמיתי הוא לא הרצונות שלי ולא השאיפות שלי ואפילו לא הכעסים שלי והחרדות וכו...כל אלה תלויים באחרים,  והם מתקיימים כאשר אני מכניס לתוכי גורם חיצוני שמשפיע עלי מבחוץ פנימה. לכן אני יכול לחוות משברים וחוסר איזון בעקבות זאת. משום שנקודות האיזון האלה הן חיצוניות לי ואינן בי בתוכי.

אני האמיתי הוא הרבה מעבר לזה. אני האמיתי הוא מי שאני באמת. זה שנמצא בתוכי וממנו אני פועל כלפי חוץ. אני האמיתי הוא אם כן, התענוג שלי. מה שמניע אותי לפעול כך או אחרת. אם אני פועל מתוך עצמי האמיתי, נקודת האיזון יוצאת מתוכי החוצה, אל הסביבה שלי. אבל חוזרת אלי שוב כתענוג. כל מה שאני עושה מסב לי עונג. זוהי הנקודה הגבוהה ביותר שבי, שממנה נגזרים כל הדברים האחרים בחיי. זו הנקודה השלמה ביותר, הבלתי משתנה לגבי (קבועה) ולגבי אישיותי. איתה אני מצוי בהשלמה ובהרמוניה קבועה עם הסביבה שלי.

 השגת המידע מי אני באמת? זו פעולה רוחנית הנקראת עבודה רוחנית. בעבודה רוחנית אנו לא מקרבים את המימד הרוחני אל המימד הפיסי. כיוון שאנו מדברים על רמה פיסית שהיא נמוכה ורמה רוחנית שהיא נעלה, אנו שואפים לעלות בשלבי הסולם הרוחני. מהרובד העליון כפי שכתבתי לגבי התענוג, אנו מסוגלים לראות את הדברים באור אחר. ההבנות הן אחרות.  אנו רואים את אותם הדברים איתם אנו מתמודדים באור גבוה יותר. מה שנראה לנו מלמטה "צל הרים כהרים" מלמעלה נראה לנו "כחגבים היו בעיניהם". כלומר הבעיות מקבלות פרופורציות אחרות התואמות למצב או לדרגה הרוחנית שלנו.

 כל זה כמובן, מכין אותנו למלא את השליחות שלנו בעולמנו. למלא את היעוד שלנו, בתוכו כלולות כל המטלות של תיקוני הנשמה. כיוון שבזה אנו נחשבים ל"חלק אלוה ממעל" ואנו באים למלא את השליחות עבור בורא עולם. “וקראת לשבת קודש" זו הבחנה עמוקה של מהות החיים. ההבחנה בין קודש שהוא "עונג שבת", שהוא האני האמיתי, לבין החול שהוא שאר ימות השבוע, או שאר החלקים הפיסיים שבאדם, החלקים באמצעותם מתאפשר התיפקוד היומיומי בעולם הזה. תפקידנו למזג אותם במימד הפיסי ל"גוי קדוש עצום ורב". כלומר: להכניס לחיי היומיום את המהות האמיתית "עונג שבת" או "שבת קודש" שהם האני העצמי האמיתי.

 אור ואהבה

יהודה 

054-4590578

y_bahar@netvision.net.il

http://hola.yeladudim.co.il/hola/

 מחבר הספר "מאסטרים של אור ואהבה" בהוצאת גוונים