החיוב במזונות הוא חלק מענייני המעמד האישי, ויהודים בישראל יחובו במזונות בן זוגם, או ילדם לפי דיני המשפט העברי. לגבי מי שאינם יהודים, יחול החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) משנת 1959.
העקרונות המנחים בפסיקת מזונות בנוגע לקטינים: אב חייב במזונות ההכרחיים של ילדיו הקטינים (היינו סיפוק צרכים הכרחיים), אף אם הוא אינו אמיד. לעניין זה קבע ביהמ"ש כי חובת המזונות היא מוחלטת, ועל אב אשר אינו מצליח לשלם ממשכורתו את מזונות ילדיו, אף לעבוד בעבודה נוספת כדי לשלם את דמי המזונות. כלל זה חל לגבי ילדים עד גיל 15. מכאן, ואילך, החיוב חל על שני בני הזוג בשווה. בשנים האחרונות ניכרת מגמה לחיוב "שוויוני" יותר בין שני ההורים.
העקרונות המנחים בפסיקת מזונות בן זוג: אישה זכאית למזונות מבעלה, רק כל עוד היא נשואה לו. כלומר מרגע שניתן הגט, יפסק החיוב במזונות אישה.
ישנן עילות במשפט העברי, אשר בהתקיימן מאבדת אישה את זכותה למזונות. כך כאשר היא מורדת (מסרבת לחיי אישות עם הבעל) או כאשר בגדה בבעלה. כעניין שבעיקרון, הזכות למזונות הינה כל עוד האישה חיה עם הבעל, אך אם עזבה, היא מאבדת את זכותה, אלא אם כן יש לה "אמתלה מבוססת" לעזיבתה. גם אישה שחוייבה בקבלת גט, מפסידה את זכותה למזונות מבעלה.
