נמצאה מזוודה מלאה בדולרים ופרקים נוספים 

 

 

בע"ה

"נמצאה מזוודה

מלאה בדולרים?”

 

פרק א' ויהי היום חם ויבש, גיבורנו שאז עדיין איש לא ידע את שמו, אלא היה סתם הלך. ללא בית,  באין חברים, רחוק ממשפחתו, רעב וצמא ומותש עד מאוד.

לא עבר זמן רב וחזיונות והזיות כיסו את מוחו כמו אגלי הזיעה שעל ראשו.

הוא נע ונד ממש משועבד, את נפשו כמעט לקחה הרוח בדיעבד.

חשב מרות מה עשיתי מה לא עשיתי. אם לא אמצא מעט מים ואנוח,

לא יהיה טעם להמשיך לנוע.

את מסכת חייו אין איש יודע, ואין הוא וזיכרונותיו בהיותו כה צעיר, רך בשנים

 מוכנים להשלים.

את העיר שממנה ברח הוא אינו רואה כבר והנה לפניו מה שומעות עיניו?

צלילי פכפוך מים מתוקים שם בין השיחים.

בין שרכי הערבה מפלס הוא דרך כמעט ללא נשימה, נופל על ברכיו ושותה לגימה.

אח, מה ערבו המים  של אותה לגימה? אדם חדש זה עתה נברא.

פשט בגדיו ונכנס לטבילה במימיו הצוננים של אותה נביעה.

כאשר עלה ללבוש בגדיו, אותם לא מצא גילה ליד כיסא שיש כבד שמונחת מגבת וחלוק עם רקמה לבנה ש.צ. הוא לא האמין כי יש כאן ודאי תמליל פלאים.

לאחר שלבש וכיסה את כל גופו שוב נתן בלבו תפילה אין לדעת למה?

 

צפצוף ציפורים מעליו נשמע....

ובשטף דיבורם נשמעה הקריאה: "מהר הזדרז, ציף ציף בוא לכאן ציפ כניסה". אזר כוחותיו ובכסות צל צילו של תמר פרץ יציאה.

מה גדלה שמחתו לאחר רגעי התדהמה שרווה צימאונו אך בטנו הריקה. מימינו ניצב שלט ומאחוריו שולחן ערוך מכל טוב.

על השלט כתוב :

 

***סודי ביותר***

מבצע בהזדמנות חד פעמית

כל מה שתרצה: כסף, זהב, יהלומים, אושר ועושר

היום אפשר לקבל מיד ובחינם.

 

מוזר ומעניין, כך חשב והבין מאליו שמוזמן וצלילי נגינה שיר וריקוד סחפוהו

אלי שטחי השולחן שהיה עמוס מכל טוב:

עופות ברוזמרין, דגים בטימין ובשר עם כמהין.

יין משומר ליד צלי שור הבר וסלטי סלטים מסולסלים ודקיקים.

ישב ואכל, שתה ואכל ולמד דבר תורה מגרונם של חז"ל. בעודו צובט את עצמו לראות היש כזה הדבר, נתקל ברגליו בחפץ זר ומוכר. היות שראה ולא האמין נפתחה לפניו

                       *********************************

    *   מזוודה מלאה בדולרים           *

    *********************************

התרוממה המזוודה על גבי מרבד קסמים שלחש לאן המטען אדון?

מלמל והנה חיש מהר עלה המרבד וטס, כשהוא משאיר אחריו שובל דק של ענן ואבק.......... והפקיד עוד היום 770.

הוא לא היה עשיר ולא ממש רדף אחר כבוד, והנה ממשיך במסעו המופלא, רכוב על חיה או אראל שנישא,  רואה הוא נסים כנרות חנוכה, הרים של זהב, ימים של כסף חולפים מתחתיו, וכאשר יורד נמוך ומנסה לנגוע –  את שובל הפנינים אי אפשר כה למנוע.

 

עוד יהלומים יקרים ואבנים טובות עד קצה האופק.

שואל את עצמו איזהו הצדק ?

 

השמש ירדה לה ומר נח בחוף ימה. קול הגלים ומי הטורקיז  הרגיעו ותנומה נעימה עטפה את גופו. בחלומו רואה דמות אדם ואולי של מלאך זוהר בלבן ואולי מחופש:

 

"שמע נא ידידי", אומר הקול: "כל מה שקיבלת ויכול תאכל חופשי, אתה לנפשך על כי ביטלת רצונך ועשית" ככתוב: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה"......... אמר והיה יעקוב.  

בעולם הבא הנשמה נהנית (מהמצוות), בעולם הזה ה' נהנה.

 

פרק ב' כמויות אדירות של מזומנים טבין ותקילין

היה זה עוד יום גשום וקר קצת לפני פורים. הוא היה רעב ובמוחו עלה ניחוחה של שווארמה בלאפה עליה רק יוכל לחלום, כי בכיסו לא היו אלא כמה פירורי נייר טואלט שכיבסה אשתו כי שכח להוציאם מבעוד מועד.

והנה בעודו הולך, בום, נשמעה טפיחה, לא ידע אם נפל או נתקע. מכל מקום יצאה בת קול ואמרה: ברוך הבא לבית גנזי המלך הלא הוא מלך מלכי המלכים.

הופתע על מה שומר מקומו של עולם, נפתחה לה הדלת וטור אין סופי שם ערוך ומסודר שטרות בשטרות, ערמות ערמות מונחות על שולחן חזק ומוצק מכל הסוגים. יש מספיק, אין צורך לריב על מקום, כי לכל אחד שמור חלק נחמד  והנה התכבד לקחת איתו כל אשר חפצה נפשו, את חלקו כך חשב כמה שווארמות אוכל לקנות עכשיו?

על מרכבה עם סוסה העמיס וציווה לבית שאן – שדרות הארבעה.

וכעת נעמד ליד הנייד, לימה גלש ופרסם כך וכך לכל חבריו מי רוצה? יבוא וייקח.

בלבו חשב שעליו לעשות עוד כמה מעשים טובים כדי לא להיות בחובות גם לאלוקים.

 

פרק  ג'

הוא בהתבודדות

בלב כבד ועצוב שמר מר תיק גדול וממורמר אל ה', פתח והוציא את אשר היה לו לומר:

מצוות עשית ושכר לא קיבלתי, תפילה נשאתי ולא נעניתי.

ילדיי חולים ואזלו הכספים. מה שנותר לי אין הוא כדאי לי, אבל אתה היושב במרומים בוודאי מתרווח על כיסא מלא רחמים – העיקר שלך טוב. זה שסבלתי כך ברחוב לא משנה, רק שלך יהיה טוב.

נכון שאין זה נכון לפנות בציניות וכעס כלפיו יתברך שלא יברך ומקומו מי ייקח?

אז נו, עוד פעם נכשלתי...איי כאב לי... לא נורא גם זו לטובה.

הו אז משמים ינצנץ לו כוכב וילחש את זה הלאה לאיזה מלאך שייקח וימליץ בפניו יתברך: תראה, תראה, טוב הוא אמר על כך וכך, אממ... אנחנו נראה לו מה זה טוב ובאמת כאן עולה השאלה מהו טוב?

לכן "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד". הרי "אין ה' בא בטרוניה עם בריותיו". ולנו אסור להרהר אחר הנהגתך. למה להגיד "טוב יום המוות מיום הלידה".

ואת השאלה שאסור לשאול למה הרעית לעם הזה? לא נשאל...

"למה ? –  יאמרו הגויים".

  פרק ד'

סיפרו לפני השינה – הוא סופר דגים

שתים, ארבע, שש, שמונה, עשר, שתים-עשרה, ארבע-עשרה, חמש-עשרה.

חמש-עשרה דגים בארגז נחים, קרים מבריקים הם לא דגי כסיף  כסופים –אותם סופרים אחד-אחד, שכן אי אפשר (משקלם כמה ק"ג כל אחד) להכניסם לארגז. הם לא קרפיונים זהובים שקופצים ונבדקים במקום אחר. לבחירתך בורי, אמנון או אדמונית אדמונים, כן הם הכי נחמדים. לוקח אחד, מרים ובוחן – היש כאן תולעת, היש כאן שקצת?

לא,  נבדוק עוד אחר, אולי באור בין סנפיר וקשקשת – לא, גם הוא נקי.

יעלה ויבוא האדום השלישי, פתח פה גדול. מה יש לך שם? אה, הכול לבן, זה בסדר.

רביעי הנה בא מרקד ולא שר, את זימיו פתח אך גם שם לא נמצא.

וכך הלאה והלאה, אדומים, לבנים, ורודים עם פה ושם כמה כתמים שחורים.

כך עוברים להם בסך כחצי טון, נארזים כבר לא בעיתון.

אז אמר המשגיח: נו מתי כבר יבוא המשיח?!

 

פרק ה'

יום אחד התקבל לעבודה אצל שרגא. לשרגא יש מפעל ליצור זהב. הטלפון צלצל והוא נחלץ למשימה.

ביום ראשון החל לבחון ולמיין את הזהב על סוגיו: גדול, קטן, 24 קראט, 18 קראט. את זה המכונה עושה. עליו למצוא את הזהב הפגום או למיין אם יש סוגים שונים של זהב: צהוב, אדום, לבן ושחור...

המשאיות היו באות כל בוקר ושופכות את הזהב,  אולי 20 טון זהב ביום. הוא היה נשטף, ממוין ונארז.

הוא אהב את עבודתו החדשה, כי הוא אהב זהב וזה התאים לו בדיוק. הוא עשה את העבודה במסירות ונאמנות וכל שאלה שאל את האחראי כדי שהכול יהיה כשורה.

היו מטילי זהב בגדלים 30 גרם עד שישה ק"ג, לפעמים היו גושים בני 15 ק"ג.

יום אחד הודיעו בחדשות שמחירי הזהב ירדו כל כך, שהוא נמכר בשקל לקילו. מיד ביקש מר מהמנהל לקנות  100  ק"ג זהב נקי והוא גרר אותו על גבו לביתו שמח וטוב לב.

 

פרק ו'

ויהי היום כעבור כך וכך שנים שבהן חלפו מים רבים בירדן, הוא עלה וטיפס בסולם למרום הפסגה. לא פחד לקחת אחריות ועצה עד שנמצא בקדקודו של גורד השחקים כאשר למרגלותיו קומות רבות שניהלו בערך את כל העולם ומעליו שכן היושב במרומים והוא כסגנו ופרוט – פרות

 תפקידיו:

ניהול כל הזהב שבעולם, כמו אחרת יו"ר משק האנרגיה הגלובלית – חשמל, דלק על סוגיו, גז וצחוק, מנכ"ל התחבורה שמווסת ומפעיל כל רכב מנועי וכיוצא בזה. אחראי על המזון והתעשייה של כל מדינה ומדינה... היה הבעלים של כל אמצעי התקשורת.

היה מבטח את חברות הביטוח, שמבטחות את חברות הביטוח, כך שהכול היה מאוד-מאוד בטוח.

וכן הלאה בעזרת תיאום של 70 הזקנים ושמחת ריקודים, הנהיג בצדק ורחמים כמו אב מלא רחמים.

את משכורתו לא ניתן למנות. היה במיליארדר הראשון, אך היה כה צנוע שהכול תרם לצדקה ונשאר עם  יין לשבת ונר להבדלה...

רב ענן היה לובש שחורים לכבוד שבת – לביש גונדא –בגדים נאים,מביא את הספר מסילת ישרים, מקור ממסכת שבת קי"ט.

 

 "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד".   

 

חלק ב'

נמצאה מזוודה מלאה בדולרים – סיפור בהמשכים

החלק האחרון בו גיבורנו מתעלה מעל העולמות וממשיך לגלגל את העניינים מלמעלה חסר נתונים, ואולי כמה מילים חדשות לבטא דברים שמעל הגבות.

ממשיך כל עוד הוא זוכר שהוא אינו בעל הבית אלא רק עובר אורח.

מקרא משנה ותלמוד כולם מקורם בעולם האצילות ונמשכים למטה תפילת שמונה-עשרה כנגד עולם האצילות ואילו הווידוי ושלוש-עשרה מידות כנגד הכתר.

ושם פגש את האבות והאושפיזין  שהם מרכבה לה' ומשיח היכן ?

וכולם הביטו ואמרו כאשר יגיע הזמן.

ואז בדיוק נפתחה שם דלת ומתוך אור הצחצחות [אור הצח ונעלה] הופיעה דמות שכמוה לא נראתה וכפי המתואר בסידור התפילה הגיע זמן הגאולה.

כי לאחר שמשיח בא מגיע שלב תחיית המתים, אז כולם אורזים ולמטה יורדים (או עולים).

כן גם אתה היושב במרומים. נגמר כאן עידן הניסויים, שמעת על צער בעלי חיים ?

אתה כל יכול אז הכנס כבר את "הגול", הגול שיראה שהכדור הוא עגול. שנאמר: "גול  על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה". "התענג על ה' וייתן לך משאלות לבך" (תהילים ל"ז).

השבוע קראנו את ההפטרה על האישה השונמית ואיך אלישע מחייה את בנהב ע"ה ונראה שהדבר כה טבעי. בנה שהובטח לה על ידיו  חש בראשו, נפטר. היא קוראת לנביא איש האלוקים, הוא מתפלל, גוהר והנער זורר ונושם. אם נביט היטב בפסוקים ובמשל החסידי על נס מילוי הכלים  הריקים בשמן (שפע), הכלי מסמל מקום כיבול לשפע והוא המצווה שגם אם נעשית ללא אהבה ויראה, אלו הבנים, והיא נטולת רצון וכוח והנושים מחכים לגבות את החוב. יש להמשיך בעשיית המצוות למרות הכול והישועה תבוא בקרוב. חשוב שהאדם ישים עצמו ככלי ריק, שאריים לגבי ה' כמו שעשה אברהם, אז יזכה גם "לחיות בנותר", "המצווה הזאת לא נפלאית ממך". שפע נעלה-נפלא במיוחד היורד רק במצב זה. האדם הפועל בכוח עצמו הוא מוגבל בכוחו, אך אם פועל בכוח ה' אין גבול לכוחו. צריך שהכלים יהיו מתאימים לגודל צרכיך.

ה' מחויב לחוקים שהוא עצמו הכתיב, אך יש ביכולתו לחרוג מהם במקרים מיוחדים. הוא הרי כל יכול,  כך גם הכול בעל חוקיות מוגדרת. ואמנם רק ה' יודע מה צפוי, אבל למה לציבור גדול של מאמינים לא ניתן שכר הוגן כמצופה בחשבון הבנק?

.1 החוסר גורם לאנשים לפנות אליו וזה רצונו. ברור שיעדיף שלאדם יהיה עושר ולמרות זאת יקפיד על תפילה ותחנון אך מעטים המה.

.2 מצוות היום – בעולם הזה – לעשותן ולמחר – העולם הבא ליטול שכרן.

3. לרשע ניתן שכר המצווה בעולם הזה כדי להיפרע ממנו לעולם הבא.

4. העוני הוא דרך מצוינת למירוק עוונות וחינוך לענווה והסתפקות במועט.

5. ה' יכול לתת לכולם שווה, אבל רצה לזכות את היהודי במצוות צדקה ולכן הפקיד אצל העשיר סכום כסף השייך לעני כדי שיתגבר על יצרו,עמוד בניסיון וייתן את הכסף לצדקה. ולא זו בלבד שלא חסר לו כלום עקב נתינת הצדקה, אלא גם נותנים לו תוספת עשירות על כל מה שהיה לו עד כה.

אם היה לי יותר, הייתי יכול לתת יותר ליותר, וגם עד מתי נזדקק לידי מתנות בשר ודם?

"יש עושר השמור לאדם לרעתו".

איבדתי כמה מחבריי הטובים וקרובי משפחתי, צדיקים שעשו הרבה דברים טובים בחייהם ומסרו נפשם על ארצך.

אתה ברחמיך הרבים ובחסדך הגיע הזמן שנפסיק עם חוות הניסיונות הזו, זה צער בעלי חיים. אנחנו לא שפנים. שמעתי שגם בהם לא עושים ניסיונות. אנו רוצים לחיות בעולם מתוקן בלי כל הבלגן. חישבת פעם כמה זמן יהודים התפללו אליך לאורך השנים? 3,000 שנה מאברהם,  2,000 שנה מהגלות. בערך מיליון יהודים ביום, כשעתיים-שלוש בכל יום נכפיל *365*2.5*2000* 1000000=1825000000000

1,825 טריליון שעות, מה יכולנו לעשות בזמן הזה? אדם בקצב הליכה רגיל של עשר דקות לק"מ היה עובר 10,950 טריליון ק"מ שמשמעותו היא להקיף (55,000 ק"מ) את כדור הארץ, 199,090,909.09091 פעם! כמעט 200 מיליון פעם או בקו ישר –  נשפך משביל החלב ומתחום הגלקסיה.

טוב לא ניכנס לחשבונות. אתה רב חסד – "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". כך אמר דוד המלך עליו השלום, אבל אנו בעונותינו ראינו גם ראינו, לא חסר, מכיר אחד כזה באופן אישי, אישי מאוד. "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על פי  מוצא דבר ה'"

עם היינו מקבלים 25 ש"ח לשעה בממוצע כמה היה לנו בבנק?

 45,625,000,000,000   ש"ח בלי שעות נוספות.

נחלק ל20- מיליון יהודים, אזי מגיע לכל אחד 2,281,250 ש"ח רק מזכות תפילת אבות. אם כולם היו מתפללים כמצווה נכפיל ב6- או 10, זה סכום יפה, כשני מיליון. ואם נחלק אותו רק למתפללים, נכפיל ב-20, נקבל 40 מיליון ש"ח שה' צריך לתת לכל תלמיד אברך.

נוסיף ריבית והצמדה והנה 80 מיליון ש"ח לכל ברנש עם כיפה.

שאלות:

1. האם יש מספיק נייר, עצים ודיו בכדור הארץ על מנת להדפיס כל כך הרבה כסף? הלו שמעת על מחשבים, בנקים?

2. כמה זמן נוכל לטוס במהירות האור כדי לעבור את המרחק שהלך האיש בקצב עשר דקות לקילומטר בזמן של 1,825 טריליון שעות ובו הגיע למרחק 10,950 טריליון ק"מ (מהירות האור היא 300,000 קמ"ש).

יראת שמים ויראת התורה מנצחות את השכל שמשתווה לתאווה גאווה. לכן טוב לעשות לעצמי רב שיהיה מי שמעליי, וכיבוד אב ואב שבשמים ותורה שאלמלא חוקיה איש את רעהו  בלעו חיים. אך גובה עיניים יש ורצוי בין אדם לחבריו.

 

ה' הוא לא אדם שלעתים קצר במזומנים ולעתים נדירות עשיר כקורח, אך קמצן להחריד. שני הדימויים האלו יביישו את קונה שמים וארץ שהכול משלו נתן ובמהלך ההיסטוריה ידענו תקופות קשות יותר...

 

כל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש כבר נאמר למשה רבנו בסיני, וקשה הדבר איך בזמן סופי של שהיה על ההר יכול לספוג כמות אין סופית של חידושי תורה שמתחדשים כל העת.

הראיה מנוסחה מתמטית כפרקטל [fractal] אשר מקפלת בתוכה אין סוף צורות.  ראה את החיפושית של מנדלבוים או מושך לורנס או פתית השלג של...

אבל משה היה, כך נאמר, חציו אדם וחציו אלוקים, אז הכול אפשרי לגביו. כך התורה נפרשת דרך המשנה, הגמרא וההלכה.

ההלכות נקראות תגא כתרה של תורה, והן למעלה מעלה מתוך גילוי רצון עליון מעל חכמה, וכל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

ויאמר אליו : "קח נא את המזוודה והחזירה למקומה – מצוות השבת אבידה".

 

באותם הימים עבד במפעל ולא הספיקה משכורתו כדי להחיות נפשו וילדיו ובחר לקחת עוד עבודת לילה.

ובאיזה עבודה בחר? סבל, שנאמר: "אני עשיתי אני אשא ואני אסבול ואמלט".

כשתפקיד הילדים למרר את החיים ותפקיד האישה לעשות את המוות לבעלה. לא ברצינות.

כן, בעולם חשוך, כאשר ניסה והפך כל מצווה מעשר וצדקה, אין ברירה אלא לפנות ללשכה שם התקבל בע"ה למציאת המשרה החדשה.

היו אלא הימים שלפני הפסח:

הוא נזכר איך פעם כשהתחיל לחזור בתשובה ירד בפעם האחרונה למצרים – סיני שהיא בעצם ארץ ישראל, שם נהנה מהשלווה המדומה, מהים, מהמדבר, מהמרמורנה.

ואז היה גם ערב החג, החוף התרוקן וגם הוא גלגל חפציו ויצא ממצרים ממש.

שנה לפני כן גם היה ניסיון כזה שלא צלח – לעבוד בשתי עבודות ולהיגמל מעישון, מה שיצר מצב עצבני ביותר –  עם משום הגמילה מעישון ועם משום מחסור בשעות שינה, מה שהביא לפיטורים בעקיפין על טעויות שטותיות או חוסר סבלנות כלפי הבוסים, למרות שהיה מגיע להם – חוצפן אבל הכול לטובה.

 

כאן המצב שונה. העבודה בבוקר יותר רגועה ובלילה קרה ומסיבית, שאין סיכוי לתנומה, אבל למרבה הפלא זה החזיק חודש וחצי עם מינימום נפגעים עד הפיטורים שהיו כי ירד היצור מכל מקום אלו היו תקופות בלתי נשכחות שהעלו את הביטחון בעצמי ובה', ביכולותיי לתת מעצמי כאשר בשיא הינו ממשטחים 80 טון משש בערב, עד ארבע-חמש לפנות בוקר ובשש וחצי מתחילה משמרת בוקר עד חמש וחצי.

ככה עם שעה וחצי שינה פה וחצי שעה שם, העיקר שהיה לכם סדר כשר עם כל טוב: בשר, עופות ודגים בחותמת.

ככל שעבדתי קשה יותר כך אהבתי את העבודה יותר; כגודל ההשקעה גודל הסיפוק, גם עם בשורה התחתונה המשכורת הייתה מינימום +.  גם בשביל שקל לא מעניין אותי, אני מוסר את נפשי שלא אזדקק למתנות בשר ודם.

 

כולם אמרו לא תעמוד בזה, אתה תישבר. הלחות בעיניים נגמרה, אז שמתי טיפות והמשכתי. היה שבוע מראשון עד חמישי בו ישנתי עשר שעות, סה"כ שיעורי תורה באוזניה, חגורת גב, ויטמינים, משטחי פלסטונים.

 

ככה מאמץ פיזי ומחשבתי, כי צריך לדייק בהזמנה ושהמדבקה תהיה כלפי חוץ ולדעת כל מוצר איפה הוא נמצא כאשר  נשמעה הקריאה  ... איפה  יש..

ככה זה נמשך שעות, ימים, שבועות עם הפסקות חטופות של אוכל ושינה מתוקה כמו בטירונות.

למרבה הפלא לא היו דמעות, אלא יותר חיוכים של שמחה ואושר, כי העבדות הזו בעצם הוציאה  לחירות, חישלה, פרנסה ונתנה אוויר לנשימה. להגיע ליעד מה שיותר מהר.

האחראי דרש שניתן את המקסימום (למרות ששילם מינימום +). אמר: אם אתם כאן אז תנו מאה אחוז שלכם. אם לא, אתם חופשיים ללכת. היו כללים מאד נוקשים, שהזכירו לי את תקופת השעבוד. במידה מסוימת הייתה כאן שוב יציאת מצרים. בקיצור ש"ע מזהיר שאין הפועל ראשי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום כי זה מחליש את כוחו.

 

היה קרוב שנפטר לפני כן ממאמץ יתר. ככה מסר את נפשו על קידוש ה', רץ לתפילה בשבת ושימש לו השראה. למדנו זכות  שאמר איש השיווק: "כל אחד מנסה למכור משהו". איש משפחה למופת.

איך כל המדינה עם האימון האישי! תדחוף את עצמך, תממש את הפוטנציאל הגלום בך, ועוד מביאים שבשמים תתבע על כך שלא מימשת את ייעודך.

אבל האין זה סותר את רוח היהדות? העשייה צריכה להיות לשם שמים, עבודת ה' לשמה, בשאיפה להתבטל בפני רצונו וללמוד תורה לשמה לעשות למען הכלל, באהבת ישראל וכולי.

 

ואם המאמן האגרסיבי דוחק בתוקפנות: תקלל?, תכה כל מי שעומד בדרכך? בדרך להשגת היעד האידיאל הזה? לא? יהיה הכי חשוב בעיני ויהי מה ???. לעבוד את עצמך זה לעבוד עבודה זרה שנאמר: "לא יהיה בך אל זר". ותוספת שתבוא על חשבון הקודש יצא שכרו בהפסדו, כי נקבע שכרו מראש השנה לאחריתה. ממליץ בחום על שטיפת תלמוד תורה בלילה.

 

לפנות בוקר התנים מייללים, הרחובות ריקים והאנשים ישנים.

רק חתולה באה ללקט מן האשפה איזה סנדוויץ' עם גבינה. הכיתות צריכות ניגוב והשירותים שטיפה. תוך שעתיים לפחות שמונה חדרי אורות תורה מוכנים לפעולה. הצדיקים נפגשו .

 

סיפור קצר על אדם אחד ומכולת

היה זה לפני יותר מאלפיים שנה לפני שנולד, מכרו שם גם לחם, מים ושמן מיוחד. אבל לאחר אותו מאורע מצער [חורבן] הפסיק בעל הבית להביא סחורה זו, הביא רק את יתר הדברים במכולת פעם בהרחבה ופעם בצמצום, אבל כל הזמן אותו איש היה בא ושואל את החנווני אם יש לך אולי מים ושמן שלוש פעמים ביום. שחרית מנחה וערבית ושוב מתאכזב. ככה יום-יום אלפיים שנה .

היו גם דברים אחרים כמו: במבה , קולה, קרמבו (בק"ק).

מרוב תסכול שאל את החכם שאמר, כל העיכוב לטובה למרות שכולנו רוצים, אבל יש כאלה שאינם מוכנים, ולמרות שיש מוצרים דומים בחנויות אחרות לא כשרות אנו רוצים את המכולת שלו גם בעל הבית, יש כאלה שכבר מסתפקים. אם הוא קיים,,רוצה מאוד ויכול לתת כהרף עין ומבטיח שיהיה טוב לכולם ויהיה מי שיחלק.

 אז למה נמשך המצב הבלתי נסבל הזה? אם לא היה כתוב בתורה: "ובחרת בחיים" היינו...

ככה אנו מבקשים – משיח, בית מקדש, ותחיית המתים.

הנה הוא בא ממש-ממש, קרוב, מציץ מבין החרכים, כאן איתנו לידינו בחדר. רואה, מקשיב, שומע ובקרוב יתגלה לעניי בשר.

הכול כבר מוכן לטוב הנראה והנגלה, כי באמת הכול טוב. גם הרע יהפוך לטוב ממש בקרוב.

אם אמרים אם נרצה שיהיה לא משנה כי בכל מצב זה בסוף יקרה.

 

בע"ה