אחרי החשכה - ספר קטן, הנאה צרופה 

מה קורה אחרי החשיכה, בשעות שרוב האנשים עולים על יצועם? יש שדווקא אז יוצאים מביתם.

מרי, נערה טובה טוקיו, מחליטה לנסות פעם אחת להיות ילדה רעה, לפחות כמו אחותה הגדולה, ונשארת ערה כל הלילה, משוטטת ברחובות העיר במקום לחזור הביתה להוריה. אין לה תוכנית מוגדרת או לוח זמנים, רק את הלילה הזה, מחצות עד הבוקר. באותה העת שוכבת אחותה, ארי, במיטה בחדר מנוכר, שקועה בשינה עמוקה, חיה או מתה, ערה או חולמת, קרובה או רחוקה, חידה אופפת את שנתה.

בתמונה הפותחת, שעה 23:56, יושבת מרי לבדה במסעדה וקוראת ספר. בתמונה הנועלת, 06:52, היא שוכבת במיטה בבית הוריה, ישנה, וחיוך נסוך על פניה השלוות. בין שתי התמונות האלו רצף של תמונות מחוברות, דמויות מתמונה אחת מצטלבות בדמויות מתמונה מאוחרת יותר, במעבר החציה, בפתח המסעדה, תחת שלט הניאון, הן חולפות זו על פני זו מבלי להביט אחת בשניה, כמו ממשיכות לחיות כל אחת בתמונה שלה. רק מבט על, כמו שניתן בידי הקורא, מחבר את המראות לסרט שלם.

יש משהו מלנכולי בנערה המשוטטת, בניתוק ובדידות, מתגעגעת לאחותה אשר רחקה ממנה לאחרונה, והיא מבקשת לשוב ולהתקרב אליה. אם תהיה ילדה רעה כמוה או יפה כמוה, אולי תוכל? לאורך הספר נשמר המתח סביב השאלה, איך יצטלבו דרכיהן של שתי האחיות בלילה זה, האם לטוב, האם לרע, האם יש סכנה מעבר לפינת הרחוב או שמא נחמה.

מורקמי לוקח את הקוראים לסיור בטוקיו בשעות הקטנות של הלילה, סיור הזוי מבעד לעדשת המצלמה, במבט מרוחק וסקרני, מציצני משהו. התחושה שנוצרת היא של סרט ישן בשחור לבן, קצב העלילה איטי, הדיאלוגים מינימליסטים כמו כתובים בשקופיות, ואם נאזין בקשב נשמע ברקע את צליל מכונת ההסרטה. ואכן במידה רבה זהו ספר אוירה המהלך קסם על הקורא, מעורר שאלות המבקשות תשובות ומשאיר מקום רב לדמיון של הקורא.

 אחרי החשכה, הרוקי מורקמי, הוצאת כתר כנרת זמורה ביתן, 2009, 191 עמודים.

© כל הזכויות שמורות לדפנה שדה