לפני שנים רבות, זיהו מספר משרדי פרסום ממולחים את הפוטנציאל הטמון בפרסום מודעה בעיתון בסגנון ובמסווה שלכתבה עתונאית תמימה. ברור לכל, שהקורא הסביר עושה הבחנה ברורהביחסו לאמינות ומהימנות כאשר הוא נחשף למודעה
או לכתבה עתונאית.צאותם משרדי פרסום נצלו את איזור הדמדומיםופרסמו מודעות "כאילו" הן כתבה עתונאית.באיחור רב נדרשה לכך מועצת העתונות וחייבה את העתונים לציין במפורש שמדובר במודעה מסחרית בשונה מכתבה עתונאית.
העתונים, המתפרנסים מפרסום הסתפקו בראשית הדרךצבציון האות "מ" בתחתית המודעה שאמור היה להבהיר כי מדובר במודעה.
בהמשך, נדרשו העתונים לציין מפורשות את המילים"כתבה פרסומית" בכדי למנוע הטעיה מהקורא התמים.
בשנים האחרונות, זיהו פרסומאים ממולחים אחרים את הפוטנציאל הטמון בשימוש בטוקבקיסטים
מקצועיים המגיבים או יוזמים תגובות במסווה
של תגובות תמימות של גולשים.
כיום, אין מסע פרסום או קמפיין מיוחצן שאין מאחוריו
טוקבקיסטים שכירי מקלדת.
בתקופה זו שהאבטלה גואה, גדל מספר בעלי המקצוע גם בתחום הפרסום.
על כן, קל מאד למצא קופירייטרים או משרדי פרסום
המוכנים להשכיר את יכולת הכתיבה שלהם
ואת זמנם הפנוי ולקחת חלק פעיל במסע הפרסום או היחצון.
הגולש התמים קורא את דבריהם ומקבל אותם כדעה
של צרכן מן השורה.
ככל שמתרבות התגובות בעלות אופי זהה, כך גובר הלחץ החברתי
התת מודע על הגולש האקראי והוא נוטה באופן טבעי
להיות מושפע מדעת רבים.
אני קורא למועצת העתונות לדון בנושא ולחייב את אתרי האינטרנט
הרלוונטיים לציין ליד שמם של הטוקבקיסטים השכירים
את האותיות ט"מ. לא, אין כוונתי לתת להם ציון "טוב מאד" אלא
לבדל אותם כ"טוקבקיסטים מקצועיים".
פרסומאי ותיק ומנוסה. בעלים של משרד פרסום טוויג מדיה המתמחה בטיפול בתקציבים קטנים ובינוניים. בעבר, עוזר לשר האוצר ומנכ"ל של חברות ממשלתיות ופרטיות.
