היום השמיני של חנוכה מכונה "זאת חנוכה" ונרמז בפסוק- "זאת חנוכת המזבח". אנו לומדים שכל אחד ואחד מהנשיאים התנדב להביא משלו למשכן, למזבח. שמעתי מהרבי הברכת שלום זצ"ל שאמר: המילה "זאת" מורה על אמונה. "חנוכת", מלשון חינוך, דהיינו שהחינוך של האדם, צריך להיות חינוך של אמונה. ובשביל מה האדם צריך את האמונה? בכדי שיוכל לזבוח עצמו לה'. למה הדבר דומה? הדבר דומה לאיש מלחמה ותיק. אחד שכבר היה בהרבה מלחמות. אדם רגיל, נורמלי, כששומע שיש מלחמה רוצה מיד לברוח ולא להכנס היכן שיורים וכדומה, אבל אחד שכבר היה בכמה מלחמות, הוא דוקא נהנה מזה, הוא מתגעגע לימים שהיה נמצא בתוך ההפצצות. נמשל: אדם רגיל מן השורה, כשהוא מתקרב למצב שהוא צריך לוותר ולהקריב את עצמו, הוא בורח כמטחווי קשת, אבל אדם שהוא "סוס מלחמה" דוקא מעונין שיכניסו אותו למצב כזה.
רבנו בעל הסולם זצוק"ל כותב באגרת בספר פרי חכם אגרות שאם האדם היה יודע את גדלות ה', היה מוכן שיקצצו שבע פעמים ביום את בהונות ידיו ובהונות רגליו למען ה'. אז באמת אם כבוד ה' מגולה, אז אין בכך רבותא לכאורה. אבל בזמן שאדם צריך ללכת באמונה והגוף שלו שואל אותו בכל פעם מחדש על מהות עבדות ה', ובכל פעם שאדם אומר את המושג "ה'" זה נראה לו בכלל כדבר שאינו קיים, אדם כזה בכל פעם צריך להתחיל מחדש, ועבודת הזביחה קשה לו.
וזה ענין "זאת חנוכת המזבח", כלומר שהאדם צריך לחנוך את עצמו בבסיס של אמונה, ותכלית הדבר: שיהיה מוכן לזבוח את עצמו. רש"י אומר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו היום קיבלתם מהר סיני" אבל אלה שהולכים בדרך האמונה שלא עמ"נ לקבל פרס לא צריכים להתאמץ שיהיו בעיניהם כחדשים, כי באמת כל יום האדם מחדש מתחיל לחשוב: מי אומר שיש בורא לעולם? ומחדש חושב: מה הבורא רוצה ממני? והתשובה שצריך לתת לעצמו: רבינו הק' בעה"ס אומר שיש בורא לעולם מתוך השגתו, וג"כ אומר לנו שהבורא הזה רוצה מאיתנו שנגיע לאהבתו. וכל מה שרבנו בעל הסולם אמר כבר כתוב בתורה, אלא שהוא גילה לנו איך דברי התורה שייכים גם אלינו, וגילה לנו משמעויות בתורה שמדברות אל המצבים שלנו בפרט.
ומדוע הוא כך שצריך בכל יום להתחיל מחדש? מפני שאם אדם הולך בדרך של השפעה אז הגוף לא מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמים. ולכן בכל יום האדם צריך להתחיל מחדש, "בראשית ברא אלוקים", כל יום. משא"כ אלו שעבודתם עמ"נ לקבל שכר, אינם צריכים לחדש עבודתם כלל. האדמו"ר רבי יעקב יצחק מפסשיחא היה מכונה "היהודי הקדוש" מפני שבכל יום היה צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים מחדש, ולהתחיל יהדותו מחדש, ז"א לא שהוא מתחיל היום מהמקום שהפסיק אתמול, אלא הוא צריך להתחיל היום כאילו אף פעם בחיים לא התחיל. מדוע? זה שייך רק למי שהולך בדרך ההשפעה. מי שהולך בדרך החיצונית, אז באמת אין לו שייכות לזה, ובאמת לא מבין למה צריך לדבר כ"כ הרבה על אמונה, הרי ידוע שיש הקב"ה שברא את העולם, וצריך לקיים את מצוותיו, ובזה מסתכם הכל.
נמצא, בכל יום אדם צריך לחנוך את עצמו באמונה חדשה, בבורא, בהשגחתו על הנבראים בבחי' "רצונו להטיב לנבראיו", ברצונו מן הנבראים שיתקנו את עצמם בבחי' אהבה ויראה. וע"י האמונה הזו הוא באמת יכול לזבוח את רצונותיו האיגואיסטיים כקרבן לה'.
מידע נוסף: ספרי קבלה
אתר הבית: לימוד קבלה
