אם אשכחך תל אביב תשכח ימיני 

" 'אני מסרב להוכיח שאני קיים', אומר אלוהים, 'שכן הוכחה נוגדת אמונה ובלי אמונה אין אני ולא כלום'. 'אבל', אומר האדם, 'דג הבבל מסגיר אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, אל פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל'.  'או אלוהים', אמר אלוהים, 'על זה לא חשבתי', ובו במקום התפוגג בעננת היגיון. 'אה, זה היה קל', אומר האדם, ובתור הדרן ממשיך ומוכיח ששחור הוא לבן ונהרג במעבר החצייה הקרוב."*

שני בתים היו לעם היהודי, שניהם בירושלים, שניהם חרבו, בית אחד היה להפועל ת"א בכדורסל, אוסישקין שמו, מקום משכנו בתל אביב, גם הוא חרב. בית המקדש בגלל שנאת חינם, אוסישקין בגלל תשתיות גרועות.לאחר ההחלטה חוללו הקברים של הוריו של ראש העיר, מקבל ההחלטה, רון חולדאי. להלן ציטוט מדברי הימים של אוהדי הפועל, שימו לב לטרמינולוגיה המוכרת ממחוזות אחרים: "והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר: בעבור זה, עשיתי לי, את הפועל אוסישקין, והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך, למען יהיה זכר אוסישקין, בפיך: כי ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמורא גדול הוציאך מאולם אוסישקין."

לפני חודש בערך עברתי בדרכי לשום מקום באזור כיכר רבין, במה גדולה הייתה בזמן הקמה אינטנסיבית, חשבתי לעצמי באותו רגע למה לפרק אם בונים אחת חדשה כל שבועיים, בנוסף הרהרתי מה היה קורה אם יום אחד יחליט חולדאי וחבר מרעיו להרוס את הכיכר ולבנות על חורבותיה מגדלים רבי קומות, הבנתי מיד שאין סיכוי, כי חזהו מנופח היוקרה של ראש העיר קשור ישירות לנאומיהם של ברק את לבני באותה בימה ויותר מזה, היכלו של האגף החילוני, קודש הקודשים של מה שנותר מהשמאל של החברה הישראלית יזכה בתשעה באב משלו. חורבן הכיכר. חשבתי בהומור (שמשעשע רק אותי), על פייגלין נואם בפני הפגנת ימין בכיכר "חברון מאז ולתמיד", או סתם קיום אזכרה לזכרו של רחבעם זאבי, כן, שם בכיכר, מיד חשתי את עומק המשבר במדינה מתהומות החילול של המקום הקדוש החילוני הליברלי הזה. בדמיוני זה אכן קרה, אבל רק אחרי שהפלגתי באותו דמיון ליום בו גל אוחובסקי נואם לצלילי עברי לידר בהפגנת הגאווה הנערכת בכותל המערבי.

עיתון "הארץ", העיתון השלישי בתפוצתו, אולי מופץ בכל הארץ, אבל הוא לא באמת עיתון של הארץ. הוא עיתון מדינת תל אביב עם אג'נדה מאוד מדויקת.  אג'נדה ימנית ליברלית שמבחינה העם הוא המון נבער. מי שלא נבער, אך נבער בדרכו אלה נאמני העיתון, אותו עיתון שבמהלך מותגי לפני מספר שנים הגדיר עצמו כעיתון לאנשים חושבים מהווה לשכבה מסוימת אורים ותומים, ואותה קהילה החושבת, כמו קהילת "נעשה ונשמע" דתית רואה במאמר המערכת השבועי את פרשת השבוע, את הרב בני ציפר כדורש עובדיה יוסף ואת גדעון לוי כמו היה מאותם לווים שרק הם היו מורשים לשרת בבית המקדש.

הנה לפנינו, שלושה מהבולטים שבמעוזים של הליברליות החילונית התל אביבית (לכאורה?) מוכיחים התעלות רוחנית ואמונית מעין כמוה. כנראה שכולנו זקוקים לאמונה, אם נתכחש לה או לא.  ספורט בעיניי, ואולם אוסישקין מהווה דוגמא אחת, הוא אחד הדברים המעניקים הנאה לחיי, הנאה ספונטנית, ברגע שהיא הופכת לכת, ברגע שהיא הופכת למשעבדת והופכת הנאה ספונטנית לכבילה מחשבתית, להנאה פנאטית היא הופכת לדת. אין לי רב, לא עם זקן ולא בדמותו של אייל ברקוביץ.

הכיכר הקדושה, כמו הייתה הכיכר האדומה, מקום פתוח לשיח הציבורי, ברגע שאבני הכיכר הפכו לקדושות לצד אחד של המפה, דינה כקברים הקדושים הפזורים בארץ לא לנו ושחיילים מתים עבורם. אין אבנים קדושות. לא בירושלים ולא בתל אביב.

 קבוצת אליטה הרואה בעיתון את פני המדינה, דומה לאותה יצור כלאיים חברתי המובל ללא יכולת מחשבה עצמית, קרי "ההמון" בשפת האליטה, רק שפה האליטה היא שמובלת באף, ממש כמו ראו בני ישראל את משה יורד אליהם עם תורת הנעשה ונשמע.

רוחב יריעה אחר היה מאפשר לי להראות איך גם במקומות אחרים החילוניות הליברלית לוקה בדפוסים של דת מתקדמת, אם לא בעיניי עצמה אז בעיניים פקוחות אחרות, כך בעיניי רוחי אני רואה המון חילוני יוצא מחנויות מותגיות, כולם דומים להפליא כמו יצאו ממכונת יצור שטופת מוח, באותו עין רוחי רואה אינספור חרדים, הדומים אחד להפליא לובשים במזג אוויר לוהט את בגדיהם השחורים, כמו היו בלב ליבה של ליטא. כולם דומים. חילונים ודתים.

בין תל אביב לירושלים, בין רוח הקודש לרוח החילון.

 "אלוהים מת - אני הייתי בלוויה שלו" אמר וטעה המפרש והדוחף הבולט ביותר של רוחות החילון שעטפו את אירופה בסוף המאה ה - 19 , ניטשה, שבדרכו, הפך לאל בקרב מאמיניו המשכילים, טעה, הדתיות, בצורה כזו או אחרת, היא נגע של כולנו.