המון דיו נשפך על הקשר החזק הזה שבין משחקים להורדה וגיל הנעורים. מה זה בכלל אומר, אתם שואלים את עצמכם? מה בין משחקים להורדה לשלב הכל-כך מוכר הזה בחיי כולנו, לא משנה מאיזו תרבות (כמעט) אנחנו מגיעים, היום בעולם המודרני והטכנולוגי שבו הכל אפשרי? אז זהו שגם אני לא בטוח בזה במאה אחוז, אבל בואו נתקדם ונראה לאיפה זה יקח אותנו. למען האמת, משחקים להורדה ממש לא מעניינים אותי עכשיו, אני עסוק בלשמוע יצירה של שופן, אבל זה מה שצריך לעשות, אז אני עושה.
בכל אופן, גיל הנעורים מתבטא לרוב בקשיים שונים, שנגרמים מכמה סיבות, אבל הסיבה המרכזית אולי היא שאני כבר לר ילד אבל גם לא מבוגר, אני נמצא במן מצב ביניים. עולמי קורס, וכל המוכר לי משתנה. לכן יש צורך בבריחה או צריכה של דברים היכולים ליצור עולם, גם אם הוא וירטואלי - משחקים להורדה למשל... אז הילד נכנס לאינטרנט, מחפש משחקים להורדה, מתקין אותם על המחשב, ונכנס לעולם חלופי. ככל שהדרישות גבוהות יותר, משחקים להורדה הולכים ונעשים משוכללים יותר, וכך יותר ויותר יכולים לדמות עולם מוחשי. בסוף משחקים (וכמובן גם משחקים להורדה, איך לא) יכללו גם את חוש הריח, המישוש, אולי אפילו את החוש השישי...
אם כן, יש לדון מהם ההשלכות של משחקים להורדה על ילד במצב הרגיש בו הוא נמצא. אפשר לומר שמכיוון שהוא לא באמת יכול להתמודד עכשיו עם העולם הגדול, עדיף באמת שימצא לו איזו תעסוקה עד שיתבגר, משחקים להורדה הם אופציה נפלאה להתעסקות ארוכת-טווח. טענה זו לגיטימית במידת מה, אך יש לשים לב איזו תפיסת עולם היא מייצגת. תפיסת העולם היא שצריך לתת לו משחקים להורדה כי הוא לא יכול, אנחנו לא באמת מאמינים לו שהוא מסוגל להתמודד עם העולם האמיתי, ולכן עדיף להשתיק אותו באיזה חדר עם משחקים להורדה (כל זה כמובן בהנחה שההורים בכלל מודעים לעובדה שיש דבר כזה משחקים להורדה, הרבה פעמים הילד חי בעולם משלו ולהורים אין בכלל מושג מה הוא עושה, ולדעתי זהו מצב הרבה יותר חמור). אך לצערנו, אם לא ניגשים אל משחקים בצורה נכונה, ובטח שאל משחקים אונליין ומשחקים להורדה, יש חשש של התמכרות ויציאה מחוץ לפרופורציה של התמודדות נכונה עם קשיים, ולכן הרבה פעמים נוצרים "ילדים מגודלים", שגם בשלבים מאוחרים יותר של חייהם לא מסוגלים להתמודד עם המורכבויות של העולם האנושי האמיתי, לעומת האינפנטיליות שהתרגלו אליה בעולם של משחקים להורדה.
אני מצטער שצריך לעשות את זה ככה, אבל כרגע אין לי ברירה...
